אורח חיים חלק ג

סימן תרה

כט אב התשעד |

תרה מִנְהַג כַּפָּרוֹת בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

א נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹת לִקַּח בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים תַּרְנְגוֹל כַּפָּרָה[א] לַזָּכָר וְתַרְנְגֹלֶת לַנְּקֵבָה[ב], וְאוֹמְרִים עָלָיו "זֶה חֲלִיפָתִי זֶה תְּמוּרָתִי זֶה כַּפָּרָתִי וכו'"[ג], (רָאשֵׁי תֵּבוֹת חת"ך) זֶה הַשֵּׁם הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי[ד], וּמַחֲזִירוֹ סְבִיב רֹאשׁוֹ[ה], וְיֹאמַר "בְּנֵי אָדָם כו'"[ו], וְעוֹשִׂין כֵּן ג' פְּעָמִים[ז].

וְסוֹמְכִין עָלָיו יְדֵיהֶם דֻּגְמַת סְמִיכָה בְּקָרְבָּן, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד דְּתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה[ח]. וְיֵשׁ נִמְנָעִין מִלִּסְמֹךְ עָלָיו יְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ[ט]. וְאֵין לָחֹשׁ לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַתַּרְנְגוֹל הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ[י]. אֲבָל אִם אֵין לוֹ תַּרְנְגוֹלִים וְלוֹקֵחַ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים לְכַפָּרָה – לֹא יִקַּח תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁהֵם רְאוּיִים לַמִּזְבֵּחַ, וְאִם יִסְמֹךְ יָדָיו עֲלֵיהֶם יְהֵא נִרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ[יא]:

ב וּבוֹחֲרִין בְּתַרְנְגוֹלִים לְבָנִים[יב], עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר[יג] "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַלְּבָנִים מְזֻמָּנִים לְפָנָיו אָז יִבְחַר בָּהֶם מִבַּאֲחֵרִים, אֲבָל אִם אֵינָם מְזֻמָּנִים לְפָנָיו – לֹא יְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם בְּדַוְקָא, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ כְּעֵין דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי[יד], שֶׁדַּרְכָּם לְחַזֵּר אַחַר תַּרְנְגוֹלִים לְבָנִים לְהַקְרִיבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה[טו], וּכְתִיב[טז] "וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ":

ג יֵשׁ נוֹהֲגִין לִפְטֹר כַּמָּה זְכָרִים בְּתַרְנְגוֹל אֶחָד וְכַמָּה נְקֵבוֹת בְּתַרְנְגֹלֶת אַחַת[יז], לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת אֶלָּא תַּרְנְגוֹל אֶחָד וְתַרְנְגֹלֶת אַחַת[יח], דְּאִם הָעֻבָּר זָכָר – הֲרֵי יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגוֹל אֶחָד, וְאִם הָעֻבָּר נְקֵבָה – דַּי לָהּ וּלְאִמָּהּ בְּתַרְנְגֹלֶת אַחַת[יט]. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין[כ] לִקַּח כַּפָּרָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ לוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת ג' – שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אֶחָד:

ד וְנוֹהֲגִין לִתֵּן הַכַּפָּרוֹת לָעֲנִיִּים[כא]. וְיוֹתֵר טוֹב לִפְדּוֹת הַכַּפָּרָה בְּמָמוֹן וּלְחַלֵּק הַמָּמו‍ֹן לָעֲנִיִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ הָעֲנִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם הַתַּרְנְגוֹלִים שֶׁלָּקְחוּ לְכַפָּרָה[כב]:

ה וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לֵילֵךְ עַל הַקְּבָרוֹת[כג] לְהַרְבּוֹת שָׁם בִּצְדָקָה, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא[כד]. וְהַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים שָׁם הוּא פִּדְיוֹן הַכַּפָּרוֹת[כה], וּלְכָךְ רָאוּי לָתֵת כְּפִי עֵרֶךְ הַכַּפָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ[כו]. וְלֹא יֹאמַר שׁוּם תְּחִנָּה, רַק מַה שֶּׁמְּיֻסָּד מִקַּדְמוֹנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בְּיוֹם זֶה[כז]:

ו וְזוֹרְקִין הַבְּנֵי מֵעַיִם[כח] וְהַכָּבֵד וְהַכְּלָיוֹת[כט] שֶׁל הַכַּפָּרוֹת עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר מָקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִים לָקַחַת מִשָּׁם, לְפִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בְּיוֹם זֶה כְּדֵי שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמַיִם[ל]:

 

 

[א] רא"ש פ"ח סי' כג, וטור, בשם הגאונים. מרדכי רמז תשכג. תשב"ץ סי' קכה. רמ"א (שכן נוהגים בכל מדינות אלו). לבוש ס"א. שער הכוונות ריש דרושי יוה"כ. פע"ח שער כז פ"א. של"ה מסכת יומא ריש פרק תורה אור. ובסידור: בערב יוה"כ מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא גבר ושוחטים אותו באשמורת הבקר ... כי אז חוט של חסד גובר בעולם ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח, וש"נ.

[ב] תשב"ץ שם. רמ"א. ט"ז סק"ב. וכ"ה בסידור.

[ג] וכ"ה בסידור.

[ז] רא"ש שם. טור. לבוש. ובסידור: ויאמר ג' פעמים בני אדם. ומנהג חב"ד לסובב התרנגול מעל הראש ג' פעמים בכל פעם ובסך הכל ט' פעמים (ספר המנהגים – חב"ד ע' 58. וראה שער הכולל פמ"ד אות ב).

[ט] ט"ז סק"ג. וכן השמיטו מסידורו. וראה שער הכולל שם ד"ה גם.

[יב] מהרי"ל הל' ערב יו"כ. רמ"א. שער הכוונות ופע"ח ושל"ה שם. וכ"ה בסידור: מנהג לשחוט תרנגול לבן.

[טז] ויקרא יח, ג. וראה גם לעיל מהדו"ב סי' ב ס"ו. אבל ראה סי' שא סל"ג שהביא פסוק (ויקרא כ, כג) "ולא תלכו בחוקות הגוי".

[כג] מהרי"ל שם (ע' שיג בשינויי נוסחאות). רמ"א.




הוסף תגובה