לשיעורים נוספים: לחצו כאן

החומר הנלמד:

רפז ניחום אבלים וביקור חולים בשבת ובו ג' סעיפים:

א מותר לבקר חולים בשבת, ולא יבקש עליהם רחמים כדרך שאומרים בחול המקום ירחם וכו', שע"י בקשת רחמים יעורר בכי ויצטער, אלא צריך להרחיב דעתם בדברי תנחומים שלא יצטערו בשבת, שיאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום. ויש אומרים שאין צריכין לומר ורחמיו מרובים כו', וכן נהגו. וכן הש"ץ כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי שבירך כו', לא יאמר המקום ישלח רפואה כו', אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא:

ב ומותר לנחם אבלים בשבת, ומותר לומר כדרך שאומרים בחול המקום ינחמך, שע"י בקשתו על נחמתו לא יעורר בכי:

ג ובקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת שמא יבא להצטער עמהם, ולא כאותן שאין הולכים כל ימות השבוע רק בשבת לבד:

רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת ובו י"ד סעיפים:

ח ... ולא אסרו לומר תחנונים בשבת אלא לבקש בהם על צרכיו, כגון על פרנסה או על רפואה לחולה שיש לו בביתו וכיוצא בהם מצרכי הגוף ...

ט ואפילו שאלת צרכיו התירו אם הוא חולה המסוכן סכנת היום שזועקים ומתחננים עליו בשבת אפילו בצבור. וכן מותר לברך על החולה המסוכן בו ביום. וכן המקשה לילד שהיא מסוכנת בו ביום. אבל חולה שאין מסוכן בו ביום, אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, כיון שאפשר לעשות כן אחר השבת.

אבל אם אירע לאדם (בשבת) מאורע שצריך לבקש עליו (ב) רחמים מיד, יכול אפילו ליפול על פניו ולבקש רחמים ביחיד אע"פ שאין שם סכנת היום, שהרי התירו אפילו להתענות על חלום אע"פ שאין שם סכנת היום רק מפני שצריך להתענות בו ביום שחלם בו. אבל בצבור אסור לבקש רחמים על המאורע כל שאין שם סכנת היום  ...

רפד דין ההפטרה וברכותיה ובו י"ד סעיפים:

יד נהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור, וכל מקום לפי מנהגו. ונוהגים לומר יקום פורקן. ואין בכל זה משום איסור תחנה בשבת שאין זו תחנה אלא ברכה ...

מי שברך לחולה

בחול: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה הוּא יְרַפֵּא אֶת (פב"פ) בַּעֲבוּר (שפב"פ) יִתֵּן בְּלִי נֶדֶר לִצְדָקָה בַּעֲבוּרו (לנקבה בַּעֲבוּרָהּ), בִּשכַר זֶה הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימו וּלְרַפְּאתו וּלְהַחֲזִיקו וּלְהַחֲיותוֹ (לנקבה עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפְּאתָהּ וּלְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיותָהּ), וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לִרְמַ"ח אֵבָרָיו וּשְׁסָ"ה גִּידָיו (לנקבה וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֵבָרֶיהּ וְגִּידֶיהָ) בְּתוךְ שְׁאָר חולֵי יִשרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף וְנאמַר אָמֵן:

בשבת: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה הוּא יְבָרֵךְ אֶת (פב"פ) בַּעֲבוּר (שפב"פ) יִתֵּן בְּלִי נֶדֶר לִצְדָקָה בַּעֲבוּרו (לנקבה בַּעֲבוּרָהּ) שַׁבָּת הִיא מִלִזְּעוק וּרְפוּאָה קְרובָה לָבוא וְנאמַר אָמֵן: