סימן תקצה
יא תמוז התשעד |
תקצה מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בַּתְּפִלָּה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
א מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּסֵדֶר תְּפִלַּת מוּסָף וְגַם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִתְקֹעַ[א] אוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹפָר, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי עֲיָרוֹת בְּאַחַת יוֹדְעִין לִתְקֹעַ אֲבָל אֵין בְּקִיאִין בִּתְפִלַּת מוּסָף וּבְאַחַת בְּקִיאִין בִּתְפִלַּת מוּסָף[ב] אֲבָל אֵין לָהֶם שׁוֹפָר[ג] אוֹ שֶׁאֵין יוֹדְעִין לִתְקֹעַ[ד] – יֵלֵךְ לִמְקוֹם הַתְּקִיעוֹת, אֲפִלּוּ אִם שֶׁל תְּקִיעוֹת הוּא בְּסָפֵק לוֹ וְשֶׁל מוּסָף בְּוַדַּאי[ה], מִפְּנֵי שֶׁהַתְּקִיעוֹת הֵן מִן הַתּוֹרָה וּתְפִלַּת מוּסָף מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[ו], וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה קוֹדֵם לְוַדַּאי דִּבְרֵי סוֹפְרִים[ז]:
ב וְאִם יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְקוֹם הַמִּתְפַּלְלִים וְיֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׁמַע אַחַר כָּךְ הַתְּקִיעוֹת בְּמָקוֹם שֶׁתּוֹקְעִין[ח], כְּגוֹן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אוֹ שֶׁיָּכוֹל לִשְׁלֹחַ נָכְרִי אַחַר הַשּׁוֹפָר לַהֲבִיאוֹ לְכָאן אֲפִלּוּ מִחוּץ לַתְּחוּם[ט] – יְקַיֵּם שְׁתֵּי הַמִּצְוֹת, שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִתְקִיעַת שׁוֹפָר[י]. אֲבָל לֹא יֵלֵךְ תְּחִלָּה לַמָּקוֹם שֶׁתּוֹקְעִין וְאַחַר כָּךְ לַמָּקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִים, לְפִי שֶׁתְּפִלַּת מוּסָף זְמַנָּהּ קָצָר מִזְּמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהֲרֵי לְכַתְּחִלָּה אֵין לְאַחֲרָהּ יוֹתֵר מִשֶּׁבַע שָׁעוֹת[יא] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ו[יב]:
[ז] ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רמז (ג, א), וסי' רפח אות ד, ואה"ע סי' רצה אות יג, ופס"ד קצה, ב (שלפעמים ספק דאורייתא קיל מודאי דרבנן).
[ח] ירושלמי ר"ה פ"ד ה"י. הובא ב"י. רמ"א ס"א.
[ט] מ"א סוף סק"ב. וכדלעיל סי' תקפ"ו סכ"ד, שמותר לעשות ע"י נכרי דבר שאסור מד"ס כדי לקיים מצוות שופר.
[י] רמ"א שם. וכדלעיל סי' תקפח ס"א.