שו"ע הרב עם פיענוח מ"מ וציונים

סימן תקפו - מ"מ

ז סיון התשעד |

תקפו דִּינֵי שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבוֹ כ"ז סְעִיפִים:

א שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִצְוָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּף[א], כְּדֵי שֶׁיִּכְפְּפוּ אֶת לִבָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתְּפִלָּה[ב].

וְכָל הַשּׁוֹפָרוֹת הַכְּפוּפִין כְּשֵׁרִים חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה[ג] וְשֶׁל שׁוֹר[ד], מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא שׁוֹפָר אֶלָּא קֶרֶן[ה], שֶׁנֶּאֱמַר[ו] "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ וגו' וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו", וְהוּא הַדִּין קַרְנֵי רֹב הַחַיּוֹת שֶׁהֵם עֶצֶם אֶחָד[ז] וְאֵין שְׁמָם שׁוֹפָר, שֶׁאֵין נִקְרָא שׁוֹפָר אֶלָּא קַרְנַיִם הַחֲלוּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זַכְרוּת בִּפְנִים וְנִקְלָף גִּידָן[ח] מִן הַזַּכְרוּת[ט], כְּגוֹן שֶׁל כְּבָשִׂים וְאֵילִים וְעִזִּים[י], כִּי שׁוֹפָר הוּא מִלְּשׁוֹן שְׁפוֹפֶרֶת[יא], אֲבָל קַרְנֵי רֹב הַחַיּוֹת הֵם עֶצֶם אֶחָד וּפְסוּלִין אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד כְּמוֹ שֶׁל פָּרָה וְשֶׁל שׁוֹר:

ב וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל[יב] כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ עֲקֵדַת יִצְחָק[יג], אֲבָל אִם אֵין לוֹ שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל – יוֹצֵא בִּשְׁאָר מִינִים[יד], חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ[טו], וַאֲפִלּוּ בְּפָשׁוּט אִם אֵין לוֹ כָּפוּף[טז], שֶׁלֹּא אָמְרוּ כָּפוּף אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד[יז] אִם תָּקַע בְּפָשׁוּט – יָצָא, וְזֶה שֶׁאֵין לוֹ כָּפוּף – הֲרֵי זֶה כְּדִיעֲבַד[יח]:

ג שׁוֹפָר מִבְּהֵמָה טְמֵאָה יֵשׁ לְפָסְלוֹ[יט] אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד[כ], לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים בִּלְבַד[כא]:

ד הַגּוֹזֵל שׁוֹפָר וְתָקַע בּוֹ – יָצָא[כב], אֲפִלּוּ לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ[כג], וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְלוּלָב[כד] וּמַצָּה[כה] וְצִיצִית[כו] הַגְּזוּלִים, לְפִי שֶׁמִּצְוַת הַשּׁוֹפָר[כז] אֵינוֹ אֶלָּא הַשְּׁמִיעָה בִּלְבַד, וְאֵין בִּשְׁמִיעַת קוֹל דִּין גָּזֵל, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁמִיעָתוֹ אֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּשּׁוֹפָר כְּלָל, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁתָּקַע בּוֹ בְּאִסּוּר גָּזֵל, כֵּיוָן שֶׁבְּעִקָּר הַמִּצְוָה דְּהַיְנוּ הַשְּׁמִיעָה אֵין בָּהּ אִסּוּר גָּזֵל – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ[כח].

וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי גָּזֵל בָּאָה הַמִּצְוָה אֵלָיו – לֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ, כְּדִין מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה[כט] שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן י"א[ל] וּבְסִימָן תרמ"ט[לא] עַיֵּן שָׁם:

ה מֻתָּר לִטֹּל שׁוֹפָר שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לִתְקֹעַ בּוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה וּמְבָרֵךְ עָלָיו[לב], דְּמִן הַסְּתָם נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָה בְּמָמוֹנוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן י"ד[לג] עַיֵּן שָׁם:

ו הַתּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל[לד], כְּגוֹן שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה לְהַשּׁוֹפָר[לה] – לֹא יָצָא, מִשּׁוּם דְּשׁוֹפָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ טֶפַח כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר[לו], וְזֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אִם יְבַטְּלֶנָּה גּוֹי אֵינָהּ מְבֻטֶּלֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קל"ט[לז], וְצָרִיךְ לִשְׂרֵפָה, וְכָל הָעוֹמֵד לִשָּׂרֵף הֲרֵי הוּא כִּכְבָר נִשְׂרָף, וְאִם כֵּן אֵין בּוֹ שִׁעוּר[לח] טֶפַח:

חָסֵר[לט]

ז וְכֵן הַדִּין[מ] אִם הַסֶּדֶק הוּא רָחָב וּכְשֶׁמְּדַבְּקוֹ בְּדֶבֶק נִכָּר הַדֶּבֶק בֵּין הַסְּדָקִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹתֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁבֵּינֵיהֶם דִּינוֹ כְּסוֹתֵם נֶקֶב בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִמִּין הַשּׁוֹפָר[מא] שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה[מב]:

ח נִסְדַּק מִעוּט אֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר וְנִשְׁאַר רֹב אָרְכּוֹ שָׁלֵם[מג] וְלֹא דִּבְּקוֹ בְּדֶבֶק וְלֹא חִבְּרָם בָּאוּר[מד], יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינָם כְּנִקַּב, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִסִּיּוּם הַסֶּדֶק עַד מְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה כְּדֵי שִׁעוּר שׁוֹפָר[מה] כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר[מו], וְיֵשׁ אוֹמְרִים[מז] שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְנִקַּב נֶקֶב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן מִגּוּף הַשּׁוֹפָר שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לְהָרוּחַ שֶׁמֵּחֲמַת הַתְּקִיעָה לְהִכָּנֵס שָׁם דֶּרֶךְ הַחֶסְרוֹן וְיוֹצֵא הַחוּצָה וְאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהַסְדִּיק הַשּׁוֹפָר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסֶדֶק שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן מִגּוּף הַשּׁוֹפָר וְאֵין מָקוֹם לְהָרוּחַ לָצֵאת שָׁם וְעַל כֵּן הוּא מִתְחַזֵּק וּמַסְדִּיק הַסֶּדֶק יוֹתֵר[מח] וְסוֹפוֹ לְהַסְדִּיק כָּל אֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר[מט], וּלְפִיכָךְ אֲפִלּוּ אִם לֹא נִסְדַּק אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא – פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵין שֵׁם שׁוֹפָר עָלָיו[נ] כֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַסְדִּיק כֻּלּוֹ[נא], וְאִם הִדְּקוֹ הַרְבֵּה בְּחוּט אוֹ בִּמְשִׁיחָה – כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי הַחוּט מַעֲמִידוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּקַּעַ יוֹתֵר[נב].

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לְהַחְמִיר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאֵין שׁוֹפָר אַחֵר מָצוּי יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

ט נִסְדַּק הַשּׁוֹפָר לְרָחְבּוֹ[נג] דְּהַיְנוּ סְבִיב הֶקֵּפוֹ[נד], אִם הַסֶּדֶק הוּא מִעוּט[נה] הֶקֵּף הַשּׁוֹפָר וְנִשְׁתַּיֵּר רֹב הֶקֵּפוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁלֵם – כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּסְדַּק[נו], שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים בְּשׁוֹפָר[נז], וַאֲפִלּוּ אֵין בַּסֶּדֶק חֶסְרוֹן מִגּוּף הַשּׁוֹפָר שֶׁאֵין שָׁם מָקוֹם לָרוּחַ לָצֵאת, לְפִי שֶׁאֵין הָרוּחַ מַסְדִּיק יוֹתֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ[נח].

אֲבָל אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר רֹב הֶקֵּפוֹ שָׁלֵם, אִם אֵין מֵהַסֶּדֶק עַד מְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה כְּדֵי שִׁעוּר שׁוֹפָר – פָּסוּל[נט], דְּכֵיוָן שֶׁנִּסְדַּק רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נֶחְתַּךְ כֻּלּוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם[ס] וְאִם כֵּן הֲרֵי נֶחְסַר הַשּׁוֹפָר מִשִּׁעוּרוֹ, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּסְדַּק – פָּסוּל.

אֲבָל אִם יֵשׁ מֵהַסֶּדֶק עַד מְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה כְּדֵי שִׁעוּר שׁוֹפָר[סא], אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּסְדַּק – כָּשֵׁר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַחֵלֶק שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַסֶּדֶק[סב] – אֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם קוֹל שׁוֹפָר וְדָבָר אַחֵר[סג], אוֹ מִשּׁוּם קוֹל שְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת[סד], דְּכֵיוָן שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַשּׁוֹפָר הָיָה זֶה הַחֵלֶק מְחֻבָּר לְעִקַּר הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם[סה], לָכֵן הֵן נֶחְשָׁבִין כְּשׁוֹפָר אֶחָד לְעִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא לְפָסְלָן מִשּׁוּם שְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינָן נֶחְשָׁבִין כְּשׁוֹפָר אֶחָד לְגַמְרֵי כְּדֵי לְהַשְׁלִים לְשִׁעוּר שׁוֹפָר, כֵּיוָן שֶׁנִּסְדְּקוּ וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה בְּרֹב הֶקֵּף:

י דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָר זֶה עִם זֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שׁוֹפָר אֶחָד שָׁלֵם – פָּסוּל[סו], לְפִי שֶׁאֵין זֶה קָרוּי שׁוֹפָר[סז], וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בַּשֶּׁבֶר שֶׁכְּנֶגֶד פִּיו שִׁעוּר שׁוֹפָר[סח] שָׁלֵם מִכָּל צְדָדָיו[סט] – אַף עַל פִּי כֵן הוּא נִפְסַל מֵחֲמַת הַשְּׁבָרִים הַנּוֹסָפִים עַל שֶׁבֶר זֶה שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא דֶּרֶךְ שָׁם[ע], וְהַתּוֹרָה אָמְרָה[עא] קוֹל הַיּוֹצֵא מִשּׁוֹפָר אֶחָד וְלֹא הַיּוֹצֵא מִשְּׁנֵי שׁוֹפָרוֹת[עב]:

יא וְכֵן מִטַּעַם זֶה[עג] אִם הוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא[עד] עַל אֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר שָׁלֵם[עה] בְּעִנְיָן שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַתּוֹסֶפֶת הַהִיא[עו], בֵּין שֶׁהַתּוֹסֶפֶת מִמִּין הַשּׁוֹפָר, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִמִּין הַשּׁוֹפָר[עז], בֵּין שֶׁהוֹסִיף בְּצַד הַקָּצָר, בֵּין שֶׁהוֹסִיף בְּצַד הָרָחָב – פָּסוּל, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר[עח]:

יב הֲפָכוֹ וְתָקַע בּוֹ – לֹא יָצָא[עט], בֵּין שֶׁהֲפָכוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹפְכִין חָלוּק שֶׁהֶחֱזִיר פְּנִימִיּוּת הַשּׁוֹפָר לִהְיוֹת חִיצוֹנִיּוּתוֹ וְחִיצוֹנִיּוּתוֹ לִהְיוֹת פְּנִימִיּוּתוֹ[פ], בֵּין שֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁהִרְחִיב אֶת צַד הַקָּצָר שֶׁלּוֹ וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב[פא] בְּרוֹתְחִין[פב] וְתָקַע בֵּין בַּצַּד הַקָּצָר בֵּין בַּצַּד הָרָחָב[פג] שֶׁהָיָה קָצָר מִתְּחִלָּה – לֹא יָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר[פד] "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפָר וגו'", כְּדֶרֶךְ הַעֲבָרָתוֹ[פה] שֶׁהָאַיִל מַעֲבִירוֹ בְּרֹאשׁוֹ מֵחַיִּים[פו], פְּרָט לְהֵפֶךְ[פז]. וְעַיֵּן בְּסִימָן תק"צ[פח]:

יג הָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ[פט], אִם נִשְׁאַר בּוֹ שִׁעוּר שׁוֹפָר[צ] – כָּשֵׁר.

וְכַמָּה שִׁעוּר שׁוֹפָר – טֶפַח[צא], כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ[צב] הַתּוֹקֵעַ[צג] בְּיָדוֹ, דְּהַיְנוּ בְּד' אֶצְבְּעוֹתָיו בֵּינוֹנִים[צד], וְיֵרָאֶה הַשּׁוֹפָר מִכָּאן וּמִכָּאן[צה], שֶׁהַטֶּפַח הוּא ד' אֶצְבָּעוֹת גּוּדָלִין[צו], כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לְתוֹךְ יָדוֹ הוּא תּוֹקֵעַ[צז]. וַאֲפִלּוּ אִם הַתּוֹקֵעַ הוּא אָדָם גָּדוֹל וְאֵין הַשּׁוֹפָר נִרְאֶה מִתּוֹךְ יָדוֹ – אַף עַל פִּי כֵן אֵין צָרִיךְ יוֹתֵר מִטֶּפַח שֶׁל אָדָם בֵּינוֹנִי[צח] דְּהַיְנוּ ד' גּוּדָלִין. וּמוֹדְדִין בְּמָקוֹם הָרָחָב שֶׁל הַגּוּדָל[צט] כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן י"א[ק]. וְכֵן הַדִּין בְּכָל אֶצְבָּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה[קא]:

יד גֵּרְדוֹ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ עַד שֶׁעֲשָׂאוֹ דַּק מְאֹד כְּמוֹ גֶּלֶד – כָּשֵׁר[קב], וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאַיִל מַעֲבִירוֹ בְּרֹאשׁוֹ מַמָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא כְּדֶרֶךְ צְמִיחָתוֹ בְּרֹאשׁ הָאַיִל נִקְרָא כְּדֶרֶךְ הַעֲבָרָתוֹ, וְלֹא מִעֲטוֹ אֶלָּא אִם הֲפָכוֹ שֶׁשִּׁנָּה אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ צְמִיחָתוֹ בְּרֹאשׁ הָאַיִל[קג]:

טו אִם הוֹצִיא הַזַּכְרוּת מִן הַקֶּרֶן וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ שׁוֹפָר כְּגוֹן שֶׁנִּקֵּב בּוֹ – פָּסוּל[קד], לְפִי שֶׁאֵין נִקְרָא שׁוֹפָר אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא חָלוּל בְּטִבְעוֹ, שֶׁשּׁוֹפָר הוּא לְשׁוֹן שְׁפוֹפֶרֶת, וְהַזַּכְרוּת כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חָלוּל בְּטִבְעוֹ – אֵינוֹ נִקְרָא שׁוֹפָר[קה]. אֲבָל אִם לֹא הוֹצִיא הַזַּכְרוּת מִן הַקֶּרֶן אֶלָּא נָקַב בּוֹ נֶקֶב – כָּשֵׁר[קו]. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן[קז]. וַאֲפִלּוּ הַזַּכְרוּת מַפְסִיק בֵּין הַקּוֹל לְהַדָּבָר הֶחָלוּל בְּטִבְעוֹ שֶׁנִּקְרָא שׁו‍ֹפָר – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דְּמִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ[קח] וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם זַכְרוּת כְּלָל:

טז צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם הֶפְסֵק בֵּין פִּי הַתּוֹקֵעַ לְהַשּׁוֹפָר[קט], לְפִיכָךְ אִם צִפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה[קי] כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ[קיא], אֲפִלּוּ אִם הַצִּפּוּי הוּא בְּאֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר, אִם הוּא מִיָּד סָמוּךְ לְרֹאשׁוֹ בַּצַּד הַקָּצָר – פָּסוּל[קיב], לְפִי שֶׁהַתּוֹקֵעַ מַכְנִיס קְצָתוֹ בְּפִיו וּשְׂפָתוֹ מְכַסָּה עָלָיו, וְנִמְצָא הַזָּהָב חוֹצֵץ בֵּין שְׂפָתוֹ לַשּׁוֹפָר[קיג]. אֲבָל אִם הַצִּפּוּי הוּא רָחוֹק מִפִּי הַתּוֹקֵעַ – כָּשֵׁר[קיד].

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מֵחֲמַת הַצִּפּוּי[קטו], אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִשְׁתַּנָּה, דְּמִן הַסְּתָם לֹא נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ בִּשְׁבִיל צִפּוּי כָּל שֶׁהוּא[קטז], אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה הַקּוֹל מֵחֲמַת הַצִּפּוּי, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁנּוּי הוּא מְעַט – פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵין קוֹל שׁוֹפָר לְבַד אֶלָּא קוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל דָּבָר אַחֵר, דְּהַיְנוּ הַצִּפּוּי[קיז]:

יז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַצִּפּוּי הוּא הוֹסָפָה עַל עֳבִי הַשּׁוֹפָר אוֹ עַל רָחְבּוֹ, אֲבָל אִם הוּא הוֹסָפָה עַל אָרְכּוֹ, אֲפִלּוּ בַּצַּד הָרָחָב שֶׁלּוֹ, אִם נָתַן שָׁם זָהָב מַשֶּׁהוּ עַל עֳבִי הַשּׁוֹפָר בְּעִנְיַן שֶׁנִּתְאָרֵךְ הַשּׁוֹפָר מַשֶּׁהוּ – פָּסוּל[קיח], אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ[קיט] כְּלָל, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה[קכ]:

יח הַמְצַיְּרִים בַּשּׁוֹפָר צוּרוֹת כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ – לֹא יָפֶה הֵן עוֹשִׂין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלּוֹ מְצֻפֶּה בְּמִינֵי הַצִּיּוּרִין, לִפְעָמִים הַקּוֹל מִשְׁתַּנֶּה[קכא]. אֲבָל מֻתָּר לַחְקֹק בַּשּׁוֹפָר עַצְמוֹ צוּרוֹת כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ[קכב], שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְׁתַּנֶּה קוֹלוֹ עַל יְדֵי כֵּן – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין כָּאן קוֹל מִן דָּבָר אַחֵר אֶלָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר לְבַד[קכג], וְכָל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים בַּשּׁוֹפָר[קכד]:

יט הִרְחִיק אֶת הַשּׁוֹפָר מְעַט מִפִּיו וְנָפַח בּוֹ וְתָקַע – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק מְעַט בֵּין פִּיו לַשּׁוֹפָר[קכה]:

כ נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר, אִם שָׁמַע קוֹל פְּנִימִי[קכו] לְבַד, כְּגוֹן שֶׁבַּצַד הַקָּצָר הוּא בּוֹלֵט יוֹתֵר מִן הַחִיצוֹן וְנָתַן הַפְּנִימִי בְּפִיו וְתָקַע[קכז] וּבַצַּד הָרָחָב – אֵין הַחִיצוֹן בּוֹלֵט יוֹתֵר מִן הַפְּנִימִי, אֶלָּא הַפְּנִימִי בּוֹלֵט יוֹתֵר[קכח] אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין[קכט], דְּנִמְצָא שֶׁאֵין בִּתְקִיעָה זוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת קוֹל מִן הַחִיצוֹן אֶלָּא מִן הַפְּנִימִי לְבַד, לְפִיכָךְ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא קוֹל שׁוֹפָר אֶחָד.

וְהוּא שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מֵחֲמַת שֶׁהוּא נָתוּן בְּתוֹךְ הַחִיצוֹן, אֲבָל אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ[קל], אוֹ שֶׁהַחִיצוֹן בַּצַּד הָרָחָב שֶׁלּוֹ בּוֹלֵט יוֹתֵר מִן הַפְּנִימִי[קלא], אוֹ שֶׁבַּצַּד הַקָּצָר שֶׁלּוֹ הֵם שָׁוִים[קלב], דְּאָז אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶלָּא קוֹל שְׁנֵיהֶם[קלג] – לֹא יָצָא[קלד], דְּקוֹל שׁוֹפָר אֶחָד אָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא קוֹל שְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת[קלה]:

כא כָּל דָּבָר הַפּוֹסֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשּׁוֹפָר – פּוֹסֵל גַּם בְּיוֹם שֵׁנִי[קלו], אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם[קלז]:

כב שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו יוֹם טוֹב[קלח], מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב הוּא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תצ"ח[קלט], וְאֵין עֲשֵׂה דְּשׁוֹפָר דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה[קמ]. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאִסּוּרוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו[קמא], לְפִי שֶׁחֲכָמִים הִשְׁווּ אֶת דִּבְרֵיהֶם לְשֶׁל תּוֹרָה[קמב], וְהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם לְבַטֵּל דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה[קמג]:

כג כֵּיצַד? הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אַחֵר אֶלָּא הוּא[קמד] – אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְאֵינוֹ שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם[קמה] כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ[קמו]. וְאִם נָפַל עָלָיו גַּל שֶׁל אֲבָנִים[קמז] – אָסוּר לְטַלְטֵל הָאֲבָנִים כְּדֵי לִטְּלוֹ[קמח]. וְאֵין לֵילֵךְ חוּץ לַתְּחוּם[קמט] כְּדֵי לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר[קנ]. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם[קנא]:

כד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל יְדֵי נָכְרִי מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[קנב], כְּגוֹן לַעֲלוֹת בָּאִילָן[קנג] וְלַהֲבִיאוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם[קנד] וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אָסוּר לוֹמַר לַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה גְּמוּרָה בִּשְׁבִילוֹ[קנה].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַנָּכְרִי עָשָׂה מֵעַצְמוֹ מְלָאכָה גְּמוּרָה, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה שׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב – מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ[קנו], וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֹאמַר הַיִּשְׂרָאֵל לַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ[קנז], אֵין חוֹשְׁשִׁין לָזֶה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ הֲנָאָה לְגוּף אָדָם, אֲבָל הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לַהֲנָאַת הַגּוּף[קנח] – אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה[קנט]:

כה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי הַשּׁוֹפָר מִקֶּרֶן שֶׁלּוֹ, דְּאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר נוֹלַד בְּיוֹם טוֹב[קס], כֵּיוָן שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה הַקֶּרֶן בְּיַד הַנָּכְרִי, וְהַנָּכְרִי לֹא הִקְצָה דַּעְתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שׁוֹפָר, שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ הוּא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁיִּרְצֶה[קסא].

אֲבָל אִם עָשָׂה נָכְרִי שׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב מִקֶּרֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הָיָה הַקֶּרֶן עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שׁוֹפָר, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי[קסב], אִם כֵּן זֶה הַשּׁוֹפָר הוּא נוֹלַד בְּיוֹם טוֹב, וְאָסוּר הַיִּשְׂרָאֵל לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לִתְקֹעַ בּוֹ[קסג], שֶׁאֵין דּוֹחִין שְׁבוּת מִפְּנֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר[קסד].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין שָׁם שׁוֹפָר אַחֵר אֶלָּא הוּא – מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִין[קסה] נוֹלַד בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה:

כו אִם נָכְרִי הֵבִיא שׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב מִחוּץ לַתְּחוּם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל[קסו], אֲפִלּוּ הֱבִיאוֹ מִחוּץ לְי"ב מִיל[קסז] – מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ אַף הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ[קסח], אֲפִלּוּ לְהָאוֹמְרִים[קסט] דְּחוּץ לְי"ב מִיל יֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין מִן הַתּוֹרָה[קע], שֶׁהֲרֵי דָּבָר הַבָּא מִחוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר בְּטִלְטוּל, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה אוֹ בַּהֲנָאָה דְּהַיְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ[קעא] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקט"ו[קעב], וְזֶה שֶׁתּוֹקֵעַ בּוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה – אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הֲנָאָה כְּלָל[קעג] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה[קעד].

וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְטַלְטְלֶנּוּ חוּץ לְד' אַמּוֹת[קעה], וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקט"ו[קעו], וְעַיֵּן שָׁם בְּסוֹף הַסִּימָן[קעז]:

כז יָכוֹל לִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן[קעח] כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ[קעט], וְאֵין זֶה כִּמְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב[קפ]. אֲבָל מֵי רַגְלַיִם אַף בְּחֹל אָסוּר, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד[קפא]:

[א] רבי לוי בגמרא כו, ב. טור ושו"ע ס"א.

[ב] ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ד. טור ולבוש ס"א.

[ג] משנה כו, א. טור ושו"ע שם.

[ד] מ"א סק"ב.

[ה] גמרא שם. מ"א שם.

[ו] דברים לג, יז. גמרא שם. לבוש שם.

[ז] תוס' שם ד"ה חוץ. רמב"ן שם ד"ה ולי נראה. טור ושו"ע שם.

[ח] בקונטרס השלחן הגיה: גילדן.

[ט] רמב"ן שם. וראה גם לקמן סט"ו.

[י] טור.

[יא] ר"ן (ו, א) ד"ה וכתבו. לבוש שם.

[יב] רבי אבהו בגמרא טז, א.

רא"ש פ"ג סי' א.

א [דף כו] כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן *א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו) והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר. [ע"ב] שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות משני צדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר [ובתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף וב' חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכין שמצות היום בחצוצרות]:

גמ' [דף כז] תניא בד"א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות מקום שיש חצוצרות אין שופר. אריב"ל מאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (תהלים צח) לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:

**מתני' [דף כו ע"ב] שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים כפופין וביובל בשל יעלים פשוט. ובתוספתא (פ"ב וכ"ה בירושל' הלכה ה) תני תקון מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי:

גמ' א"ר לוי שופר של ר"ה ויה"כ מצוה בכפופים. ולימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא אפילו ביובל קמ"ל. וכר' לוי קי"ל כדאמר ר' אבהו לעיל (דף טז א) למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם. ולכאורה נראה דלא פליגי אלא למצוה. אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל. כדקתני רישא כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואם לא מצא של איל יוצא בשל יעל או בשל עזים. ותדע דלמצוה פליגי דהא ר' לוי מצוה קאמר. ועוד אטו פשוט וכפוף בקרא כתיבי תעבירו שופר כתיב ביובל וילפינן ר"ה מיניה. וכיון דכולהו אקרו שופר חוץ משל פרה אמאי לא יצא ועוד דמשמע מילתייהו דרבנן ור' יהודה מחלוקת בפני עצמה ולא קיימא אפלוגתא דת"ק ור' יוסי. ואת"ל דוקא קאמרי א"כ הויא חדא פלוגתא דלת"ק כל השופרות כשרין בין בר"ה בין ביה"כ [בין בתעניות] חוץ משל פרה ולר' יוסי אף בשל פרה ולת"ק דר' יהודה ר"ה ויה"כ בשל יעל ותעניות בשל זכרים. ולר' יהודה בר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים אלא ודאי ר' יהודה ורבנן בר פלוגתייהו דוקא למצוה פליגי. וכן כתב הרמב"ן ז"ל ג' מדות בשופרות כל השופרות כשרין בדיעבד בין פשוטין בין כפופין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. ולכתחילה מצוה בכפופים ובכל הכפופין תוקעין והא דקתני בזכרים זכרים לאו דוקא אלא אכפופין לחוד קפיד. ונקט זכרים לפי שהן כפופין וה"ה לכל הכפופין. וכן ת"ק דנקט של יעל פשוט לאו דוקא דיעל לא מיכתב כתיב ולא מירמז רמיז אלא משום דבעי פשוט נקט של יעל שהוא פשוט וה"ה לכל הפשוטים. והא דאמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל לאו דוקא נקט איל דשאר כפופים נמי שרי לכתחילה. אלא טעמא דמנהגא קא מפרש וה"ק למה תוקעין בשופר של איל ומחזירין עליו למצוה מן המובחר כדי שיזכור לנו עקידת יצחק. הלכך מצוה מן המובחר בשל איל. והתוספות חזרו והקשו דהא ר' לוי דאמר מצוה של ר"ה ויה"כ בכפופים היינו משום דיליף ר"ה ויה"כ מהדדי בגזירה שוה דשביעי שביעי כדאמר לקמן (דף לד א) בברייתא וכדתנן שוה היובל לר"ה וכו'. ואי הוה משום מצוה בעלמא כדקאמר כמה דכייף איניש טפי עדיף האי טעמא שייך דוקא בר"ה שהתקיעה לתפלה ולזכרון ולא ביובל שאין התקיעה אלא לסימן שילוח עבדים ולהשמטת קרקעות ומתוך זה היה נראה דאין יוצא בר"ה אלא בכפוף. ונ"ל דקושיא חלושה היא זאת לדחות כל הראיות חזקות שכתבתי ויש לדחות קושיא זו דר' לוי סבר כיון דבגזרה שוה ילפין מהדדי ויש טעמא לומר בר"ה כפופים למצוה מעתה כדי להשוותם יחד ראוי גם ביה"כ להצריך כפופים למצוה. ואף על גב דלא שייך ביה האי טעמא ור' יהודה לית ליה הך סברא אלא יליף ג"ש לדברי חובה. אבל בדבר מצוה לא מדמי להו להדדי. והרמב"ם ז"ל (פ"א הל' א') כתב כל השופרות פסולים חוץ מקרן של כבש. והראב"ד כתב על זה שהפריז מדותיו:

טור (מצוה מן המובחר) ושו"ע ס"א (מצותו). ב"י ד"ה ומ"ש רבנו נמצא. ט"ז סק"א (מצוה מן המובחר).

[יג] גמרא שם. רא"ש וטור וט"ז שם. מ"א ס"ק א.

[יד] רא"ש שם. טור וב"י ד"ה והשתא.

[טו] כדלעיל ס"א.

[טז] טור.

[יז] רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

[יח] ב"י שם.

[יט] ר"ן (ו, א) ד"ה ומיהו (שמסתפק). דרכי משה ס"ק א (טוב להחמיר). רמ"א ס"א (פסול).

[כ] אליה זוטא סק"ב.

[כא] שבת כח, ב. ר"ן שם. לבוש סוף ס"א. מ"א ס"ק ג. וראה גם לעיל סי' לב סי"ד וש"נ.

[כב] גמרא כח, א (שלא אסרו אלא בכתותי מיכתת שיעוריה, וכדלקמן ס"ה). ירושלמי סוכה פ"ג ה"א, כרבי אלעזר ורבי חייא ורבי יוסה (ראה ב"י ד"ה כתבו הגהות אשירי). רמב"ם פ"א ה"ג.

רא"ש פ"ג סי' ט.

ט אמר רבא שופר של ע"ז לא יתקע בו ואם תקע בו יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו. והא דאמרינן בפרק כיסוי הדם (דף פט א) לא יצא ומפרש טעמא התם משום כתותי מיכתת שיעוריה. התם מיירי בע"ז של ישראל דאין לה בטול עולמית וכיון שאין לה בטול כתותי מיכתת שיעוריה וכה"ג איכא בפרק לולב הגזול (דף לא ב) אהא דאמר רבא לולב של ע"ז אם נטל יצא. ופריך ממתני' לולב של אשירה פסול ומשני מתניתין באשירה דמשה והכא מיירי בע"ז של נכרי כיון דראויה להתבטל לא מיכתת. ואם תאמר ע"ז של נכרי נמי מכי אגבהה נעשית ע"ז של ישראל כדאמרי' בפ' כל הצלמים (דף מב א) גזירה דלמא מגבה להו והדר מבטל. ויש לומר במגביה על מנת שלא לקנותה וההיא דלולב בי"ט שני שיוצא בשאול וגזול וכן בשופר אם תקע בשופר גזול יצא. והכי איתא בירושלמי (סוכה פרק ג' הלכה א') מה בין לולב לשופר אמר רב אסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ:

טור ושו"ע ס"ב.

[כג] טור ושו"ע שם.

[כד] כדלקמן סי' תרמט ס"ד.

[כה] כדלעיל סי' תנד ס"ט.

[כו] כדלעיל סי' יא סי"א.

[כז] ראה לעיל סי' תקפה ס"ד.

[כח] רבי אלעזר בירושלמי שם. רמב"ם ומגיד משנה שם. מ"א ס"ק ד.

[כט] מ"א שם. וראה שדי חמד אס"ד מערכת ר"ה סי' ב אות ל. יגדיל תורה (נ.י.) נה ע' שנז.

[ל] סעיף יב.

[לא] ס"ה. וכן בסימן תנד ס"י.

[לב] מ"א סק"ד.

[לג] ס"ט, וש"נ.

[לד] גמרא חולין פט, סוע"א. רא"ש פ"ג סי' ט. טור ושו"ע ס"ג.

[לה] ראה לעיל סי' יא סי"ג (כשהשתחווה במחובר לבעלי חיים). לקמן סי' תרמט סי"א (שקנה אותה מיד עובדיה).

[לו] סעיף יג.

[לז] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ב.

[לח] חולין שם פט, רע"ב ורש"י שם ד"ה שיעורא. ר"ה כח, א (בשל עיר הנידחת) ורש"י שם ד"ה כתותי. וראה גם לעיל סי' שסג סי"ח. לקמן סי' תרמט סי"א. וראה קובץ דברי תורה ג ע' מז.

[לט] דיני שופר של ע"ז של נכרי (ראה לקמן סי' תרמט סי"א-ד בד' מינים. ומציין לכאן, שנתבאר כ"ז), ושאר הדינים שבשו"ע סעיפים ד-ז ותחלת ס"ח.

[מ] כמו בנסדק לארכו ודבקו בחתיכה אחרת שאינו מינו, שפסול,

כמבואר ברא"ש פ"ג סי' ב

ב [דף כז ע"א] מתני' שופר שנסדק ודבקו פסול. דיבק שברי שופרות פסול. [ע"ב] ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. פרש"י שופר שנסדק ודבקו פסול משום דהו"ל כשני שופרות משמע שר"ל שנסדק ונחלק לשתי חתיכות דאם נשאר מחובר מצד אחד אין זה ב' שופרות. וקשה דא"כ היינו דיבק שברי שופרות. ונראה לפרש דנסדק לצד אחד לאורכו על פני כולו ונתבטל מתורת שופר לפי שאין שם שופר עליו וכל שכן דיבק שברי שופרות וזו ואין צ"ל זו קתני. אי נמי לא זו אף זו קתני דיותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו מצד אחר ממה שעשאו שופר של חתיכות. ונ"ל דמעיקרא לא קשיא דשאני התם שדבק שבר לשבר לאורך השופר והקול יוצא משבר לשבר ושייך לפוסלו משום שנים ושלשה שופרות. אבל הכא שכל אורך השופר חתיכה א' אין פסולו דומה לדיבק שברי שופרות וסלקא דעתך אמינא לא מיפסיל. ומה שפרש"י ודבקו בדבק הקשה עליו הרמב"ן ז"ל דה"ל שלא במינו ומאי איריא נסדק אפי' ניקב פסול. ופי' דבקו היינו מעצמו שחממו באור ונפשר ונדבק. ולא מיסתבר לי כי א"א שידבק יחד ע"י חימום ולא מיקרי חיבור על ידי דבק שלא במינו אלא דוקא כשניקב וסתם הנקב בחתיכה אחרת. אבל אם חיבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים:

ובטור, כן הדין כו'.

[מא] משמעות רא"ש שם, וטור ומ"א סקי"ד.

[מב] סעיף זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור שו"ע ס"ז.

[מג] מ"מ פ"א ה"ה בשם הרבה מן המפרשים. דעה הב' בשו"ע ס"ח.

[מד] ראה שו"ע ס"ח ב' דעות, אי כשר בדבק, או דוקא כשדבקו בעצמו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה (ונתבאר לעיל, בסעיפים החסרים).

[מה] תוס' כח, ב ד"ה נסדק לארכו. ב"י ד"ה נסדק בשם רא"ם בביאורו לסמ"ג הל' שופר (יג, ג) ד"ה נסדק (אפילו לא נשתייר שיעור שופר). מ"א סקי"ב.

[מו] סעיף זה בשוע"ר (שמבאר דין נקב) לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ס"ז (שנשתייר רובו), וט"ז סק"ז (אף שלא נשתייר שיעור שופר).

[מז] רא"ש פ"ג סי' ו בשם יש מפרשים.

ו ת"ר נסדק לאורכו פסול. לא תני הכא אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר כדקתני גבי נסדק לרחבו. משום דלאורכו לא מיפסל אלא א"כ נסדק על פני כולו מראשו ועד סופו והיינו נסדק ודבקו דמתניתין דאיירי נמי לכל אורכו. ואשמעי' ברייתא דאע"ג דנקב המעכב את התקיעה כשר כל זמן שלא סתמו ונסדק כולו לאורכו פסול. ויש מפרשים דלהכי לא תני גבי ארכו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר משום דבכל דהו מיפסיל לפי שמחמת הרוח וחוזק התקיעה הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו וכל זמן שלא נסדק כולו אם דבקו כשר. ופי' זה עיקר:

לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר דחשבינן מן הסדק ולמטה כאילו ניטל ואפי' מעכב התקיעה כשר ואם לאו פסול. ויראה דמיירי בנסדק רוב רחבו אבל מיעוט הוה ליה כנקב בעלמא וכשר. וכמה שיעור תקיעה פי' רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן והיינו טפח. כדאמרי' בפרק המפלת (דף כו א) דשיעור שופר טפח ונקט האי לישנא הכא כדי שיאחזנו התוקע בידו ויראה לכאן ולכאן לפרש הטעם למה נתנו בו שיעור טפח כדי שיאחזנו התוקע בידו ויראה לכאן ולכאן ולא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע:

ר"ן (ו, ב) ד"ה מתניתין, בשם רבנו יונתן. טור. דעה א' בשו"ע שם.

[מח] ט"ז סקי"א.

[מט] רא"ש שם. לבוש ס"ח. ט"ז שם.

[נ] ראה תוס' כז, א ד"ה שופר.

[נא] לבוש שם.

[נב] ר"ן שם, בשם דרשת הראב"ד לר"ה (לונדון) ע' לה. הובא בכל בו סי' סד (כז, ג). שו"ע שם.

[נג] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע ס"ט.

[נד] רש"י שם ד"ה נסדק. ט"ז סקי"ג.

[נה] רא"ש פ"ג סי' ו. טור ושו"ע שם.

[נו] ט"ז ס"ק ח (אפילו להאוסרים בנקוב).

[נז] ברייתא שם. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם לקמן סי"ח.

[נח] ט"ז סקי"א.

[נט] גמרא [ברייתא] שם ורש"י ד"ה אם נשתייר. טור ושו"ע שם.

[ס] רש"י שם. רא"ש שם. ר"ן (ז, א) ד"ה אם. לבוש ס"ט. ט"ז סקי"ד. מ"א ס"ק יז.

[סא] ברייתא שם, כפירוש רש"י ור"ן שם. טור ושו"ע שם.

[סב] ט"ז סקי"ד.

[סג] ראה ב"י ד"ה ניקב וסתמו. לקמן סוף סט"ז.

[סד] ט"ז שם. וכדלקמן ס"י-יא.

[סה] ט"ז שם.

[סו] משנה כז, סוע"א. טור ושו"ע ס"י.

[סז] תוס' שם ד"ה שופר.

[סח] טור ושו"ע שם.

[סט] מ"א סקי"ט.

[ע] רא"ש פ"ג סי' ב.

[עא] ראה גמרא כו, א.

[עב] רש"י כז, סוע"א ד"ה פסול. רא"ש שם. לבוש ס"י. ט"ז ס"ק טו. וראה גם לקמן ס"כ.

[עג] רא"ש שם סי' ד בסופו.

ד גרדו והעמידו על גלדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר. נתן שופר בתך שופר ותקע אם קול פנימי שמע יצא. כגון שהיה פה של פנימי משוך קצת למעלה חוץ לפה החיצון ולא נכנס קולו בין שני השופרות. אם קול החיצון שמע לא יצא. פי' אף קול החיצון דא"א לשמוע קול חיצון בלא קול פנימי אלא אף קול החיצון קאמר. וטעמא דפסול משום דשופר א' אמר רחמנא ולא ב' שופרות. ויראה דהא דאמרינן אם קול פנימי שמע כשר היינו כשלא נשתנה קולו מחמת ציפוי החיצון, דאי נשתנה קולו נמצא הקול בא מכח ב' שופרות והיינו בכלל אם קול חיצון שמע:

הפכו ותקע בו לא יצא. א"ר פפא לא תימא דהפכיה ככיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. מאי טעם כדרב מתנה דא"ר מתנה אמר קרא (ויקרא כה) והעברת שופר דרך העברתו בעינן. י"מ לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא הוא אלא אפי' הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול וי"מ דה"ק לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא הוא דכשר דאע"פ שהפכו מ"מ הקצר עומד במקומו והרחב עומד במקומו ודרך העברתו הוא אבל אם הרחיב את הקצר וקצר את הרחב אסור דדרך העברתו בעינן וליכא. ירושלמי (הלכה ז) הפכו מהו ונשמעניה מן הדא גרדו בין מבחוץ בין מבפנים כשר ולא אמרו אלא גרדו אבל הפכו פסול מה ביניהם זה ביטל חללו וזה לא ביטל חללו וזה כלישנא קמא דהפכיה כי כיתונא פסול. ירושלמי ותוקע מן הקצר שנא' (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה:

דבק שברי שופרות. ת"ר הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול ואפי' היה בו שיעור שופר מתחילה דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות:

ר"ן (ו, ב) ד"ה הוסיף. לבוש סי"א.

[עד] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע סי"א.

[עה] רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

[עו] כדלעיל ס"י.

[עז] ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

[עח] סעיף י, מטעם שופר אחד ולא שני שופרות (במינו. ובאינו מינו, ראה לקמן סי"ז – מטעם קול שופר ודבר אחר).

[עט] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע סי"ב.

[פ] רב פפא שם, וכפירוש הא' ברא"ש פ"ג סי' ד, ור"ן (ו, ב) ד"ה גמרא, בשם הירושלמי ר"ה פ"ג ה"ז. טור ושו"ע שם.

[פא] רב פפא שם. טור ושו"ע שם.

[פב] רש"י שם ד"ה שקיצר.

[פג] ראה רמ"א סי"ב, ור"ן שם.

[פד] ויקרא כה, ט.

[פה] רב מתנה בגמרא שם.

[פו] רש"י שם ד"ה והעברת. לבוש סי"ב. ט"ז סקט"ז.

[פז] רש"י לד, א ד"ה דרך (למעוטי הפכו). בקונטרס השלחן הגיה: להפוך.

[פח] סעיף כ. וראה שדי חמד אס"ד מערכת ר"ה סי' ב אות לד.

[פט] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע סי"ג.

[צ] ר"ן (ו, ב) ד"ה היה ארוך. טור ושו"ע שם.

[צא] נדה כו, א. רא"ש פ"ג סי' ו. טור ושו"ע ס"ט. וראה תניא אגה"ק סי' י.

[צב] רשב"ג ר"ה כו, ב. נדה שם. רמב"ם פ"א ה"ה. רא"ש שם. טור.

[צג] רא"ש שם. לבוש ס"ט.

[צד] ר"ן (ז, א) ד"ה כדי. טור. לבוש שם.

[צה] רשב"ג שם ושם. רמב"ם שם. רא"ש שם. טור.

[צו] מנחות מא, ב. ר"ן שם. טור.

[צז] רא"ש שם. לבוש סוף ס"ט.

[צח] ר"ן שם. טור. מ"א סקי"ח.

[צט] מ"א שם.

[ק] סוף ס"ה.

[קא] רמב"ם הל' שבת פי"ז הלכה לו. וכדלעיל סי' לב סס"ג וש"נ.

[קב] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע סי"ד.

[קג] ב"י ד"ה ומ"ש אם נשאר, בשם הרא"ם בביאורו לסמ"ג הל' שופר (יג, ג). לבוש סי"ד.

[קד] ר"ן (ו, א) ד"ה וכתבו. טור ושו"ע סט"ו.

[קה] ר"ן שם. ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אבל אם הוציא. לבוש סט"ו. ט"ז סקי"ז. וראה גם לעיל ס"א.

[קו] גמרא כז, ב ורש"י שם ד"ה שקדחו. טור ושו"ע שם.

[קז] ב"י ד"ה גרסינן בשם הירושלמי פ"ג סוף ה"ו. מ"א ס"ק כ. פר"ח סט"ו.

[קח] רב אשי בגמרא שם. רמב"ם פ"א ה"ה.

רא"ש פ"ג סי' ז.

ז היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר. שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ:

וראה גם לעיל סי' תעה סכ"ז. לקמן סי' תרנא ס"ה.

[קט] מ"מ פ"א ה"ו, וטור,

בשם הרמב"ן בדרשה לר"ה (כתבי הרמב"ן ח"א ע' רלו).

צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר, ודוקא מבחוץ אבל מבפנים פסול, אם כן אינו אלא בדופן שבפיו, ויש אומרים אפילו מגבו מפני שהוא מכניס קצתו בפיו ושפמו של תוקע מכסה עליו, וטעמא דפסול משום דאיכא הפסק בין פיו לשופר, וש"מ שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול.

צפהו זהב מבפנים פסול, מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול, לפיכך אלו שמציירין בו צורות לנאותו לא יפה הם עושין, שמא נשתנה קולו מחמת אותן ציורין, ואף על פי שאין כולו מצופה במיני הציורין לפעמים קולו משתנה בהן.

הובא ב"י ד"ה ומ"ש ויש מפרשים. לבוש סי"ז.

[קי] ברייתא כז, ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע סט"ז.

[קיא] ראה לקמן סי' תרנא ס"ד גבי נטילת לולב. וראה מ"מ וציונים.

[קיב] רמב"ן שם.

רא"ש פ"ג סי' ג.

ג גמ' ת"ר היה ארוך וקצרו כשר. ציפהו זהב במקום הנחת הפה פסול שלא במקום הנחת הפה כשר. לכאורה נראה לפרש דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה קרוי במקום הנחת הפה ושלא במקום הנחת הפה היינו מבחוץ סמוך להנחת הפה. אבל קשה דהיינו ציפהו זהב מבחוץ. ואין לפרש שלא במקום הנחת הפה בעובי הראש האח' לצד הרחב דהא אמרי' הוסיף עליו כל שהוא פסול בין במינו בין שלא במינו. ולא מיסתבר למימר דהתם מיירי שאין בין הכל אלא שיעור שופר. וה"ר יונה ז"ל פי' הא דקאמר ציפהו זהב אם נשתנה הקול פסול היינו מחצי השופר ולמטה דהיינו משתי אצבעות ולמטה. לפי כשהקול נכנס ברחב השופר אז הוא משמיע קול ודרכו להשתנות מחמת הציפוי. אבל מחציו ולמעלה לצד פיו אין דרכו להשתנות מחמת הציפוי ואפי' אם נשתנה מעט אינו חשוב שינוי לפי שאין לשם עיקר השמעת קול. וקולא גדולה היא זו לומר דאפי' אם נשתנה קולו מחציו ולמעלה כשר. מתוך קושיא זו שהיה קשה לו דהיינו ציפהו זהב מבחוץ דאיכא למימר דפשיטא דאין קולו משתנה בשביל ציפוי כל דהו שעושה אצל פיו ואיצטריך לאשמועי' דלא תימא דהוי כמו נתן שופר בתוך שופר. ציפהו זהב מבפנים פסול לפי שאין זה קול שופר. מבחוץ אם נשתנה מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר:

טור ודעה הב' בשו"ע שם. לבוש שם.

[קיג] רמב"ן שם. טור ולבוש שם.

[קיד] ברייתא שם, לפירוש הרא"ש שם. טור ושו"ע שם.

[קטו] גמרא [ברייתא] שם. טור ושו"ע שם.

[קטז] רא"ש פ"ג סי' ג. מ"א סקכ"א.

[קיז] רא"ש שם סי' ה (לענין ניקב וסתמו שלא במינו, שבשו"ע ס"ז).

ה ניקב וסתמו אם מעכב התקיעה פסול ואם לאו כשר וכו'. ת"ר ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול. ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. במינו כשר א"ר יוחנן והוא שנשתייר רובו. מכלל דבשלא במינו אף על פי שנשתייר רובו פסול. איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שלא נשתייר רובו מכלל דבמינו אף על פי שלא נשתייר רובו כשר. הא דתנן במתני' ניקב וסתמו אם מעכב התקיעה פסול י"מ אם מעכב התקיעה קודם שסתמו וכשסתמו חזר הקול לכמות שהיה משום דגרסי' בירושלמי (הל' ו) דאם היה מעכב את התקיעה וסתמו פסול. וטעמו דפסול משום כיון דסתימה זו מסייעת לקול. משום ששופר אחד אמר רחמנא ולא שיסייע שום דבר אחר לקול השופר. כמו ציפהו זהב דאם נשתנה קולו פסול ואם לא היה מעכב התקיעה שלא נשתנה הקול מחמת הנקב הרי קולו כמו שהיה ואין דבר אחר מסייעו כשר ועוד גרסינן בירושלמי (שם) רבי יוסי בר זימנא בשם רבי זירא והוא שסתמו אבל לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין בשופר. ולאחר סתימה גריעה טפי משום דסתימה מסייע לקול כדפרישית ולפי זה אם לאחר הסתימה מעכב התקיעה כשר דלא נשתנה קולו מחמת ד"א (אתמהה) והשתא הא דא"ר נתן במינו כשר שלא במינו פסול ע"כ אהיה מעכב התקיעה קאי. דהא קאמר עלה ר' יוחנן והוא שנשתייר רובו והוא שנפחת רובו וא"א לנקב גדול כזה שלא יעכב התקיעה ואפ"ה מכשר ר' נתן במינו ומתני' דפסלה בסתמא דמשמע אפי' במינו אתא כרבנן אי נמי כר' נתן והוא שנפחת רובו ומיהו לאידך לישנא דקאמר שלא במינו פסול כשנפחת רובו דמשמע אבל במינו אף על פי שנפחת רובו כשר. ורבנן פסלי אפילו במינו היכא דנפחת רובו אבל נשתייר רובו מודו דכשר. דהא מוקי פלוגתייהו בנפחת רובו. קשה דמתני' כמאן דהא נפחת מיעוטו כשר בין לרבנן בין לרבי נתן ואף על פי שלא נפחת אלא מיעוטו א"א שלא יעכב הנקב התקיעה בעוד שלא נסתם ואפ"ה מכשרי הלכך צריך לפרש דמעכב התקיעה לאחר שסתמו קאמר. דכיון דהסתימה מעכבת את התקיעה הוי כמו שופר ודבר אחר כי נשתנה הקול מחמת הסתימה ודמי לציפהו זהב. אבל עיכוב הקול דקודם הסתימה לא חיישינן דכיון דעתה חוזר לכמות שהיה אין זה נקרא שופר וד"א. ומתני' כרבנן דפסלי אפי' במינו דמתני' סתמא קתני. והכי קתני בתוספתא (פ"ב) במילתייהו דרבנן בין במינו בין שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ומייתי לה נמי בירושלמי (הל' ו) ואפ"ה דחיק לאוקמי מתני' אף כר' נתן ומוקי לה כשסתמו בשאינו מינו מ"מ טפי אתיא כרבנן והכי מוכח לשון הירושלמי שופר שנסדק ודבק פסול. למי נצרכה לר' נתן כלמר /כלומר/ לרבנן פשיטא דבק שברי שופרות עד הא רבי נתן כלומר אף היא נצרכה לר' נתן ניקב וסתמו רבי חייא בשם רבי יוחנן כר' נתן אתיא. ומפ' משום דאפשר לאוקמי בשאינו מינו וכ"ש כרבנן אתיא טפי. כיון דקתני ניקב בסתם משמע אף במינו שכן דרך לסתום השופרות במינן והא דקאמר בירושלמי אם היה מעכב התקיעה וסתמו. צריך לפרש אם היה מעכב לאחר שסתמו. ואפי' אי פליגא גמרא דידן אירושלמי גמרא דידן עיקר. הלכך שופר שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהיה תחלה דברי הכל כשר ואם לא חזר קולו כבתחלה פלוגתא דר' נתן ורבנן. ולכאורה היה נראה דהלכה כרבנן דמתני' לפי פשטא אתיא כרבנן אבל ר"ח פסק כר' נתן מדמפרש ר' יוחנן מילתיה אלמא כוותיה ס"ל. ולאו ראיה גמורה היא דמתוך דברי ר' יוחנן אנו למידין דרבנן נמי פסלי במינו אפי' נשתייר רובו מדקאמר ר' יוחנן דר' נתן לא מכשיר אלא נשתייר רובו מכלל דרבנן פסלי אפי' נשתייר רובו. אבל אם היה ר' יוחנן אומר דבריו על מילתייהו דרבנן דאמרי במינו פסול דאיירי אפי' בנשתייר רובו לא הוה ידעינן מיניה מילתיה דרבי נתן דהוה מצינן למימר דרבנן פסלי בכל ענין ור' נתן מכשיר בכל ענין אפי' לא נשתייר רובו משום הכי ניחא ליה לר' יוחנן למימר למילתיה על דברי ר' נתן דמשמע מינה גם דברי חכמים אף על גב דלא ס"ל כר' נתן. מיהו דבריו דברי קבלה. ובהני תרי לישני דר' יוחנן ה"ג ורב אלפס ז"ל פסקו כלישנא קמא דר' יוחנן. וכן פסק ר"י בכל מקום דבכל תרי לישני של תורה הלך אחר המחמיר. וריב"א כתב דבכל דוכתא הלכה כלישנא קמא שהוא דברי המרובין. אבל איכא דאמרי היינו י"א והן מועטין. ור"י גיאות ז"ל כתב דכל היכא דאיכא תרי לישני הלכתא כלישנא בתרא דבעל הגמרא ראה דברי מי שישרו בעיניו וסידרן באחרונה לקבוע הלכה כההיא לישנא. ומיהו נראה דהכא לא דמיא לתרי לישני דעלמא משום דאורחא למימר ארישא תחילה ובתר הכי איכא דמתני לה אסיפא. הלכך ליכא למיקם עלה הי מנייהו דאחריתי וצריכין למיעבד לחומרא. הלכך במינו כשר אפי' לא חזר לקולו כבתחילה והוא שנשתייר רובו. שלא במינו אם לא חזר קולו כבתחילה פסול אפילו אם נשתייר רובו. ובלא סתימה נמי אפילו נשתנה קולו כשר כדאיתא בירושלמי (שם). וטעמא דר' נתן סתמו שלא במינו ונשתנה קולו הוי שופר ודבר אחר כי שינוי הקול בא מחמת דבר אחר שאינו ממין השופר. אבל מינו אפי' נשתנה קולו אין ד"א גורם שינוי הקול וכל הקולות כשרין בשופר. ומהאי טעמא נמי בלא סתימה אף מעכב כשר דאין כאן שינוי מחמת ד"א ואם סתמו שלא במינו והקול הוא כמו שהיה קודם סתומו פסול דשופר וד"א קרינן ביה כיון דאין הקול כמו שהיה קודם נקיבה. זו היא שיטת התוס' על פי הירושלמי דר' נתן אמעכב התקיעה קאי ולקולא. וראיתי גדולים שפירשו דר' נתן אואם לאו כשר קאי ולחומרא ופוסל שלא במינו אפי' אינו מעכב את התקיעה ואינו עיקר:

רבנו ירוחם נ"ו ח"ב (מח, ג. לענין ציפוי זהב). לבוש סי"ח.

[קיח] תוס' כז, ב ד"ה ציפהו. רא"ש פ"ג סי' ג. טור ושו"ע סי"ח. וכדלעיל סי"א (בשאינו מינו).

[קיט] טור ולבוש סי"ז.

[קכ] סוף סט"ז, דהוי קול שופר ודבר אחר (לבוש שם).

[קכא] רמב"ן בדרשה לר"ה (כתבי הרמב"ן ח"א ע' רלו). טור ושו"ע סי"ז.

[קכב] ב"י ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ן. רמ"א סי"ז.

[קכג] לבוש סי"ט.

[קכד] ברייתא כז, ב. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם לעיל ס"ט.

[קכה] רמב"ן שם. טור ושו"ע סי"ט.

[קכו] גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע ס"כ.

[קכז] רא"ש פ"ג סי' ד. ר"ן (ו, ב) ד"ה אם קול. טור ושו"ע שם.

[קכח] ב"י סוד"ה נתן שופר. שו"ע שם.

[קכט] דרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"כ. ט"ז סקי"ט.

[קל] רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

[קלא] דרכי משה שם.

[קלב] טור.

[קלג] רא"ש שם. טור. לבוש ס"כ.

[קלד] ברייתא שם. רא"ש שם. טור.

[קלה] רא"ש שם. טור ולבוש ס"כ. מ"א ס"ק כב. וכדלעיל ס"י.

[קלו] שו"ת הרשב"א ח"א סי' כג וסי' תרל. דרכי משה ס"ק ג. מ"א סוף הסי'. וראה לעיל סי' תעה ס"ל (לענין מצה). לקמן סי' תרמט סכ"א (לענין ד' מינים).

[קלז] ראה גם לקמן סי' תר סוף ס"ד.

[קלח] משנה לב, סוע"ב. טור ושו"ע סכ"א.

[קלט] סל"ד. ואוצ"ל: בסימן תצ"ה (ס"א).

[קמ] גמרא שם. מ"א סקכ"ג.

[קמא] משנה שם. טור ושו"ע שם.

[קמב] מ"א סקכ"ג.

[קמג] טור. לבוש סכ"א. וראה לעיל סי' תצח קו"א סק"ה. וראה גם לעיל סי' שלא ס"ז. סי' שמז סוף ס"ז. לקמן סי' תריג ס"י. סי' תרכח ס"ה. סי' תרמ ס"י.

[קמד] שו"ע שם. וראה גם טור.

[קמה] משנה שם. טור ושו"ע שם.

[קמו] טור ושו"ע שם.

[קמז] משנה שם. טור ושו"ע שם.

[קמח] טור. מ"א סקכ"ג. וכל שכן לפקח במרא וקרדום שאסור מן התורה כדלעיל סי' שצד ס"ב.

[קמט] משנה שם.

[קנ] רש"י שם ד"ה שופר. ב"י ד"ה נפל. לבוש סכ"א.

[קנא] טור. ב"י שם. לבוש שם.

[קנב] טור בשם ה"ר יונה, כגירסת ב"י ד"ה וכתב ה"ר יונה. שו"ע סכ"א. וראה גם לעיל סי' שז סי"ב.

[קנג] שו"ע שם.

[קנד] הגהת הלבוש סכ"ב. מ"א סקכ"ד. וכ"ה לקמן סי' תקצה ס"ב (אפילו לצורך דרבנן).

[קנה] ב"י שם. לבוש סכ"א.

[קנו] מרדכי סוכה רמז תשמז. שו"ע סכ"ב.

[קנז] כדלעיל סי' רמג ס"ב וש"נ.

[קנח] ר"ה כח, א. וראה גם שו"ע ס"ה (שלא הגיע לידינו בשוע"ר). ט"ז ס"ק ד. לעיל סי' קכח ס"ס. סי' תמה ס"ח. לקמן סי' תקפט ס"ג. סי' תרמט סי"ב. הל' גזילה סי"ב.

[קנט] לבוש סכ"ב. וכדלקמן סכ"ו לענין הביאו מחוץ לתחום, וש"נ. וראה זכרון יוסף אות עח.

[קס] מ"א סקכ"ה.

[קסא] ראה גם לעיל סי' רנב סי"ב. סי' שכה ס"ו (ראה ב' הדעות שם).

[קסב] ראה לעיל סי' שי סוף ס"ג.

[קסג] מ"א שם.

[קסד] כדלעיל סכ"ב.

[קסה] לעיל סי' תצה סי"ג. סי' תקא ס"א. וראה ערוך השלחן סעיף לו.

[קסו] הגהות אשרי פ"ד סי' ו. שו"ע סכ"ב.

[קסז] שבפחות מותר מותר אפילו לכתחלה, כדלעיל סכ"ד.

[קסח] ראה העו"ב ר ע' יב.

[קסט] לעיל סי' שצז ס"א.

[קע] לבוש סכ"ב. מ"א סקכ"ד.

[קעא] ראה לעיל סי' תקז קו"א סק"ד (ד"ה ואף שבהבא).

[קעב] ס"א (בדעה הב').

[קעג] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' כב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתמז (הובא בטור סי' תרנה). מרדכי עירובין רמז תקיד, בשם רבנו שמשון. הגהות אשרי שם. מ"א שם.

[קעד] ראה סעיף כד וש"נ.

[קעה] מ"א שם.

[קעו] סעיף טו.

[קעז] סעיף כב.

[קעח] משנה לב, סוע"ב. טור ושו"ע סכ"ג.

[קעט] ברייתא לג, א. טור ושו"ע שם.

[קפ] רש"י במשנה שם ד"ה אם רצה. לבוש סכ"ג.

[קפא] גמרא [ברייתא] שם. טור ושו"ע שם.