החומר הנלמד:

תצג דִּינִים הַנּוֹהֲגִים בִּימֵי הָעֹמֶר וּבוֹ ט' סְעִיפִים

ה ל"ג יָמִים יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם מַתְחִילִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר וּמְסַיְּמִין בְּל"ג בָּעֹמֶר, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מֵתוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַכ"ד אֶלֶף. לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין קְצָת לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה בְּיוֹם זֶה, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן, לְפִי שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם פָּסְקוּ לָמוּת.

וְאַף שֶׁמֵּתוּ מִקְצָת מֵהֶם בְּיוֹם זֶה, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לְעִנְיַן אֲבֵלוּת יוֹם הָאַחֲרוֹן אָנוּ אוֹמְרִים: "מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שצ"ה, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנּוֹהֵג אֲבֵלוּת שָׁעָה אַחַת אוֹ פָּחוֹת בְּיוֹם ל"ג, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹנֵעַ מִלְּהִסְתַּפֵּר עַד לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בְּל"ג – דַּי בְּכָךְ, וּמֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר בְּל"ג לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ מַשֶּׁהוּ מֵהַיּוֹם וְלִשָּׂא בּוֹ אִשָּׁה, וְכֵן מִל"ג וָאֵילָךְ.

וְאִם חָל ל"ג בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת – נוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ בְּל"ג עַצְמוֹ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא "מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ", אֲבָל לַיְלָה אֲפִלּוּ כֻּלָּהּ – אֵינָהּ כְּכָל הַיּוֹם, וְלֹא פָּסְקָה אֲבֵלוּת עַד לְמָחָר בַּיּוֹם. וְלָכֵן אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב ל"ג.

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר תַּחֲנוּן בְּמִנְחָה שֶׁל עֶרֶב ל"ג, לְפִי שֶׁסּוֹמְכִין שֶׁבִּתְחִלַּת לֵיל ל"ג פָּסְקוּ הָאֲבֵלוּת, וְלָכֵן אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בְּמִנְחָה שֶׁלְּפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵי שְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם תַּחֲנוּן שֶׁלֵּילָם כְּיוֹמָם.

וּלְפִי מִנְהָגָם מֻתָּרִים גַּם כֵּן לְהִסְתַּפֵּר וְלִשָּׂא בְּלֵיל ל"ג (שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם אֵין נוֹהֲגִין אֲבֵלוּת אֶלָּא ל"ב יוֹם).

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הזקן (ניסן אייר תקס"ד)

ואי לזאת שישו ושמחו בה׳ בכל לב ונפש ולעשות יום משתה ושמחה בח״י אייר הבע״ל לטובה יומא דהלולא דרשב״י אשר אנו שותין טפה תמצית דתמצית וכו׳ ולהלל ולרנן בשירות ותשבחות לה׳ מספר תהילים כגון תהילה לדוד וכה״ג, אך לא בהוללות ובשכרות חס וחלילה.

פסקי הסידור

מ"ס [מנהג ספרד] שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן ופסח שני שהוא י"ד באייר ול"ג בעומר ... גם במנחה ערב ראש חדש ... וערב ל"ג בעומר ... אין אומרים תחנון ונפילת אפים. אבל במנחה ... ערב פסח שני נופלין: