פרק ד

מוקצה מחמת חסרון כיס 

א. כל כלי שהוא עומד לסחורה והוא מקפיד עליו שלא להשתמש בו שום תשמיש - אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו או לצורך גופו כגון שנמלך [בשבת] להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה[1]. וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס.

ב. וכן כלי שמלאכתו לאיסור והוא יקר ביותר ומקפיד עליו מלהשתמש בו תשמיש אחר שלא יפחתו דמיו[2] - אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו או לצורך גופו[3].

ג. סכין של שחיטה ושל מילה - אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם[4], כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת[5].

ד. נייר חלק העומד לכתיבה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, כיון שמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלך. ועוד, שכיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו - אין עליו תורת כלי כלל[6].

 

מוקצה מחמת גופו

ה. כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים[7] ומעות[8] ועצים[9] וקורות[10] ועפר[11] וחול וקמח[12] ועיסה של ישראל[13] והמת[14] ובעלי חיים[15] וכל כיוצא בדברים אלו, אפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת - אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם, כיון שאין תורת כלי עליהם. וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו[16].

ו. ובכלל מוקצה זה, הוא כל מאכלות האסורות בהנאה, שאינו יכול להאכילן אפילו לכלבים. ואפילו אין איסורן אלא מדברי סופרים, כגון סתם יינם וכיוצא בו. ואפילו אין איסורן אלא בו ביום בלבד, כגון טבל שיכול לתקנו במוצאי שבת ולאכלו. וכן כל כיוצא בזה - הוא מוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו[17].

ז. מאכלות האסורות באכילה ומותרות בהנאה שיכול להאכילן לכלבים, אם הן מוכנים ועומדים להאכילן לכלבים, כגון נבלות וטרפות וכיוצא בהן - מותר לטלטלן כשאר מאכלי בהמה. ואם אינן עומדים לכלבים, מפני שאין איסורן אלא בשבת ואינן עומדים אלא לאכילת אדם במוצאי שבת - אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן[18].

מאכלים שאינם ראוים לאכילה

ח. [פירות שאינן נאכלין חיין – הרי הן מוקצה[19]]. והוא הדין שאר דברים כיוצא בהן שאינן ראויין לאכילה חיין. ואף שראויין לכלבים, הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם במוצאי שבת[20].

ט. אבל בשר חי - מותר לטלטלו, מפני שראוי לאכילת אדם, שיש בני אדם שכוססין בשר חי[21].

י. דג חי שאינו מלוח – אסור לטלטלו, מפני שאינו ראוי לשום אדם, ואינו עומד להשליכן לכלבים[22].

 

פרק ה

כלים שנשברו בשבת

א. כלים המותרים בטלטול שנשברו בשבת, אם אין השברים ראויים לשום מלאכה - הרי הם מוקצה גמור, לפי שאין תורת כלי עליהם, ואסור לטלטלם בשבת[23].

ב. כלים המוקצים מחמת חיסרון כיס שנשתברו בשבת אף על פי שהשברים אינם מוקצים מחמת חיסרון כיס - אסור לטלטלם בו ביום, שמתוך שהוקצו מדעת האדם בבין השמשות כשהיה הכלי המוקצה שלם עדיין - הוקצו לכל היום כולו[24].

ג. כל הכלים שדלתות קבועות בהם, בין שהדלת הוא מהצד בין שהוא כיסוי על גבי הכלים, ונתפרקו הדלתות מהם בין שנתפרקו בשבת בין קודם השבת - מותר לטלטל אותן הדלתות, מפני שכשהיו הדלתות מחוברות בכלים היה גם עליהם שם כלי אגב אביהן, ואף שנתפרקו אחר כך מהכלים - לא נפקע מהם שם כלי שהיה עליהן, הואיל וראויות להחזירן ולחברן אל הכלים[25].

ד. אבל דלתות הבית שנתפרקו מן הבית בין שנתפרקו בשבת בין קודם השבת - אסור לטלטלן, מפני שלא היה שם כלי עליהן מעולם[26].

ה. מחט שניטל חודה או חור שלה - אסור לטלטלה מפני שבטל תורת כלי ממנה. ואם ייחד [מערב שבת] מחט זו לאיזה תשמיש - נעשה עליה תורת כלי, ומותר לטלטלה אם ייחדה לתשמיש המותר בשבת[27].

 

כלים שזרקם לאשפה

ו. [שברי כלים או שיירי בגדים שבלו וזרקם לאשפה מבעוד יום – אסור לטלטלן אף אם יש עליהם תורת כלי, כיון שהקצה אותם מלהשתמש בהם - ביטלם מהיות עוד תורת כלי עליהם[28]]. 

ז. אבל אם זרקם לאשפה בשבת – מותר לטלטלם, הואיל והיה עליהם תורת כלי בבין השמשות שהוא תחילת כניסת השבת[29].

 

פרק ו

שיירי מאכל, עצמות, קליפות וגרעינים

א. מותר להעביר מעל השלחן פירורין פחותים מכזית אף שאינן עומדים לאכילת אדם, אלא לבהמות או לעופות. וכן עצמות שראויין לכלבים[30] וקליפי פירות שראויות לבהמה – מותר להעבירם מעל השלחן, מפני שמותרים בטלטול כשאר מאכלי בהמה.

ב. ואם אין הקליפות ראויות לבהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים וכיוצא בהם[31] - אסור להעבירן מעל השלחן[32]. וכן עצמות קשים כל כך שאף לכלב אינן ראויין – אסור לטלטלם כעצים ואבנים[33].

ג. ואפילו בדבר אחר שבידיו אסור להעבירן כגון לגררן בסכין וכיוצא בו, כיון שהסכין נעשה לו כיד ארוכה[34].

ד. ומותר לנער בידיו את הטבלא או את המפה שהקליפות מונחות עליה והן ננערות ונופלות מעליה מאליהן, שהטבלא לא נעשית בסיס לדבר האסור, הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות.

ה. ואסור להגביה את הטבלה או המפה עם הקליפות שעליה ולטלטלה למקום אחר אלא צריך לנערן ממנה מיד, כי לא התירו לטלטל מוקצה על ידי דבר אחר טלטול גמור כל שאפשר לנערו ממנו מיד, שהניעור אינו טלטול גמור שכלאחר יד הוא.

ו. ואם הוא בענין שאין הניעור בלבד מועיל לו, שאם ינערן ממנו כאן ויפלו לארץ כאן לא יוכל להשתמש שם בארץ מה שצריך לו - מותר לסלק השלחן למקום אחר אף על פי שהדברים המוקצים מונחים עליו.

ז. ואם יש פת על הטבלא או על המפה שהקליפות עליה - מותר להגביה ולטלטלה לכל מקום שירצה, מפני שהקליפות האלו הן בטלות לגבי הפת[35].

ח. כל הקליפות והגרעינים שאינן ראויין לבהמה - אוכל את האוכל וזורקם בלשונו לאחוריו, ולא יזרקם בידיו. וגם לא יזרקם בלשונו לפניו ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה לפניו וימאסו בעיניו מותר להוציאן משם כדין גרף של רעי, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחילה[36].

 

---

[1]. אבל אם נמלך כן מבעוד יום - מותר לטלטלו, שמחשבה מועלת למוקצה (שוע"ר ס"ד). קטע זה מוקף בשוע"ר בסוגריים, ונראה שאדה"ז הסתפק אם מחשבה מועלת גם למוקצה מחמת חסרון כיס, ואמנם בסי' רנט בקו"א סק"א כותב רבנו "דמחשבה גרידא לא מהני למוקצה מחמת חסרון כיס, דכיון דקפדי עלייהו בודאי לאו אורחיה לייחודיה להכי, ובכהאי גוונא לא מהני מחשבה". וראה שם שמציין לדין המובא בסי' שי סי"ב גבי כיס המיוחד למעות, ושם  מסיק למעשה שאינה יוצאת מיחידויתה אלא אם כן עשה מעשה שמסלקו מן הייחוד (ולא במחשבה לבד).    

[2]. בכלל זה גם: מקלט רדיו, מצלמה, מחשב, וכן כל שאר מכשירים יקרים שמלאכתם לאיסור ומקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר.

[3]. שוע"ר  ס"ד.

[4] מה שכאן הקדים "לצורך גופם" לפני "מקומם" (שלא כדלעיל), יש לומר משום שיותר יש צורך להשתמש בגוף הסכינים מאשר במקומם.

[5]. שוע"ר  ס"ה.

[6]. שוע"ר ס"ו. והרי הוא מוקצה מחמת גופו, כדלקמן סעיף הבא. ובימינו יש מקילים בנייר, כיון שהרבה משתמשים בו גם שלא לכתיבה, ורק נייר מיוחד (כגון למדפסת או לפאקס) - הוי מוקצה (ראה פסקי תשובות סי' שח הערה 4. וש"נ).

[7] ואם רוצה להשתמש בהם בשבת, אם הוא דבר שדרך לייחדם אותם לתשמיש זה (כגון לפצוע בהם אגוזים), אם חשב עליהם מערב שבת להשתמש למחר תשמיש זה – מותר לטלטלה גם לכל צרכיו. אבל אם אין הדרך לייחד האבנים לתשמיש זה  - אין זה מועיל כלום, אלא אם כן ייחדם לכך לעולם שאז ירד עליהם תורת כלי (סי' שח סנ"ג. וראה עוד שם).

לבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם, לפי שמעתה אינן עומדים לבנין אלא להסמך ולשבת עליהם, ולכן תורת כלי עליהם. ואם סידרם זה על זה גילה דעתו שהקצם לבנין, ואסור לטלטלם, שאין תורת כלי עליהם (סי' שח סמ"ח), מפני שביטלם מתורת כלי בסידורם (סי' רנט קו"א א).

נדבך [=שורה מסודרת] של אבנים, אין דרך לשבת עליהם מפני שאינן נוחים לישב עליהם, ואסור לטלטלם, מפני שאין תורתם כלי עליהם [ולא משום שמקפיד שלא לישב עליהם – סי' רנט קו"א א], אלא אם כן ייחדם לכך לעולם (סי' שח סנ"ב).

[8] ואפילו אם הם מעות מנוקבים שאין יוצאין הוצאה בשופי – לא מפקע שם מוקצה מהם, אלא אם כן הם של כסף וזהב ונקובים כדי לתלות בצואר בתו לתכשיט, שאז מותר לטלטלן אם הם מיוחדים לכך (סי' שא סל"ט).

[9] אין תורת כלי עליהם הואיל ועומדים לשריפה (שוע"ר סי' שח ס"נ. וראה שם סנ"ב באלו אופנים יורד עליהם תורת כלי).

[10] כנראה משום שסתם קורות עומדות לשריפה, ואין עליהם תורת כלי. ואם הקורות עומדות לבנין הן מוקצה מחמת חסרון כיס (ראה שוע"ר סי' תקא ס"א). וראה סי' שח סנ"ט: "נסרים של בעל הבית מותר לטלטלם, ושל אומן אסור, מפני שהוא מקפיד עליהם מלהשתמש בהם שום תשמיש שלא יתקלקלו, והרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס". וצ"ע אם יש חילוק בין נסרים לקורות.

[11] אבל אפר אינו מוקצה (כשהוסק מבעוד יום), הואיל וראוי לכסות בו רוק או צואה (שוע"ר סי' שי סי"ז).

[12] שאינו ראוי לאכילה.

[13] אבל קמח ועיסה של גוי אינם מוקצים, מפני שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום, וכיון שהוא מוכן לנכרי בעליו – הרי זה מוכן לכל (שוע"ר סי' שכה ס"ו).

[14] וראה לקמן .. אופנים המותרים לטלטל מת בשבת.

[15] ראה שוע"ר סי' שי ס"ו שבעלי חיים (הטהורים) הם מוקצים בשבת מחמת איסור שחיטה. וראה שוע"ר סי' שח סע"ח שאפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלו. וראה שוע"ר סי' שטז סי"ח שאם פרעוש עוקצתו התירו לאחזו ולזרקו בידו, שלא גזרו בזה במקום צער. 

וראה לעיל סי' שה סעי' .. אם מותר לדדותם או לטלטלם במקום צער בעלי חיים.

[16]. שוע"ר ס"ח.

[17]. שוע"ר ס"ט.

[18]. שוע"ר ס"ט.

[19] שוע"ר סי' שכה ס"ז. וראה גם קצוה"ש סי' קיא סוס"ג.

[20] שוע"ר סס"ח.

[21] ובימינו שאין כוססין בשר חי כלל, יש מחמירים שהוי מוקצה, ולדעתם יש ליזהר שלא לטלטל בשבת עוף או בשר קפוא (ראה שש"כ פי"א הערה כ).

[22]. שוע"ר סס"ט.

[23] שוע"ר סכ"ו.

[24]. שוע"ר סכ"ז.

[25]. שוע"ר סל"ד. ומזה מובן שמותר לטלטל כפתור שנפל מבגד בערב שבת או בשבת, הואיל והיה לו שם כלי וראוי להחזירו ולחברו לבגד. וכן כתב המנח"ש סי' פח סק"ב. ובבדה"ש סי' קט סק"ח כתב שרק אם הכפתור עומד להחזירו מותר לטלטלו, ואם לא, אף שראוי להחזירו – אסור לטלטלו לצורך עצמו. אבל לכאורה מלשון אדה"ז שכתב "הואיל וראויות להחזירן" משמע שלא כדבריו.

וראה עוד בדה"ש שם שאוסר לטלטל כפתור חדש לצורך עצמו ככלי שמלאכתו לאיסור. ועוד כתב שם שאם הכלי הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס אזי גם הידית שלו הוא מוקצה כמוהו.

[26]. שוע"ר סל"ה. וראה לקמן סי' שיג סעיף .. אם מותר להחזיר הדלת בשבת.

[27]. שוע"ר סל"ט.

[28] ע"פ שוע"ר סעי' ל, מ, מא.

[29] שוע"ר סל"א.

[30] ובמקום שאין כלבים מצויים, כגון אם שובת במלון שאין שם כלבים - אסור לטלטל העצמות (שוע"ר סס"ה).

[31] וכן קליפות ביצים.

[32]. שוע"ר ס"ס.

[33] שוע"ר סס"ה.

[34] שוע"ר שם. וראה גם סי' רנט קו"א סק"ג.

[35]. שוע"ר ס"ס.

[36]. שוע"ר סס"ז.