החומר הנלמד:

רפב קריאת התורה והמפטיר

טז קטן היודע למי מברכין יכול לעלות למפטיר, אין צריך לומר בשבת שהמפטיר אינו אלא חוזר וכופל מה שקרא השביעי, אלא אפילו בפרשת המוספין וראש חודש שחל בשבת וד' פרשיות, יכול לעלות אם יודע למי מברכין. ואע"פ שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל, והקטן שאינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן, מכל מקום, עכשיו הרי הש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן:

רפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום

א אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום, קוראהו ג' פעמים (ועטרות ודיבון וגו' שיש בו תרגום ירושלמי מכללתא ומלבשתא וגו' צריך לקרותו):

רפד דין ההפטרה וברכותיה

יא לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה, כדי שגם הגולל יוכל להבין ולשמוע ממנו, שחובה היא על הכל לשמוע ההפטרה כמו הפרשה שבספר תורה. לפיכך, לא יקראו שנים ההפטרה כאחד בקול רם, ששני קולות אין נשמעים. ויש נוהגים מטעם הידוע להם שלא לסמוך על שמיעה בלבדה, אלא הם בעצמם קורין ההפטרה ושומעין הברכות מפי המפטיר, ומכל מקום, צריכים ליזהר שלא יקראו בקול רם אלא בנחת (מלה במלה עם המפטיר עיין סי' קפ"ג):

רפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום

ח יש מתירים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה כמ"ש בסי' קמ"ו. ויש אומרים שיוצא ידי חובתו בשמיעת הקריאה מהש"ץ, אם שמע כל הפרשה בבירור, ודי שיקרא עוד פעם אחת עם תרגום, אלא שלכתחלה אין לסמוך על השמיעה מטעם שנתבאר בסימן נ"ט. אבל יש אומרים שאינו יוצא כלל בשמיעת הש"ץ, שמלבד שמיעה זו חייב לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כמו שנתבאר למעלה. ובשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה: