החומר הנלמד:
 

רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו כ"א סעיפים:
ח עיקר מצות הבדלה בלילה. שכח או הזיד ולא הבדיל בליל מוצאי שבת, יבדיל למחר ביום, ואסור לו אז לטעום מאומה, חוץ ממים, עד שיבדיל, כמו שאסור בלילה. שכח או הזיד ואכל קודם הבדלה, צריך להפסיק מיד ולהבדיל, כמו אם התחיל לאכול בלילה.
ואם לא הבדיל למחר ביום א', יבדיל ביום שני קודם שיטעום, כמו שנתבאר ביום א'. וכן עד סוף יום ג'. אבל משם ואילך, אינו יכול להבדיל עוד, לפי שג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת, אבל ג' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני השבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה:
ט כשמבדיל ביום ראשון או משם ואילך לא יברך אלא ברכת בורא פרי הגפן וברכת ההבדלה, אבל לא יברך על האור, שאין מברכין על האור אלא בליל מוצאי שבת שהוא תחלת ברייתו ע"י אדם הראשון כמ"ש בסי' רח"צ. וכן על הבשמים, לא הצריכו לברך אלא בליל מוצאי שבת שהוא סמוך ליציאת השבת, אבל אח"כ אין להם ענין לכוס ההבדלה, ולפיכך אסור להפסיק בברכתם בין ברכת היין לשתייתו:
טו אע"פ שיצא השבת והוסיף מחול על הקדש, אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילוה את המלך, דהיינו שיבדיל או על הכוס או בתפלה, ואפילו חפצים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים (אבל איסורי דברי סופרים התלוים בדבור מותרים מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג, חוץ מבקשת צרכיו שאסרו קודם שיבדיל בתפלה כמו שנתבאר בסי' רצ"ד) וכן יש מתירין כל איסורי דברי סופרים שאין בהם סרך מלאכה ואינן אסורים משום שבות אלא משום עובדין דחול. וכן נוהגים במוצאי יום הכיפורים כמו שיתבאר בסי' תרכ"[ג]:
טז ואם רוצה לעשות אפילו מלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה או על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול בלא שם ומלכות להיכר בעלמא ללות המלך, ועושה מלאכה. אבל אסור לטעום כלום, אף אם הבדיל בתפלה וגם אמר המבדיל, עד שיבדיל על הכוס:
יז אם חל יו"ט במוצאי שבת, ורוצה לעשות מלאכה המותרת ביו"ט קודם שיבדיל בתפלה, אומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש בלא שם ומלכות:
יט וכל זה לענין למחות בנשים שאינן יודעות לומר המבדיל. אבל האנשים אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה קודם שיבדילו בתפלה או שיאמרו המבדיל.
וכל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור, אע"פ שכבר הבדיל בתפלה, וגם אמר המבדיל. וכל העושה מלאכה קודם סדר קדושה, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה. אבל טלטול הנר וכיוצא בזה, מותר מיד אחר שהבדיל בתפלה או אמר המבדיל. ושמש הכנסת רשאי להדליק נרות בבית הכנסת מיד אחר שהבדיל בתפלה (או שאמר המבדיל) אע"פ שלא אמרו הצבור עדיין סדר קדושה (כיון שהיא לצורך מצוה) (ומכל מקום, צריך ליזהר להדליק אחר שאמרו הצבור ברכו):
כא מי שמוסיף מחול על הקודש הרבה, אם מותר לומר למי שהבדיל שיבשל לו ויהא מותר לו לאכול מיד מתבשיל זה, נתבאר בסי' רס"ג: