החומר הנלמד:

רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו כ"א סעיפים:

א אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה, חוץ ממים, במוצאי שבת עד שיבדיל על הכוס, אע"פ שהבדיל כבר בתפלה. ואפילו לטעום מעט אסור, מטעם שנתבאר בסי' רע"א:

ב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום, צריך להפסיק כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילה. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום, אינו צריך להפסיק אפילו משתיה, אפילו כשמגיע ודאי לילה, ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה, כיון שהתחיל בהיתר. אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר.

ויש מתירין אפילו להתחיל בבין השמשות, בין לאכול בין לשתות, ואין איסור אלא בודאי לילה שאז הוא זמן הראוי להבדלה. וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בביה"ש. ואין למחות בידם, כיון שיש להם על מה שיסמכו (א) אבל העיקר כסברא הראשונה.

ולדברי הכל, כשמגיע ודאי לילה, צריך אפילו להפסיק אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום. ואפילו מאכילה, אם (ב) שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק מיד שנזכר. ואם נזכר לאחר שבירך המוציא, קודם שטעם פרוסת המוציא, יטעמנה מיד ואחר כך יבדיל. שאם יבדיל מתחלה, תהא ברכת המוציא לבטלה, שאחר כך יצטרך לחזור ולברך המוציא כיון שהפסיק כל כך בין ברכה לטעימה:

רעא קו"א

(ג) ... ואף אם תמצי לומר כמ"ש הט"ז סי' רצ"ט, דלהרא"ש והטור בספק חשכה שרי בהבדלה, משום דכיון דלדידהו זה אינו מפורש בגמרא מנא לן לאסור בבין השמשות שהוא קודם זמנה, שהרי אי אפשר לו להבדיל בין קודש לחול לגמרי בבין השמשות שהוא ספק, אבל בקידוש אדרבה זהו עיקר זמנה שהוא התחלת השבת, כדאיתא בהדיא בריש פ"ק דברכות שזהו נקרא קידוש היום (ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות הכל תלוי בבין השמשות מפני שהוא התחלת השבת). והרמב"ם ושאר פוסקים שכתבו סתם וקדש עליהם היום, מסתמא נתכוונו גם כן ללשון הגמרא שממנה העתיקו דבריהם.

ואיך שיהיה כיון שדברי ר"ח והרי"ף והגאונים ורמב"ן ור"ן וסמ"ג מפורשים לאסור בבין השמשות לענין התחלה בהבדלה, ובקידוש אף להפסיק, וכן דעת מהרי"ק כמ"ש הב"י סי' רצ"ט, והב"ח ומג"א שם וס"ל הכי אף להרא"ש והטור, בודאי שאין לסמוך על הכסף משנה וט"ז להקל נגדם. אלא שלענין התחלה בהבדלה, כיון שכבר נהגו להקל, והט"ז לימד עליהם זכות מדעת הרא"ש וטור, וכן הוא דעת הרמב"[ם] לפי דעת הכסף משנה, אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמכו, אבל בקידוש אין להקל כיון שלא נהגו, וגם יש חילוק גדול ביניהם כמ"ש:

רעא

ט ... ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום צריך להפסיק)ג) כשיגיע בין השמשות ואע"פ שבשאר כל המצות אפילו של תורה אם התחיל בהיתר דהיינו קודם שהגיע המצוה אין צריך להפסיק ומטעם זה ג"כ אין צריך להפסיק לקריאת שמע ולתפלה כשיגיע זמנן מכל מקום בקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו ולקדש אח"כ לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת וקודם לה ולא לאחריה שנאמר וקראת לשבת עונג ודרשו חכמים במקום עונג דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש מלפניה.

ומכל מקום אין לו להפסיק סעודתו לגמרי ולברך ברכת המזון מטעם שיתבאר אלא יקדש מיד ויגמור סעודתו כדי שיהא הקידוש במקום סעודה שלאחריו:

רצט קו"א

(ב) ... ולא דמי לשאר מצות דרבנן, משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"[ד] לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין בהרב רבינו יונה פ"ד דברכות שפירש כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה דומיא דתפלת המוספים). והא דאצטריך הר"ן לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, ע"ש בב"י סי' רל"ה, ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר, אע"ג דאיתקן בתחלת הלילה. והמקשה דפריך מטעימה להפסקה, היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שם ע"ש: