החומר הנלמד:

רצו דיני הבדלה על היין ובו י"ט סעיפים:

יט לדברי האומרים שעיקר הבדלה הוא מן התורה, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו בין בכניסתו בין ביציאתו, כמו שנתבאר בסי' רע"א, הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה, כשם שחייבות בקידוש מן התורה, מפני שהוקש זכור לשמור כמ"ש שם, וחייבות גם כן להבדיל בתפלה ועל הכוס כתקנת חכמים שתקנו עליהן, כמו שתקנו על האנשים, הואיל והן חייבות כמותם מן התורה בעיקר הבדלה.

אבל לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו, ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה כמו שהן פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, בין של תורה בין של דברי סופרים. ואף שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין אפילו בדברים שאינם אלא מדברי סופרים, הואיל והן שוין בדברים שהן מן התורה דהיינו זכור ושמור, השוום חכמים גם בדבריהם שתקנו בגלל זכירת השבת או שמירתו, אבל הבדלה אינה ענין לשמירת השבת, אלא דבר בפני עצמו הוא, שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול, ומצאו להם סמך מן התורה שנאמר ולהבדיל בין הקדש ובין החול.

ויש חולקין על זה ואומרים שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו, שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול, ולפיכך הנשים חייבות בהם מדברי סופרים כמו שחייבות בכל הדברים שתקנו חכמים בגלל קדושת השבת, לפי שתקנו דבריהם כעין של תורה, שהנשים חייבות בזכור ושמור מן התורה כאנשים. וכן עיקר.

ומכל מקום יש לחוש לסברא הראשונה שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו שכבר יצא ידי חובתו, וגם אין זכרים אחרים גדולים או קטנים שומעים ממנו אלא נשים בלבד, שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה הרי זה מברך לבטלה.

אבל (ג) הנשים עצמן יכולות להבדיל לעצמן אף אם הם פטורות כמו שהן יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא שמקיימות, שאינה ברכה לבטלה כמו שנתבאר בסי' י"ז. ומכל מקום, אין לאיש לצאת ידי חובתו בשמיעת הבדלה מאשה, כדי לחוש לסברא הראשונה. ועוד, מטעם שנתבאר בסי' רע"א גבי קידוש היום):

רצט

יח אותן הנשים שאינן מתפללות ערבית ואינן מבדילות בתפלה במוצאי שבת יש ללמדן לומר ברוך המבדיל בין קדש לחול קודם עשיית מלאכה לפני הבדלה שעל הכוס ואם אינן יודעות לומר המבדיל צריכות לשמוע מאחרים.

קו

אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מכל מקום הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית במ"ש: