החומר הנלמד:

רצו דיני הבדלה על היין ובו י"ט סעיפים:

ב וצריך ליזהר בכוס של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר בכוס של קידוש ושל ברכת המזון כמו שנתבאר בסי' קפ"ג וסי' רע"א:
ג נהגו לומר קודם הבדלה שבבית הנה אל ישועתי וגו', ליהודים היתה וגו', כוס ישועות אשא וגו'. הכל לסימן טוב, ואין חובה בדבר:
ד ובשעת ברכת הבדלה יתנו השומעים את עיניהם בכוס ובנר:
ה ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב, שכל בית שאין יין נשפך בו כמים, אין בו סימן ברכה. על כן עושין סימן ברכה בתחלת השבוע. ואין בזה איסור משום ביזוי משקה ששופכו לאיבוד, כיון שאינו שופך אלא דבר מועט.
ויש לנהוג שפיכה זו בשעה שממלא הכוס על כל גדותיו יערה עליו עוד מעט בענין שישפך ממנו מעט על הארץ. אבל אין לשפוך על הארץ מיין שהכוס נתמלא בו, שהרי אם ישפוך ממנו, לא יהיה הכוס מלא על כל גדותיו כראוי. ואם לא ישפוך ממנו כלום עד אחר ההבדלה, כדי שבשעת ההבדלה יהיה עדיין מלא על כל גדותיו, הרי זה בזיון לברכת בורא פרי הגפן שבירך אותה על כוס מלא כראוי וקודם ששתה ממנו שפך ממנו לארץ כאלו היה בו דבר מאוס כשבירך עליו. לכן, אין לנהוג שפיכה זו אלא בדרך שנתבאר.
גם נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל, ומכבין בו הנר, כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו. (לפיכך אם מבדיל על נר שבבית שלא הודלק בשביל כך אינו צריך לכבותו ונוהגין לרחוץ עיניהם מיין של שפיכה זו משום חבוב מצוה:
ו אין צריך להטעים מכוס של הבדלה להשומעים כמו שצריך בכוס של קידוש, אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו:
ז אין מבדילין על הפת אפילו אין לו יין ולא שאר משקים. ואינו דומה לקידוש שמקדשין על הפת, לפי שהקידוש יש לו ענין להפת, שאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל הבדלה אין לה ענין כלל להפת:
טו נוהגים במדינות אלו להבדיל מעומד לכבוד המלך, שאנו מלוין אותו, ודרך לויה מעומד. ומכל מקום, אחר גמר ההבדלה, יש לו לישב ולשתות הכוס, שאין לתלמידי חכמים לאכול או לשתות מעומד:

פסקי הסידור 'סדר הבדלה'
בשעת ברכת בורא מיני בשמים צריך לאחוז הכוס בשמאלו והבשמים בימינו ובשעת ברכת בורא מאורי האש צריך לאחוז הכוס בימינו. ואח"כ יביט בצפרנים. ויחזור ויאחוז הכוס בימינו בברכת הבדלה:
בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו והמה יהיו כפוים על האגודל ולא יראה האגודל:
אחר הבדלה אומרים ויתן לך: