לשיעורים נוספים: לחצו כאן

החומר הנלמד:

רצה הבדלה שעושה ש"ץ ובו ה' סעיפים:

א נוהגים לומר ויהי נועם, לפי שהוא מזמור של ברכה, שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים וגו', שעל ידי כך נשלם השם היוצא ממנו.
ונוהגין לומר סדר קדושה, ומתחילין ואתה קדוש ולא ובא לציון גואל, לפי שאין גאולה בלילה.
וכל זה האריכות שמאריכין אחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה אחרונה שבישראל את סדריהם:
ב יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר מעומד פסוק ויהי נועם:
ג אם חל יו"ט או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע הבא, אפילו חל בערב שבת הבא, אין נוהגים לומר ויהי נועם, שכיון שאומרים ומעשה ידינו כוננה ב' פעמים, צריך שיהיו כל הששת ימים ראויים למלאכה. אבל אם חל בשבת, אומרים אותו.
ובזמן שאין אומרים אותו, אין נוהגים לומר גם ואתה קדוש וכל סדר קדושה, לפי שויהי נועם שייך למלאכת המשכן, ועל ידי כך שרתה שכינה בישראל, וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, על כן הן נסמכין זה לזה לעולם. אבל ויתן לך נוהגים לומר בכל ענין:
ד נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין, כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו. (וישתה מהכוס בעצמו אם נתכוין לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת ידי חובתו. אבל אם משקה ממנו לתינוקות, אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, כיון שלא שתה מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו):
ה נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת אחר הבדלה להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה שאין אליהו בא בערב שבת שלא לבטל ישראל מעסקי צרכי השבת וגם בשבת אינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים ועל כן אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו: