דיני מוקצה[1]

 

פרק א

האיסור וטעמיו

א. אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ואמרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים שצריך להם, כמו שיתבאר.

ומפני מה נגעו באיסור זה? שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול החול[2], כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה[3]: "למען ינוח".

ועוד, מפני גדר הוצאה נגעו בה, שמא ישכח[4] ויוציא הדבר שמטלטל בידו לרשות הרבים[5].

ועוד, מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם, כגון הטיילין ויושבי קרנות, שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר לטלטל כשאר הימים - נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה מדבר זה היא שביתה השוה בכל אדם[6].

 

פרק ב

שלבי האיסור

א. בימי דוד ושלמה, או קודם לכן, דבר שאינו ראוי בשבת - היה אסור לטלטל. אבל כל דבר הראוי בשבת - היה מותר לטלטל אפילו שלא לצורך כלל[7].

ב. ובימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסור שבת[8], עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה, וגזרו על כל הכלים שלא לטלטלם כלל, אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מהכלים הצריכים ביותר לסעודת שבת, כגון כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהם[9].

ואחר כך כשראו חכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסור שבת - חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר, דהיינו שהוא מיוחד לתשמיש המותר בשבת, לצורך גופו [דהיינו שרוצה להשתמש איזה תשמיש בגוף הכלי[10]], או לצורך מקומו [דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם[11]].

ואחר כך כשראו שחזרו העם להזהר יותר - חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמו, דהיינו שחושש עליו שלא ישבר או שלא יגנב.

אבל לטלטלם שלא לצורך כלל - עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו ונשאר עומד באיסורו[12].

ג. לא אסרו לטלטל שלא לצורך אלא כשאין צריך לו כלל כל היום, אבל אם ישתמש בו היום והוא נושאו אצלו כדי שיהיה מוכן לו - מותר, שהרי זה טלטול לצורך[13].

ד. לא גזרו בימי נחמיה אלא על כלים, ולא על אוכלים וספרים. לפיכך כל מיני אוכלים ומשקים המותרים בשבת[14] - מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל. וכן כל מיני ספרים שמותר לקרות בהם[15] - מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל[16].

 

פרק ג

סוגי המוקצה

כלים שמלאכתם לאיסור

א. כלי שמלאכתו לאיסור דהיינו שהכלי הוא מיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבת - מותר לטלטלו בין לצורך גופו, כגון לסמוך בו כלים, וכיוצא בזה, בין לצורך מקומו. אבל לצורך הכלי עצמו, כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם או שלא יפול וישבר – אסור[17].

ב. ואם מחשב עליו להשתמש בו במקום אחר, או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם – מותר לו לטלטלו, אף אם עיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה[18].

ג. כשמטלטלו לצורך מקומו[19] - אין צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו ממקום זה הצריך לו, אלא מותר להניחו באיזה מקום שירצה להצניעו שם, שכיון שכבר הוא בידו רשאי לטלטלו יותר ממה שצריך לו[20].

ד. תפילין - אין דינם ככלי שמלאכתו להיתר, הואיל והן מיוחדים ללובשן לשם מצוה ובשבת אסור ללובשן לשם מצוה, לפיכך אסור לטלטלן אפילו לצורך עצמן, כגון להצניען שלא יגנב[21]. אבל לצורך גופן, כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקין, או לצורך מקומן - מותר לטלטלן, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שמכל מקום יש להם תורת כלי ומלבוש[22].

ה. וכן שופר או חצוצרות ושאר כלי שיר - אסור לטלטלם כי אם לצורך גופם או מקומם, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שאסור לתקוע או לזמר בכלי שיר בשבת[23].

ו. נר של שעוה או של חלב - נקרא כלי שמלאכתו לאיסור, ואפילו נדלק כבר בחול או בשבת שעברה[24]. אבל אם דלקה בבין השמשות שבת זו - הוקצית לכל היום כולו[25].

ז. מחט שלימה - מותר לטלטלה לצורך גופו[26] כדין כלי שמלאכתו לאיסור[27].

ח. כבדות [=מטאטא] שמכבדין בהן הקרקע - הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר לדברי המתירין לכבד בהן בשבת קרקע המרוצף. אבל לדברי האוסרין לכבד בשבת אף קרקע המרוצף - אסור לטלטלן כי אם לצורך גופן או מקומן ככלי שמלאכתו לאיסור[28].

ט. מה שמורה על השעות [=שעון] – מן הדין אין איסור ברור בדבר ולא היתר ברור, אבל נתפשט המנהג לאוסרו בטלטול[29], כי אם לצורך גופו לתשמיש המותר בשבת או לצורך מקומו ככלי שמלאכתו לאיסור, לפי שנעשה למדידת הזמן ויש לדמותה למדידה האסורה בשבת[30].

כלים שמלאכתם לאיסור ולהיתר

י. כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר - מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו כדין כלי שמלאכתו להיתר, הואיל והוא מיוחד גם כן למלאכת היתר[31].

כלים מאוסים

יא. כלי מאוס שמלאכתו לאיסור שאדם מסיח ומקצה דעתו מלהשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו - אין לו דין מוקצה בשביל כך, ומותר לטלטלו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כלים[32].

כלים שהקצה אותם

יב. כלים שהקצה אותם מלהשתמש בו שום תשמיש כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורה שאין רגילים להשתמש בהם - אין להם דין מוקצה להאסר בטלטול, לפי שלא הסיח דעתו עדיין מהם לגמרי מלהשתמש בהם[33].

 

 

[1] יש לציין שאיסור מוקצה חמור בכמה ענינים מכמה איסורי דרבנן, כגון: מוקצה חמור מכרמלית (שוע"ר סי' רנב קו"א יד). גבי מוקצה גזרינן גזרה (שוע"ר שם). המוקצה הוא דבר שיש לו מתירין, לפיכך הולכין בספיקו להחמיר (שוע"ר סי' תצז ס"ח). החמירו בספיקו אף ביו"ט שני (שוע"ר סי' תקטו סוס"ד). ולפעמים החמירו בו מפני שאיסורו קל בעיני הבריות (ראה שוע"ר סי' שכד ס"י).  "איסור גדול" לטלטל מוקצה (לשון רבנו הזקן בסידורו, הלכתא רבתא לשבתא). טלטול מוקצה עושה פגם בקדושת הנפש (תניא ח"א ספמ"ו). איסורי מוקצה שכיחי טובא, ולכן צריך להיות בקיא בהלכותיהם (תניא אגה"ק סי' כג). אך מאידך הקילו חכמים במוקצה בכמה ענינים, כיון שאיסור מוקצה אין לו עיקר מן התורה (ראה שוע"ר סי' תקז ס"ד. סי' תקא בסופו).

[2]. שאמרו: מה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול, ק"ו שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול החול (שוע"ר ס"א).

[3]. שמות כג, יב.

[4] היינו שישכח שהיום שבת או שישכח מאיסור הוצאה בשבת, אבל לא שישכח שחפץ בידו, כי אז לא היה עובר על איסור הוצאה (שוע"ר סי' רנב סי"ז), וגם אין לחשוש שישכח שיש לו חפץ בידו ויצא בו, שהרי רואה החפץ בידו (שוע"ר סי' שג סכ"ג).

[5]. וראה גם לקמן ס"ב "עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה". וכ"ה בשוע"ר סי' תקטו סוס"ד "שעיקר איסור המוקצה בשבת הוא סייג לאיסורי תורה .. משום גדר להוצאה, כמ"ש בסימן ש"ח". ולפי טעם זה היה מן הראוי לאסור אפילו טלטול כלים שצריך להם, אלא שאין גוזרים על הציבור יותר מדאי (שוע"ר ס"א).

[6] שוע"ר ס"א.

[7]. שוע"ר  סי"ז.

[8]. כמ"ש (נחמיה יג, טו): "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות וגו'" (שוע"ר שם).

[9]. לצורך תשמישן בלבד, אבל שלא לצורך תשמישן המיוחד להן - דינם בזה כשאר כל הכלים (שוע"ר סי"ז).

[10] שוע"ר ס"ד.

[11] שוע"ר שם.

[12]. ע"פ שוע"ר סט"ז. אבל מותר לטלטלם אפילו לצורך דבר שאינו ניטל, כגון לכסות המוקצה וכיו"ב, כדלקמן סי' שי סעיף ..

[13]. שוע"ר סי"ח.

[14] אבל אוכלים ומשקים האסורים – ראה לקמן סעיף ..

[15] כדלעיל סימן שו-שז סעיף ..

[16]. שוע"ר סי"ז. אבל ספרים האסורים לקרוא בשבת – אסור לטלטלם (שוע"ר סי' שז סל"א). ולענין סוגי כתבים האסורים לקרוא בשבת, אם הם חשובים בעיניו ומקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש – אסור לטלטלם בשבת, שהרי אינו ראוי לכלום בשבת. אבל אם אינו מקפיד עליהם – מותר לטלטלם ואין בהם משום מוקצה (ראה שוע"ר סי' שז סכ"ו וסכ"ח).

[17]. שוע"ר סי"ב. ובמקום הפסד מרובה יש להתיר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך עצמו, ע"י שיניח בתוכו או על גביו כיכר או שאר דבר המותר (שוע"ר סכ"ב).

[18] שוע"ר סי"ב. וראה מנחת שבת סי' פח סקל"ה שכן הדין גם אם אינו רוצה להשתמש בו עכשיו אלא אח"כ, שמותר לו כעת לטלטל מחמה לצל.

[19] וכן לצורך גופו לאחר גמר השימוש, ראה לקמן סי' שלא סעיף .. גבי סכין של מילה. 

[20]. שוע"ר סי"ג.

[21]. והיינו כשאין חשש של בזיון התפילין (ראה שוע"ר שם), אבל אם יש חשש לבזיון התפילין כגון שנרטבים ע"י הגשם וכיו"ב - מותר. וראה לקמן סי' שלד סעיף .. שמצילין התפילין מפני הדליקה.

[22]. שוע"ר סי"ט.

[23]. שוע"ר ס"כ.

[24]. שוע"ר סל"ג.

[25]. שם. וראה גם קיצור הלכות ח"א סי' רעט ס"א.

[26]. כגון ליטול בה את הקוץ, ובלבד שיזהר בנטילתו שלא יוציא דם בודאי, ראה סי' שטז סעיף .. (ע"פ שוע"ר סי' שח סל"ח).

[27]. שוע"ר שם. אבל לצורך מקומו - לא שייך במחט, שהרי מקום המחט לא ראוי לכלום.

[28]. שוע"ר  שם ספ"ז.

[29] ובימינו שעונים קטנים שלנו (הן של כיס והן שעל היד) - הוי כתכשיט ומותר לטלטלם (פמ"ג אשל אברהם סי' שח ס"ק עח. משנה ברורה שם ס"ק קסח. בדה"ש סי' קח סק"ג). אבל בגדולים התלוים על הקיר - אסור לטלטלם (משנ"ב שם. בדה"ש שם). ובבדה"ש שם מסתפק בשעונים שאינם גדולים המונחים על השידה או על הארון, אם מותר לטלטלם שלא לצורך גופם ומקומם. ואם עמד השעון מלכת מחמת איזה קלקול – ראה בדה"ש שם שמצדד לאסור. וראה פסקי תשובות סי' שח אות לב דעות שונות בזה. אבל שעון זהב אצל נשים הוי תכשיט גם כאשר אינו פועל.

[30] שוע"ר ספ"ח.

[31]. שוע"ר סכ"א.

[32]. שוע"ר ס"ב. סי' רסו סכ"ג. סי' רעט ס"ז. אבל אם אינם ראויים גם לכיסוי כלים, כמו כוסות של מקיזי דם – אסור לטלטלם כלל בשבת (שוע"ר סי' רסו שם).

[33]. שוע"ר ס"ג. וראה סעיף הבא.