החומר הנלמד:

רפט סדר סעודת שחרית של שבת ובו ג' סעיפים:
א בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת, צריך שיהיה שולחנו ערוך, ומפה פרוסה על הפת, מטעם שנתבאר בסי' רע"א. ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה כמו בסעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה:
ב ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית, כמו קודם סעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה, ואם לא יקדש ביום על היין, יהא כבוד לילה עודף על כבוד יום. מכל מקום, לא תקנו לברך ברכת הקידוש שבירך בלילה, אלא די בברכת בורא פרי הגפן שיברך על היין, כדי שיהא היכר בזה שקידוש זה אינו אלא מדברי סופרים. ומכל מקום, גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם לו, כמו בקידוש הלילה. אך מותר לשתות מים קודם תפלת השחר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים לא החמירו בו כל כך. ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כגון שאין לו יין ולא שאר משקה חמר מדינה, אפילו אם גם פת אין לו, יכול לאכול שאר מאכלים קודם קידוש זה, אף אם מצפה שיביאו לו אחר זמן על מה לקדש, אין צריך להמתין.
ואם יש לו פת, צריך לברך על הפת תחלה קודם שיאכל שאר מאכלים, שהרי יש אומרים שאף לכתחלה יכול לקדש על הפת, דהיינו לברך המוציא עליה, כמו שנתבאר בסי' ער"ב. ואם יש לו חמר מדינה, אף שאין לו יין, לא יטעום כלום אפילו פת קודם שיברך על הכוס כמ"ש שם:
ג אבל בלילה, אם אין לו לא יין ולא חמר מדינה ולא פת לקדש עליהם ומצפה שיביאו לו אחד מהם תוך הלילה, לא יטעום כלום משאר מאכלים עד שיביאו לו על מה לקדש, ויש לו להמתין על כל פנים עד חצות לילה. אבל אם אינו מצפה שיביאו לו בלילה, מותר לו לאכול שאר המאכלים בלא קידוש, ואינו מחוייב ללון בתענית בשבת בשביל קידוש על היין או על הפת, הואיל וכבר יצא ידי חובת עיקר קידוש של תורה במה שהזכיר של שבת בתפלת ערבית:

הערה 
יג טור בשם הרא"ש כאן ובסי' פט. שו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' פט ס"ה: שאין קידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה, והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר.

פט
ה אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר ג[וי]ך אל תקרא ג[וי]ך שמשמעו כל צרכי גופך אלא ג[אי]ך לשון גאוה אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים.
לפיכך מותר לשתות מים קודם התפלה אע"פ שהם צורך הגוף הואיל ולא שייך בהם גאוה ואפילו בשבת ויום טוב שצריך לקדש על הכוס לפני הסעודה אין הקידוש אוסרו מלשתות קודם תפלת השחר כיון שעדיין לא הגיע זמנו שאין קידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר.
ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני משקין ששייך בהם גאוה מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה שאין ברפואה משום גאוה אבל לרעבו ולצמאו אסור אלא א"כ אינו יכול לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוין הרשות בידו:

רפו
ד מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה דהיינו אכילת פירות אפילו הרבה כדי לסעוד הלב ופת כביצה ולא יותר כמו שנתבאר בסי' רל"ב ובלבד שיקדש מתחלה וישתה רביעית יין או יאכל כזית מחמשת המינין אחר הקידוש מיד כמו שנתבאר בסי' רע"ג:

רפח
א צריך למהר לאכול סוף שעה ששית שאסור להתענות בשבת עד חצות אפילו אם אינו מתכוין לשום תענית אלא שנמנע מחמת עסקו בדבר אחר אפילו הוא דבר מצוה כגון שקורא ומתפלל אסור אלא אם כן אינו חפץ לאכול עדיין והאיחור הוא עונג לו כמו שיתבאר (והוא הדין אם מתענג בקריאה ותפלה יותר מבאכילה) ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת אסור:
ב אדם שהאכילה מזקת לו שאז עונג הוא לו שלא לאכול אין צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת וכן מי שמתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת יכול להתענות גם בשבת שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג אבל בענין אחר אסור להתענות בשבת אפילו מחמת תשובה וחסידות אע"פ שיש לו תענוג בתענית זה אין לו להחליף עונג חכמים שתקנו בג' סעודות בעונג אחר שאינו מוכרח שיהיה בשבת ולא התירוהו חכמים: