החומר הנלמד:

רעד דיני בציעת הפת בשבת ובו ח' סעיפים:

א שלש סעודות חייב כל אדם לאכול בשבת, ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת, שנאמר: "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו וגו'":
ה אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא וברכת המזון, לפי שלגבי אכילת המן שממנה למדו ג' סעודות נאמר בה לחם שנאמר: "ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו'" (ועוד, שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם):
ו וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו. אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה. ויש אומרים שבכזית בלבד יוצא ידי חובתו. ויש אומרים שבסעודה שלישית אין צריך לחם כלל, ויתבאר הכל בסימן רצ"א:
ח אם יש קצת אונס שלא יוכל לסעוד בלילה, יכול לדחות הסעודה עד למחר, שיאכל ג' סעודות ביום, ובלבד שיקדש בלילה. ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים או שישתה עוד רביעית יין כמו שנתבאר בסימן רע"ג.
אבל אם אין שם אונס, אין לעשות כן, שהרי אפילו מבעוד יום מצוה למנוע מלאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון, כמו שנתבאר בסימן רמ"ט:

קפח
י ... (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה (ואז הוא חייב לברך ברכת המזון ...
... ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם ...
 

הגהת מהרי"ל
"שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום"