ברכת שהחיינו בקריאת המגילה ביום

החומר הנלמד:

פסקי הסידור, סדר קריאת המגילה

חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום. וצריך לפשוט המגלה כאגרת. ומברכין עליה שלש ברכות הללו. אך אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום. ונוהגין לומר בלילה קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגלה:

כשקורין המגלה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו [ברוך כו' הרב את ריבנו וכו'] אבל לא ביחיד:

ואחר קריאת המגלה בלילה אומרים ואתה קדוש (ואם חל במוצאי שבת אומרים ויהי נועם ואתה קדוש) קדיש בלא תתקבל:

ביום אומרים אחר קריאת המגלה אשרי ובא לציון קדיש שלם וקודם קריאת התורה והמגלה אחר תפלת י"ח אין אומרים אלא חצי קדיש:

ריג מי שיצא אם מוציא אחרים ובו ז' סעיפים:

ו כל מקום שאחד פוטר את חבירו בברכת הנהנין מפני קביעותם יחד או מפני שנהנים ביחד, מצוה שאחד יברך לכולם ולא כל אחד לעצמו, שנאמר ברב עם הדרת מלך.

אבל בברכת המצות, אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו, אף שכולן מצוה אחת, כגון שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין, הרשות בידם, אם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו

(כדי להרבות בברכות, כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות. ואף שהשומע כעונה, מכל מקום, המברך הוא עיקר, שהוא נעשה שליח לכולם להוציאם ידי חובתן, וכולם מקיימים מצות הברכה על ידו, וכאלו כולם מברכים ברכה אחת היוצא מפי המברך, שפיו כפיהם. וראוי יותר שיקיים כל אחד ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה ע"י שליח, שכיון שכל אחד חייב בברכה זו לעצמו, הרי זה ריבוי ברכות הצריכות, ואינם דומות כלל לחזרת הש"ץ ולברכת הזימון שנתבאר בסימן קצ"ב. ...

וכן כשכולם נהנים ביחד, די בברכה אחת לכולם, אף ע"פ שלא נקבעו יחד ואין מעלה כל כך ברבוי הברכות.

וה"ה בברכות המצות כשכולם מקיימים המצוה ביחד, כגון שמיעת קול שופר או מגילה, מצוה שאחד מברך לכולם, בין התוקע או הקורא, בין אחד מן השומעים, וכן אם יושבים בסוכה אחת.

אבל אם רצו לקיים כל אחד המצוה בפני עצמו ולברך לעצמן, הרשות בידם, כגון שיקרא כל אחד המגילה לעצמו אם אין שם עשרה, או שיתקע לעצמו, ומכל מקום, טוב שיקרא אחד לכולם לקיים ברב עם הדרת מלך, אע"פ שאין חיוב בדבר, שאין לחייב אדם שיקיים המצוה המוטלת עליו ע"י שליח כשיכול לקיימה בעצמו, וכן בקידוש והבדלה וכל כיוצא בהן:

פסקי דינים, צמח צדק

בסדר קריאת המגילה כ' אאזמו"ר נ"ע דאין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום. והגם כי מי אני לעורר על דבריו הקדושים מ"מ תורה היא כו'. כי הנה המגיד משנה כ' פ"א מה' מגילה דין ג' וז"ל אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה הוא ביום ואעפ"י שבירך זמן בלילה חוזר ומברך ביום וכן נהגו בארצותנו עכ"ל. ואע"פ שהרמב"ם שם כ' דאינו חוזר ומברך שהחיינו ביום מ"מ הגמי"י שם סק"ו כתב בשם ר"ת דמברך גם ביום ושכן נהג הר"מ. ולכן גם לו יהא זה ספיקא דדינא הוכיח האלי' רבא סי' כ"ב מן הש"ס דברכות (דף ס') דשאני ברכות שהחיינו דאינו עובר על לא תשא עכ"ד ושוב ראיתי שכן פסק הרמ"א בש"ע סי' תרצ"ב סעיף א'.ועוד ראיה ממ"ש הטור בה' פסח סי' תל"ב בשם בעל העיטור ומסתברא רשות הוא וע"ש בהגהת הגאון מהרלנ"ח סק"ב: