האם צריך להבין את המגילה?

החומר הנלמד:

קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ובו ה' סעיפים:

א ברכת המזון נאמרת בכל לשון, שנאמר וברכת את ה' וגומר, בכל לשון שאתה מברך, כי לא חייבך הכתוב אלא שתברך את ה' אלהיך, ובכל לשון שאתה מכיר, שאתה מברך ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, תוכל לברך. אבל אם אינו מכיר הלשון, אינו יוצא ידי חובתו, ואפילו בלשון הקודש, שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך, כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו (עי' בסי' תלד במ"א סק"ו והיינו משום דביטול סגי בלב כמ"ש בח"י ס"ק י"א משא"כ בהמ"ז צריך שיוציא בשפתיו כדלקמן) ואע"פ שיודע למי מברך, וכונתו לברך ה' בתיבות אלו. וכ"ש אם לבבו פונה לדברים אחרים בשעת אמירת הברכות, אע"פ שמבין לשון הקודש. ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש, חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש, וכן אינם יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש בזימון, אלא יברכו לעצמן בלשון שמבינים.

ויש אומרים שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו אע"פ שאינו מבין הלשון, משא"כ בשאר לשונות. ולכן הנשים ועמי הארץ יוצאים ידי חובתם בשמיעה מהמברך בזימון בלשון הקודש. וכן נוהגים, אע"פ שראוי להחמיר כסברא הראשונה:

ב וכל זה בברכת המזון, אבל בשאר ברכות, בין ברכת הנהנין בין ברכת המצות, ואפילו קידוש לשבת שהוא מן התורה, יש אומרים שיוצא ידי חובתו בכל לשון אפילו אינו מבין, וכן בהלל.

משא"כ במגילה ובקריאת שמע ובתפלה, שבמגילה נאמר בה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכירין, ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע, כלומר מבין. אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון, שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאה, ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ומגילה. וכן תפלה, הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונה, דינה כקריאת שמע. אבל שאר ברכות, חוץ מברכת המזון, אין הכוונה מעכבת בדיעבד.

ויש אומרים שכל הברכות הן כברכת המזון לענין זה שאינו יוצא ידי חובתו כשאינו מבין הלשון, לפי סברא האחרונה בשאר לשונות, ולפי סברא הראשונה אפילו בלשון הקודש, שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה, וכמו שבברכת המזון אין אני קורא בו וברכת את ה' כשאינו מבין תיבות הברכה או שלבבו פונה לדברים אחרים, ה"ה בשאר ברכות לא יצא ידי חובת הברכה.

משא"כ בהלל ובמגילה שאין בהם אלא מצות קריאה לעכב, כמו בקריאת שמע מפסוק ראשון ואילך, יכול הוא ג"כ לברך על קריאה זו, אף שאינו מבין בלשון הקודש, כמו שעם הארץ שיודע לקרות בתורה עולה ומברך עליה בציבור אף על פי שאינו מבין קריאתו. ואפילו בזמן הזה שהעולה הוא אינו קורא בעצמו אבל כל הברכות לא תקנו אותם כדי לקרותן, אלא לברך את ה' כמו שכתוב בברכת המזון וברכת את ה' אלהיך, לפיכך אם אינו מבין התיבות שהן עיקר הברכות או שלבבו פונה לדבר אחר בשעת אמירתן, לא בירך כלום, אפילו בירך בלשון הקדש לפי סברא הראשונה.

...

ולענין הלכה, ספק ברכות להקל בדיעבד, אבל לכתחילה צריך ליזהר מאד בכונת הברכה, ובפרט בברכת המזון, כיון שיש אומרים שאפילו בדיעבד לא יצא:

רעא

ז ... ואפילו אם שומעת הקידוש מגדול מכל מקום אם אינה מבינה לשון הקודש תאמר עמו מלה במלה כמו שנתבאר בסי' קצ"ג:

קפה הערה

ה ... הנה בטור ושו"ע סי' קצג ס"א כתוב אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה, וכן הלבוש שם ס"א מחלק בהדיא בין המברך ובין השומע, ואחריו נמשכו העולת תמיד שם ס"ק ב ומ"א שם ס"ק ב. אבל המעיין בגמ' מגילה יח, א (הובא ברא"ש שם). יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרצ להדיא, וכן משמע בב"י שם בשם המגיד משנה הל' מגילה פ"ב ה"ד.ורמב"ן מגילה יז, א ד"ה והרב והרשב"א שם יז, ב ד"ה אבל, ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא .

קצג אם מצטרפין לזימון אם לאו ובו ב' סעיפים:

א ... וצריך לכוין מלה במלה לכל מה שיאמר המברך והמברך צריך לכוין להוציאו ידי חובתו.

ואם צריך שיהיה העם הארץ מבין בלשון הקודש נתבאר בסימן קפ"ה: