הלכות ציצית

[1]) הזהירים מאד במצוות. אבל מן הדין אין חובה לישון בלילה בטלית קטן. ואפילו כשישן ביום אין עליו חובה לישון בטלית קטן, אלא "טוב שלא יסיר מעליו הטלית קטן לגמרי, רק שיתכסה בו בעת השינה כו'" (שוע"ר סי' ח ס"ל).

[2][2]) ואין בזה חשש מצד ביזוי מצוה לישון בטלית אפילו של מצוה (ראה שוע"ר סי' כא ס"ה).

[3]) דהיינו משעלה עמוד השחר, שאז הוא זמן ציצית (ראה שוע"ר סי' יח ס"ו שנוהגין אז אף לברך עליה. ואף לדעת רבנו בסידורו שמברכים רק מזמן "שיכיר בין תכלת .. ללבן שבה", יש לומר שזהו רק לענין הברכה, אבל לענין החיוב חוששים לדעה האומרת שהוא משעלה עמוד השחר, וכן משמע מלשון רבנו לעיל (בקטע שלפני זה) בסידורו: "אם לובשו קודם אור היום שאינו זמן ציצית", וסתם "אור היום" בהלכה הוא עלות השחר).

[4]) ראה מנחות מג, ב: "חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן .. ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו". כלומר, אמנם המילה עצמה אינה מצוה מתמשכת, ולכן לא מנה אותה תחילה עם שאר המצות, אבל כיון שסו"ס המילה היא מצוה שנעשתה בבשרו, הדבר הניח את דעתו של דוד, כשהיה בבית המרחץ והיה מוכרח להיות אז בלא מצוה. אבל כאן שהאדם יכול להיות לבוש בציצית באור היום, אין לו להסתפק במילה שבבשרו.

ואף שיש לו מזוזה בחדרו, יש לומר: א) כוונת רבנו היא למצות שעל גופו, כדיוק הלשון "ערום בלא מצות", משא"כ מזוזה שהיא מצוה שעל מזוזת חדרו, אף כי חיובה מוטלת עליו. ב) זהו שדייק אדה"ז לכתוב "בלא מצות" לשון רבים (ולא כלשון הברייתא "בלא מצוה"), דהיינו שכשהאדם בלא ציצית על גופו, אזי יש עמו רק מצוה אחת (מזוזה), וביחס ל"מצות" לשון רבים הוא נקרא עדיין "ערום בלא מצות".

אבל זהו רק "כדי שאם יישן על היום לא יהא ערום בלא מצות", כיון שרק אז ישנה מצות ציצית, אבל בלילה כיון שאינו זמן ציצית, ואין מצוה בלבישת הציצית, ניתן להסתמך במזוזה שעל פתח ביתו וחדרו כדי שלא יהיה ערום בלא מצות. וראה לקמן.

[5]) כלומר, ישנה עוד מעלה בכך שהאדם ישן עם טלית קטן בלילה (וזאת אף אם יתעורר עם אור היום ממש), כיון שאז לא יצטרך ללבוש הטלית קטן לפני נטילת ידים (כדי שלא להיות ערום בלא מצות אפילו רגע אחד), וממילא לא יעבור על אזהרת הזוהר שלא לנגוע בבגדים בידים טמאות. משא"כ אם היה ישן בלי טלית קטן, היה צריך לעבור על דברי הזהר, והיה לובש הטלית קטן לפני הנטילה, כיון שהדקדוק והזהירות לא להיות ערום בלא מצות (אפילו רגע) חשובה יותר מאזהרת הזוהר שלא לנגוע בבגדים בידים טמאות.

ויש לומר שלכן אדה"ז דייק לכתוב כאן "לעבור על קדושת הזהר" ולא "לעבור על איסור הזהר", משום שאזהרה זו נובעת מענין של קדושה, שהיא דרגה גבוהה, ולא איסור ממש, משא"כ הדקדוק שלא להיות ערום בלא מצות היא חובה יותר ממשית הנובעת מחיוב האדם במצות, לכן יש בכוחה לדחות קדושה זו.

ומה שלעיל בפסקי הסידור (בקטע שלפני הקטע המועתק כאן) מובא הלשון: "ואם לובשו מיד בקומו בעוד שאין ידיו נקיות, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית", וכ"ה בשוע"ר סי' ח ס"כ, ולא נקט הטעם "כדי שלא יהיה ערום בלא מצות", יש לומר משום ששם כתב כן לאלו המקפידים רק שלא לילך ד' אמות בלא ציצית, ואילו כאן בקטע שלפנינו מדבר אדה"ז על "המדקדקים", המקפידים לא רק שלא לילך ד' אמות בלא ציצית, אלא אף שלא לשהות ערום בלא מצות אפילו זמן קצר ביותר, ולהם מותר לעבור על קדושת הזהר אפילו בשביל כך.

[וכל זה בטלית קטן, אבל בטלית גדול יש לו להתעטף רק אחרי נטילת ידים, כמובא בשוע"ר סי' ח ס"א: "שכל אדם צריך להיות זהיר וזריז להקדים המצוה בכל מה דאפשר, לכן תיכף אחר נטילת ידים שידיו נקיות ויכול לברך – יתעטף בציצית". אם כי בסידורו הביא רבנו את סדר עטיפת הטלית וברכתה רק אחרי ברכת התורה (לפני "מה טובו")].

[6]) בפסקי הסידור הל' נט"י שחרית: "אך בזהר החמירו מאד .. שלא ליגע במלבושיו". הובא גם בשוע"ר מהד"ק ומהד"ת סי' א ס"ז. ובמהד"ק הוסיף: "וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזהר".

[7]) ביום או בלילה.

[8]) דהיינו שעשה פעולה (בקום ועשה) של לבישת טלית בלילה, ולא רק שהמשיך את הלבישה (בשב ואל תעשה) גם בלילה במה שלא פשטו. אמנם למעשה גם "בשב ואל תעשה" עוברים על "בל תוסיף", כמובא בשוע"ר סי' כט לענין תפילין, אלא שלעבור על "בל תוסיף" ב"קום ועשה" חמור יותר ממי שעובר ב"שב ואל תעשה", כמובא בגמרא ר"ה כח, ב: "כשלא נתת – עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך, כשנתת – עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך".

או יש לומר, כשממשיך ללבוש בלילה, אינו מתכוין בהכרח אז לשם מצוה, אלא משום שלא נוח לו להסיר כעת הבגד, או שמתעצל לעשות כן, ואילו כשהסיר כבר הטלית קטן ולובשו בחזרה, הרי ניכר במעשיו שעושה לשם מצוה. וכן משמעות שוע"ר סי' יח ס"ג: "מי שהיה לבוש טלית גדול מבעוד יום צריך לפושטו מעליו כשמתחילין ברכו, מאחר דעכשיו אין לובשים את הטלית אלא לשם מצות ציצית, ואם יהיה עליו הטלית בלילה יהיה נראה כאלו הוא סובר דלילה זמן ציצית הוא". משמע שדוקא טלית גדול צריך לפשוט, כי זה נועד רק לשם מצות ציצית, אבל טלית קטן לא צריך לפשוט, כי הוא לא נועד רק למצוה, אלא גם למלבוש (ראה שוע"ר סי' כא ס"ג), וממילא לא ניכר שמתכוין למצוה, ואין צריך לפושטו בלילה, משא"כ אם לובשו במיוחד לשם מצות ציצית, שאז יש סברא לומר שעובר על "בל תוסיף".

ומה שכתב בטלית גדול בלשון "יהיה נראה כאילו הוא סובר דלילה זמן ציצית", ולא כתב להדיא שהוא "עובר על תוסיף", יש לומר שכוונתו לומר שאף אם אינו מתכוין בלבישת הטלית לאחר "ברכו" לשם מצוה, בכל זאת מצד מעשיו שאינו פושט הטלית, נראה כאילו הוא סובר דלילה זמן ציצית. אבל אם הוא היה מתכוין לשם מצוה – היה עובר על "בל תוסיף" ממש.

[9]) דברים יג, א: "לא תוסף עליו". והיינו במה שלובש ציצית גם בלילה אף שאינו זמן ציצית.

[10]) רא"ש הל' ציצית סי' א. הובא בשוע"ר סי' ח סכ"ז (דעה הא'). סי' יח ס"ב (דעה הב'). וחולק בזה על דעת הרמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ז שכל מה שלובש בלילה פטור מציצית אף אם הוא כסות יום.

[11]) או כסות המיוחד ליום ולילה (שוע"ר סי' יח ס"ב).

[12]) בציצית.

[13]) כיון שהוא עושה כן מספק ומחומרא, ולא לשם מצות ציצית בודאי. וכמבואר בשוע"ר סי' יח ס"ב שכיון שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי – יש להחמיר באיסור של תורה ולהטיל ציצית בכסות המיוחד ליום (או ליום ולילה) אף אם לובשו בלילה. ובמקרה כזה לא חוששים ל"בל תוסיף" אף לדעת האומרים שכסות יום פטור מציצית, וכמבואר בשוע"ר סי' לא ס"ב לגבי הנחת תפילין בחול המועד: "ואין לחוש בהנחתן לבל תוסיף אף להאומרים שחול המועד אינו זמן תפילין, לפי שאינו מכוין בהנחתן לשם מצוה ודאי, אלא מספק הוא מניחן, ומטעם זה אין בשמירת יום טוב ב' של גליות משום בל תוסיף".

אלא שבלאו הכי לדעת הרמב"ם (הל' ציצית פ"ג ה"ח) "מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה .. ואף על פי שאינו זמנה, ובלבד שלא יברך". וכתב הכס"מ שם שהרמב"ם משמיענו בזה: "דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית – מותר ללבוש בו ציצית ולא עבר משום בל תוסיף". אך התהלה לדוד (סי' יח בסופו) מסתפק אם כוונת הכסף משנה היא רק כשלא מתכוין לשם ציצית, או אף אם מתכוין לשם ציצית.

ולענין לברך על טלית קטן שישן איתה בלילה בבקר – ראה שוע"ר סי' ח סכ"ז שלדעת האומרים שכסות יום חייב להטיל בו ציצית אם לובשו בלילה – "אין צריך לברך עליו בבקר", כיון ש"לא היה כאן זמן פטור לבגד זה, ולכן אין הלילה מפסקת כלל, וכיומא אריכתא דמי", אבל כיון שיש אומרים שכסות יום פטורה מציצית בלילה, "א"כ הרי עבר זמן פטור לבגד זה והוי הפסק .. כיון שהוא פטור מציצית בעת ההיא – הרי זה דומה כמו שלא היו עליו הציצית כלל כל הלילה, וצריך לחזור ולברך עליהן כשיגיע זמן חיובם בבקר, לכן כדי לצאת לדברי הכל, טוב שיברך על טלית אחר ויפטור גם את זה שלן בו".

[14]) זהו טעם נוסף למה יש לישן בטלית קטן בלילה. ולפי טעם זה יש להתכוין בלבישתו לשם מצות ציצית ואינו עובר על "בל תוסיף".

[15]) שער הכוונות תפלת המנחה ובדרושי הלילה דרוש א. פרי עץ חיים שער הציצית ספ"א. נגיד ומצוה ד"ה אין טלית גדול.

[16] ) ומה שאמרו בגמרא שלילה לאו זמן ציצית הוא רק בטלית גדול, עיין שם הטעם בזה על פי קבלה. וכותב שם (שער הכוונות דרושי לילה): "ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל מאד לבטל כוחות החיצונים, ואין צריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ, וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא מנחות: שכשנכס דוד למרחץ וראה עצמו ערום ואמר אוי לי שאני ערום מן המצות, עד שנסתכל במילה כו', ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה, אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא במרחץ".

כלומר, לפי שני הטעמים הראשונים אין מצוה ללבוש הטלית קטן בלילה מצד עצמו, אלא רק לישון בה כדי שבבוקר לא יהיה ערום בלי מצוה, ולפי זה כל עוד שאינו ישן אין ענין על האדם ללבוש טלית קטן בלילה, אבל לפי הסוד יש מצוה ללבוש טלית קטן בלילה, ולכן צריך תמיד ללבוש טלית קטן (מלבד בבית המרחץ).

והנה, כתב המג"א סי' כא סק"ב שעל פי נגלה ההוכחה מדוד המלך הוא רק ביום, אבל בלילה אין הכרח שישן עם טלית קטן (ובפרט שדוד המלך היה קם כל לילה בחצות), ומה שמסופר בגמרא שרק בבית המרחץ ראה שהוא בלי ציצית, זהו משום שבבית היתה לו מזוזה, ולא הרגיש ערום בלי מצות, משא"כ בבית המרחץ שפטור ממזוזה. אך לפי פירוש האריז"ל אדרבה מזה שרק בבית המרחץ ראה דוד שהוא ערום בלא מצות, מוכח שדוד ישן בלילה עם טלית קטן, ומזה עצמו מוכח גם שלילה הוא זמן ציצית לענין טלית קטן, כי אם לא כן עדיין היה דוד ערום בלא מצות. וכן משמע מדברי אדה"ז שבתחילה כתב את הטעם ע"פ נגלה שלא יהיה ערום בלי מצות ביום, ואח"כ הביא את דברי האריז"ל שעל פי סוד יש מצות ציצית בטלית קטן בלילה.

והנה זה ברור שדברי האריז"ל אלו הם לא כדעת הרמב"ם האומר שאין כלל מצות ציצית בלילה אף לא בטלית קטן. אבל השאלה היא: האם הוא נוקט כדעת הרא"ש שרק בגד שהוא מיוחד ליום ניתן ללובשו בלילה, אלא שהאריז"ל הוסיף שזה לא רק רשות ללבוש, אלא יש מצוה על האדם ללובשו בלילה כמו ביום. ואם נאמר כן אזי הטלית קטן שלובש בלילה צריכה להיות מיוחדת ליום (או ליום ולילה, אבל לא ללילה בלבד).

או יש לומר שהאריז"ל חולק על הרא"ש בענין טלית קטן, וסובר שטלית קטן מעצם עשייתה היא מיוחדת למצוה, כדי לקיים מצות ציצית כל היום כולו וגם בלילה (כי טלית קטן זמנה גם בלילה), ולכן גם אם יחדוה לשינת לילה בלבד מקיימים בה מצות ציצית, כי היא עשויה לשם המצוה וזמנה גם בלילה, ואינה דומה לבגדים שנועדו ללבישה שיש להן ד' כנפות שבהן אומרים שהן צריכות להיות מיוחדות ליום כדי להתחייב בציצית גם בלילה.

והנה מפשטות לשון האריז"ל במקומות שנסמנו לעיל, וכן משמעות סתימת לשון אדה"ז כאן, נראה כאופן הב', ולפי זה אין שום חשש לייחד טלית קטן מיוחדת לשינת לילה, כי ניתן לסמוך בזה על האריז"ל.

ואין להקשות ממה שכתב הצמח צדק בפסקי דינים ג, ב (וכן פסק הגרא"ח נאה ז"ל בפסקי הסידור): "שיש ליזהר לישן בלילה בטלית קטן המיוחד ליום ולילה, כיון שיש לומר שעל ידי זה מקיים מצות ציצית גם בלילה". כי הצמח צדק כתב דבריו על פי נגלה וכדעת הרא"ש, אבל לדעת האריז"ל (על פי סוד) כמו שהביא כאן אדה"ז משמע שאין צורך שהטלית קטן יהיה מיוחדת ליום דוקא.

ולמעשה נראה: מי שרוצה לקיים המצוה כדברי הכל גם על פי נגלה כדעת הרא"ש והצמח צדק וגם כדעת האריז"ל, אין לו לייחד טלית קטן מיוחדת לשינה, אלא ישן עם טלית קטן המיועדת ללבישה ביום. אך מי שרוצה יוכל לסמוך על דעת האריז"ל לבד (וכפי שהביאה אדה"ז כאן בסידורו) ולייחד טלית קטן מיוחדת לשינת לילה ולהחליפה בבוקר, ומקיים בזה מצות ציצית לדעת האריז"ל. 

והנה לענין ברכה על טלית שישנו בה בלילה מובא בפרי עץ חיים שהאריז"ל היה מברך עליה בצאתו מבית הטבילה, כלומר כיון שהיה פושט את הטלית קטן בשעת הטבילה, שזהו הזמן היחיד שאין מצות טלית נוהגת, הרי אחרי שיצא מהטבילה, בירך על הטלית קטן. ולפי זה לכאורה אין צריך להחליף הטלית קטן כל בוקר בשביל לברך על טלית קטן, אלא לאחר הטבילה ניתן לברך עליה ללא חשש, ודלא כנפסק בשוע"ר סי' ח הנ"ל.

ולפי המבואר בספר המנהגים חב"ד אזי למעשה אלו הלובשים טלית גדול, לא יברכו על טלית קטן בבקר אם אין המקום ראוי לברכה, כמו בבית הטבילה, אלא בשעת ברכה על הטלית גדול, יכוונו לפטור הטלית קטן, ואילו בחורים שאינו לובשים טלית גדול, יברכו אחר כך ע"י שימשמשו בציציות הטלית קטן.

אך נראה שהדרך היותר טובה לצאת מידי כל הספיקות היא להחליף כל בוקר את הטלית קטן, ויברך מיד בשעת הלבישה "על מצות ציצית" (אם המקום נקי לענין שיוכל לברך שם).