עשיית סוכה בחול המועד
סימן תרלז סעיף א
בסי' תרלז ס"א כותב אדה"ז "מי שלא עשה סוכה קודם החג .. הרי זה עושה סוכה בחולו של מועד ויושב בה, ואע"פ שנאמר (דברים טז, יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אין כוונת הכתוב לעשות סוכה הראויה לשבעה ימים פרט לחולו של מועד שאינה ראויה לשבעה ימים, אלא כוונת הכתוב כל שבעת הימים תעשה סוכה אם לא עשית ביום ראשון תעשה ביום שני ואפילו בסוף יום השביעי".
מקור הדברים הוא בברייתא סוכה כז, א דמובא שם מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים אם עושין סוכה בחולו של מועד, והלכה כחכמים שעושין, כמובא ברמב"ם הל' סוכה פ"ו הט"ו ובטור ושו"ע סי' תרלז ס"א. ובהסברת מחלוקתם מובא בגמרא שם: "מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראויה לשבעה, ורבנן הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג".
ומבאר הב"י ריש סי' תרלז את הלימוד של חכמים "פירוש דקרא דקאמר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים הכי קאמר סוכות תעשה לך באיזה יום משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום האחרון אם לא עשית קודם לכן". ועד"ז כתב הלבוש שם ס"א ומוסיף "ואפילו לא תצטרך לה אלא יום אחד מן הז' ימים".
אבל אדה"ז משנה בהעתקתו מדברי הב"י והלבוש וכותב "כל שבעת המים תעשה סוכה אם לא עשית ביום הראשון תעשה ביום שני כו'", ומשמיט מדברי הב"י והלבוש התיבות "באיזה יום שתרצה", וכן את ההוספה הנ"ל של הלבוש.
והטעם לשינוי זה בדברי אדה"ז נראה, דס"ל לאדה"ז שעשיית סוכה בחול המועד אינה רק רשות כדמשמע מלשון הב"י "באיזה יום שתרצה", ומפורש יותר בלשון הלבוש סוס"א "יכול לעשות בתוך החג", אלא זוהי מצוה וחובה לעשות סוכה בחול המועד אם לא עשה קודם לכן, ולכן השמיט התיבות "באיזה יום שתרצה", כי אין זה תלוי ברצונו אלא זהו חובה לעשות סוכה בחול המועד.
ונראה שאדה"ז למד זאת מלשון הגמרא בדברי חכמים "הכי קאמר רחנא עשה סוכה בחג", כלומר שחכמים סוברים שזהו מצוה וחובה לעשות סוכה בחול המועד, אם לא עשה קודם לכן.
ולפי זה צ"ל שהב"י והלבוש ס"ל שהפשט בדברי חכמים הוא "עשה סוכה בחג" לא שזהו ציווי אלא רשות. אך דוחק גדול לומר כן, שהרי חכמים דורשים את לשון הפסוק "חג הסוכות תעשה גו'", והרי בפסוק זהו ציווי ולא רשות. ובאמת שכן מפורש ברבנו מנוח על הרמב"ם שם "כלומר, כל שבעת הימים תוכל לעשות הסוכה וחייב אתה לעשותה", וא"כ צריך לומר שגם הב"י והלבוש סוברים כן.
על כן נראה לומר שהב"י והלבוש ואדה"ז חולקים בגדר חיוב זה של עשיית סוכה בחול המועד, דלהב"י והלבוש החובה ד"חג הסוכות תעשה לך" הוא "באיזה יום משבעת ימים שתרצה", כלומר חובת עשיית הסוכה בחול המועד נובעת מצורכו של האדם לאכול בסוכה, ומתי שהוא נצרך לישב בה אזי חייב לעשות סוכה, אבל אין עליו חובה לעשות סוכה סתם בחול המועד כדי שיוכל בה לשבת מתי שירצה, וגם אין עליו חובה לעשות סוכה דוקא ביום הראשון של חוה"מ, אלא רק כשנצרך לכך. ואילו לדעת אדה"ז החובה לעשות סוכה בחול המועד אינה תלויה ברצונו ובצרכו של האדם כלל, אלא יש עליו חובה לעשות סוכה בחול המועד כשם שיש עליו חובה לעשות סוכה לפני המועד, כדי שיוכל לישב בה במועד. ולכן ס"ל לאדה"ז שחובה זו היא לעשות מיד ביום הראשון של חול המועד, ולכן "אם לא עשית ביום ראשון תעשה ביום שני", וכן הוא בכל יום מימי חול המועד. ויתרה מזו סובר אדה"ז שכל רגע ורגע מימי חול המועד יש עליו חיוב לעשות סוכה, ולכן מסיים וכותב "ואפילו בסוף יום השביעי".
ויש לומר שהב"י ואדה"ז נחלקו בהבנת הדרש של הפסוק לדעת חכמים, דהנה לדעת רבי אליעזר הלימוד מהפסוק הוא מהתיבות "(חג הסוכות) תעשה לך שבעת ימים" – "עשה סוכה הראויה לשבעה", ואילו לדעת חכמים בהשקפה ראשונה נראה לכאורה שלומדים רק מהתיבות "חג הסוכות תעשה לך" – "עשה סוכה בחג".
אך מלשון הגמרא "הכי קאמר רחמנא" משמע שרבנן דורשים את כל הפסוק, שהרי הם באים לענות על הלימוד של רבי אליעזר, ואם לא ידרשו את התיבות "שבעת ימים", לא תירצו כלום על הלימוד של רבי אליעזר, לכן ס"ל להב"י ולאדה"ז שרבנן דורשים גם התיבות "שבעת ימים" (ועפ"ז מתורצת קושיית הרש"ש סוכה ט, א ע"ש).
אך בזה נחלקו הב"י ואדה"ז באיזה אופן לומדים רבנן את התיבות "שבעת ימים", הב"י ס"ל שעיקר הלימוד לרבנן הוא מהפסוק "חג הסוכות תעשה לך" – "עשה סוכה בחג", כלומר שישנו חיוב כללי לעשות סוכה בחול המועד, ומהתיבות "שבעת ימים" לומדים רק שחובה זו יכול לקיימה באחד משבעת הימים, "באיזה יום שירצה", והכוונה באיזה יום שירצה לשבת בסוכה באותו יום הוא צריך לעשות סוכה, כי חיוב זה של עשיית הסוכה נובע ממצות הישיבה בסוכה שנזקק לה האדם.
אבל אדה"ז ס"ל שמהתיבות "שבעת ימים" לומדים חכמים שחיוב זה של "עשה סוכה בחג" אינה תלויה בצרכו של האדם, אלא בכל יום מימי החג ישנו חיוב מצד עצמו לעשות סוכה, ולכן "אם לא עשית ביום ראשון תעשה ביום שני וכו'", כי ביום שני של החג ישנו חיוב חדש של עשיית סוכה, וכן ביום שלישי וכו'. ויתרה מזו בכל רגע מימי החג ישנו חיוב חדש של עשיית סוכה, ולכן גם ביום השביעי בסופו ישנו חיוב זה. ויש לומר שכן הוא גם משמעות לשון הרמב"ם הל' סוכה פ"ו הט"ו "שמצותה כל שבעה", דהיינו שמצות סוכה היא כל רגע ורגע של שבעת ימי סוכה.
אך עדיין אינו מובן בדעת אדה"ז, מדוע יש חובה לאדם לעשות סוכה בחול המועד אם הוא לא נזקק לה, הרי מן הדין אדם יכול לאכול כל ימי סוכות מאכל עראי ולא יתחייב להכנס לסוכה, כמבואר בשוע"ר סי' תרלט סי"ז, וכל החובה היא שאם יאכל סעודת קבע שלא יאכל מחוץ לסוכה, ומדוע אנו מזקיקים אותו לעשות סוכה בחוה"מ גם כשלא צריך לה עכשיו?
ואולי י"ל שקושיא זו בא אדה"ז לתרץ בשתי תיבות שנראות לכאורה מיותרות בסעיף הנ"ל (סי' תרלז ס"א): "מי שלא עשה סוכה בחול המועד .. הרי זה עושה סוכה בחולו של מועד ויושב בה", לכאורה אינו מובן מה מוסיף בלשון "ויושב בה"? וגם מדוע חייב לשבת בסוכה אם אינו צריך?
והביאור בכל זה, בסי' תרלט ס"ד כותב אדה"ז: "כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים .. כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה". כלומר מצות ישיבה בסוכה אינה רק בחלק מסויים מהיום או בחלק מהדברים שאדם עושה, אלא כל שבעת הימים יש חובה על האדם להיות בסוכה כל הזמן (ורק במקרים מסוימים התורה פטרה אותו), אבל גדר המצוה היא לשבת שבעה ימים בסוכה, כלשון הכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים". ומצד חובה זו של מצות ישיבה בסוכה ישנו חובה על האדם לעשות סוכה, כדי שיוכל לקיים מצוה זו. ולכן סוברים חכמים, וכן נפסק להלכה, שאם האדם לא עשה סוכה לפני החג אזי הוא צריך לעשות סוכה בחול המועד, כדי לקיים את מצות הישיבה בסוכה שישנו עליו כל שבעה, כי כשם שמצות הישיבה בסוכה היא כל שבעה, כך מצות עשיית הסוכה היא כל שבעה, שהרי הא בהא תליא. ולכן החובה היא לעשות את הסוכה מיד, ולא מתי שירצה או יצטרך.
ולכן כותב אדה"ז "הרי זה עושה סוכה בחולו של מועד ויושב בה", כי כל ענין עשיית הסוכה היא בגלל החובה של מצות הישיבה בסוכה שישנה עליו כל שבעה, ולכן מיד שנזכר שלא עשה סוכה הוא צריך לעשות סוכה ולשבת בה, כדי לקיים את מצות "בסוכות תשבו שבעת ימים".
ו
והנה יש מי שכתב לדחות את הדברים האמורים לעיל, ומפרש בדברי אדה"ז שבאמת אין שום חובה על האדם לבנות סוכה אם הוא יושב בסוכה של חבירו, וכל החידוש כאן הוא שהאדם יכול לשבת בסוכה שבנה בחול המועד אף שבתחילת המועד ישב בסוכה אחת, ועכשיו הוא יושב בסוכה אחרת, כיון שאין חובה על האדם לישב בסוכה אחת במשך שבעת ימי הסוכות, כמ"ש הטעם בס"ב (גבי לצאת מסוכה לסוכה), ושטעם זה המבואר בס"ב קאי גם על ס"א.
אך לענ"ד אי אפשר כן בלשון אדה"ז, שהרי לפי זה בעצם יוצא שאדה"ז כופל את דבריו בס"א ובס"ב, ותרתי למה לי? וגם הפירוש הנ"ל שבס"א מיירי שבתחילת המועד ישב בסוכת חבירו אין זה מתאים עם פירוש רש"י סוכה כז, רע"ב ד"ה ואין עושין שמפרש "מי שלא ישב בסוכה יו"ט הראשון", כלומר שמדובר במי שכלל לא ישב בסוכה (או בגלל שלא היה לו סוכה אחרת או בגלל שלא רצה).
על כן נראה לבאר בפשט דברי אדה"ז בס"א ובס"ב, שישנם שני דינים (כמבואר בדברי חכמים סוכה שם) "יוצאין מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחול המועד", כלומר ישנו דין במצות ישיבה בסוכה ויש דין במצות עשיית הסוכה, בס"א מדבר אדה"ז מדין עשיית הסוכה ש"עושין סוכה בחול המועד", ואין צריך שהסוכה תהיה ראויה לשבעה ימים, ועל זה הוסיף רבנו "ויושב בה", היינו שסוכה כזו כשרה לשבת בה ויוצאין בה י"ח. [ובעומק הדברים יש כאן גם טעם למה יש חיוב לעשות סוכה בחול המועד (כמבואר לעיל באריכות), שזהו בגלל החיוב לשבת בסוכה שישנו כל שבעה, שמטעם זה יש חובה לעשות בערב החג, אלא שמי שלא עשה בערב החג עדיין חייב לעשות בחול המועד]. ואילו בס"ב מדבר אדה"ז מדין הישיבה בסוכה שאין חובה לשבת בסוכה אחת כל שבעה ימים ומותר לצאת מסוכה לסוכה.
והנה ע"פ המבואר לעיל מובן לשון אדה"ז בס"ב "וכן מותר לצאת מסוכה זו", דלכאורה לא מובן מהי ההדגשה "מסוכה זו", וגם אם מותר לו לצאת מסוכה ראשונה לסוכה זו - כן מותר לו לצאת מסוכה זו לסוכה אחרת, וא"כ מה החידוש בזה? אבל ע"פ המבואר לעיל שהמדובר בס"א שכלל לא ישב בסוכה מובן, כיון שישיבה בסוכה זו היא ישיבה ראשונה שלו, והייתי חושב שיש לישב בסוכה אחת בימי החג (אף שכאן לא ישב בתחילת ימי החג בסוכה כלל, וגם אינה סוכת שבעה), וע"ז אומר שמותר לו לצאת לישב בסוכה אחרת, ואינו חייב לישב בסוכת אחת, והיינו שדין זה הוא דין בישיבה בסוכה ולא דין בסוכה, שהרי כאמור הסוכה בלאו הכי אינה סוכת שבעה.