חובת השמחה בליל יו"ט לדעת אדה"ז

סימן תקכט סעיף ו

בשוע"ר סי' תקכט ס"ו כותב "שכל ז' ימי הפסח וח' ימי החג וכן ביו"ט של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב .. ושמחה זו מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך וגו'". והוא מהרמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז.

והנה בספר השיחות תשכ"ד ליל שמח"ת ס"ג מדייק כ"ק אדמו"ר מתוספת תיבת "כל" על לשון הרמב"ם שהעתיק אדה"ז, שרוצה לרמז בזה שגם בליל יו"ט חייב אדם להיות בשמחה מן התורה, ודלא כשאגת אריה סי' סח שכתב שבלילי יו"ט הוא רק מדרבנן. ועפ"ז חזר בו כ"ק אדמו"ר ממה שכתב הוא עצמו בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה מוציא מצה, שהעתיק בפשיטות את דברי השאגת אריה מבלי חולק.

וכן מוכח דעת המ"א בסי' תקמו סק"ד שאסר לעשות סעודת נישואין בליל יו"ט א' למי שנשא אשה בערב יו"ט, מצד שאין מערבין שמחה בשמחה, ושאיסורו הוא מן התורה, ע"ש.

וכן יש להוכיח לדעת אדה"ז שס"ל שאין לעשות נישואין בליל יו"ט, וממילא זוהי הוכחה נוספת לכך שס"ל לאדה"ז שגם בליל יו"ט חובת השמחה היא מן התורה, והוא מדיוק לשונו בסי' תרלט ס"י שכתב "הנושא בתולה שנים או שלשה ימים קודם החג בענין שנמשכו שבעת ימי המשתה שלו בתוך החג", והוסיף בסוגריים "דאלו בחג עצמו אין נושאין נשים כמ"ש בסי' תקמו". ומקור דבריו הוא בגמרא סוכה כה, ב ורש"י שם ד"ה תרתי, ושם ברש"י הלשון הוא "ערב הרגל", וכן העתיק המ"א בסי' תרמ סקי"א, ואילו אדה"ז דייק להעתיק "שנים או שלשה ימים קודם הרגל", ומשמע מזה שבערב יו"ט ממש אין לישא אשה לדעתו, מפני ששמחת יו"ט מתחילה כבר מהלילה, ווכמו שכתב המ"א עצמו בסי' תקמו, וכנראה שאדה"ז כתב הלכה זו במפורש בסי' תקמו, כמו שמציין לשם, אלא שסי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, כידוע.