הנחת תבשיל בשבת על גבי קדרה, אש מכוסה ופלטה של שבת
סימן רנג סעיף כו
כתב אדה"ז בשלחנו בענין הנחת תבשיל על האש בשבת[1], וז"ל: "המשכים בבקר, וראה שהקדיחה תבשילו שבקדרה, שעל פי הכירה שאינה גרופה וקטומה, שהשהה עליה באחד מדרכי ההיתר[2] .. ומתיירא פן יקדיח יותר - יכול להסיר הקדרה מהכירה, ולהניח קדרה ישנה ריקנית[3] על פי הכירה [ולא[4]] חדשה[5] .. ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדרה הר[י]קנית. ואין כאן איסור במה שמחזיר בשבת לכירה שאינה גרופה וקטומה, דכיון שהקדרה הריקנית סותמת[6] פי הכירה תחת הקדרה שהתבשיל בתוכה, ה"ז כגרופה וקטומה"[7].
וממשיך וכותב "וכן מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין[8] הטמונה על גבי האש (שבכירה) .. אע"פ שהיד סולדת שם, ואין חוששין לחיתוי בגחלים כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים".
ומוסיף "ואפילו אם הסיר תבשיל זה מהכירה מבעוד יום, ולא היה בדעתו להחזירו, והניחו על גבי קרקע, ואפילו[9] פינהו מקדרה לקדרה, ואפילו[10] הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי, אלא שהוא בענין שאין בו משום בשול, כגון, שאין בו מרק[11], שאף שבכל אחד מאלו אסור להחזירו בשבת, אפילו על גבי כירה הגרופה וקטומה, מפני שנראה כמבשל לכתחילה בשבת[12], מכל מקום כשמניחו על גבי הקדרה שעל גבי הגחלים (שבכירה), אינו נראה כמבשל לכתחילה בשבת, לפי שאין דרך בישול בכך". עכ"ל.
והנה מה שכתב רבינו (בסוף דבריו), שעל גבי הקדרה שעל גבי הגחלים מותר להחזיר בשבת אפילו בלי תנאי חזרה, משמע בפשטות, שכוונתו היא לקדרת חמין (- מלאה), שהביא בסמוך לפני כן. דתחילה כתב שקדרת חמין שמונחת על גבי גחלים הויא הפסק, ומותר להחזיר עליה כדין כירה הגרופה וקטומה, ולא חיישינן לחיתוי. ואח"כ הוסיף, שקדרת חמין זו שעל גבי הגחלים - מסירה גם את החשש של "נראה כמבשל", ולכן מותר להחזיר עליה בשבת אפילו בלי תנאי חזרה. אבל קדרה ריקנית שנזכרה בתחילת הסעיף, אף שמועילה לענין שתחשב הכירה כגרופה וקטומה (כמ"ש בתחילת הסעיף), אך לענין שלא יהיה "נראה כמבשל" - אין משמעות מדבריו שמועיל להחזיר על גבה בלי תנאי חזרה[13].
אך כד דייקת שפיר בלשונו הזהב של רבינו הזקן, נראה שהדבר אינו פשוט כ"כ לאיסור. דתחילה (כשמדבר על הסרת החשש של שמא יחתה) כותב רבינו: "מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש .. ואין חוששין לחיתוי", ואח"כ (כשמדבר על החשש של נראה כמבשל) כותב רבינו: "כשמניחו על גבי הקדרה שעל גבי הגחלים.. אינו נראה כמבשל לכתחילה בשבת".
והשינוי הוא בשניים:
(א) כותב הלשון "על גבי", שמתאים יותר לקדרה ריקנית (כפי שייחס לה כינוי זה בחתילת הסעיף. משא"כ קדרה מלאה שנתייחס לה, לעיל, הכינוי: "על פי").
(ב) כותב סתם "הקדרה", ואינו כותב אם היא מלאה או (גם) ריקנית[14].
ומזה נראה לומר שרבינו בלשונו מתכוין לסתום הדבר, כדי לתת מקום להתיר החזרה בשבת בלי תנאי חזרה גם על גבי קדרה ריקנית, שגם כשמניח עליה אפשר לומר ש"אינו נראה כמבשל .. לפי שאין דרך בישול בכך".
והטעם שרבינו סתם זאת, אף שרבינו מדייק תמיד לכתוב ההלכה בלשון צחה וברורה, הוא: מכיון שבקונטרס אחרון[15] דן רבינו בזה (באורך, בדעת המגן אברהם[16]), והעלה שלשה אופנים לענין היתר החזרה על גבי קדרה ריקנית. תחילה כתב שהמגן אברהם ס"ל שמותר להחזיר על גבי קדרה ריקנית אפילו בלי תנאי חזרה (תבשיל קר (יבש), הניחה על גבי קרקע). ואח"כ כתב: "דאף את"ל שהמ"א .. לא שרי אלא בתנאי חזרה, משום דתוך[17] הקדרה הריקנית גרע מעל גבי קדרה הטמונה או על גבי המיחם שעל האש, ולא מהני הקדרה הריקנית אלא לענין דהוי ליה כגרופה[18] אבל לא לענין להושיב בתחילה". ובסוף הקונטרס אחרון כתב רבינו: "ואף את"ל דהא דגרע טפי בקדרה ריקנית, היינו משום שהיא ככירה[19] שהכירה הוא מקום הראוי לבישול בתחילה, ואיסור הושבה בתחילה הוא משום שנראה כמבשל לכתחילה, כמ"ש רז"ה[20] ור"ן[21]".
ומה שעולה מדבריו הוא: שעל גבי קדרה מלאה - בודאי מותר להחזיר בלי תנאי חזרה. ובענין קדרה ריקנית יש להסתפק בג' אופנים:
לפי האופן הראשון (ומהרצאת הדברים (שם) נראה, לכאורה, שהוא העיקר[22]) - מותר להחזיר בלי תנאי חזרה גם על גבי קדרה ריקנית. ולפי האופן השני - אסור להחזיר לתוך הקדרה הריקנית, ומשמע שאם מניח על גבה - מותר. ולפי האופן השלישי - בקדרה ריקנית אסור בכל ענין[23], דהוי מקום הראוי לבישול, ורק על גבי קדרה מלאה מותר בלי תנאי חזרה[24].
ומכיון שרבינו נראה כמסתפק בדבר (אף שיתכן שהאופן הראשון - להתיר - נראה לו עיקר), לכן סתם רבינו בפנים ההיתר של הקדרה הריקנית, ולא כתבו בפירוש רק רמז על כך, כדלעיל.
ב. ועל פי זה אפשר ליישב ענין נוסף, הדורש ביאור בסעיף זה. דהנה בתחילת הסעיף, כשרבינו כותב ש"יכול להסיר הקדרה מהכירה (ולהניח קדרה ריקנית וכו')", אינו כותב אם יכול להניח את הקדרה שהסיר מעל הכירה על גבי קרקע, או שצריך להזהר שלא יניחנה על גבי קרקע. ודבר זה קשה, לכאורה (כדלקמן). דהנה בשו"ע הב"י אחר שכותב הלכה זו[25] מוסיף: "ויזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת". וכוונתו שיזהר בתנאי חזרה שכתב לפני כן[26] ד"כירה (אף) שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת - מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת, ולא הניחה על גבי קרקע". אבל הרמ"א[27] חולק עליו, וכותב: "וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע", וכוונתו לומר, שלפני כן[28] הביא דעת הר"ן[29] המקיל, דזה שצריך להזהר בתנאי החזרה הוא "רק כשנטלו מהכירה מבעוד יום ולא החוירו עד שחשכה, אבל אם לקחו משם משחשכה, אפילו הניחו על גבי קרקע, מותר". והרמ"א כתב ע"ז26 "וכן נוהגים להקל". וכיון שבנידון דידן מדובר שהתבשיל היה על גבי הכירה משחשכה (המשכים בבוקר וכו'), לכן כותב הרמ"א כאן25 שאף אם נתנה על גבי קרקע - מותר להחזירה.
והנה מדיוק לשונו של הרמ"א נראה, שהרמ"א אינו מתיר להניח לכתחילה על גבי קרקע, אלא כותב רק שנוהגים להקל (להחזיר) אף אם נתנה על גבי קרקע. אבל לכתחילה גם הוא מודה שעדיף שלא יניחנה על גבי קרקע. והטעם, דאף שהרמ"א26 כותב שנוהגים להקל כדעה המתירה, הרי הוא עצמו כותב על זה (שם): "וטוב להחמיר".
אבל רבינו לא הזכיר מזה (שלא ישים קדרתו על גבי קרקע) מאומה. ואף שי"ל שרבינו סובר בזה כהרמ"א, להקל אם נטל הקדרה מהכירה משחשכה[30], אך הרי גם הוא כתב ע"ז[31] "וטוב להחמיר" (כלומר, גם הוא ס"ל שלכתחילה טוב שלא יניחנה על גבי קרקע, וגם שאחרי שהניחה טוב שלא יחזירנה על גבי הכירה), ולכאורה היה צריך להזהיר על זה, לפחות בדרך של חומרא לכתחילה.
ומה עוד, שלכאורה נראה, שרבינו לא ס"ל לגמרי כדעה זו, מעיקר הדין. דבתחילת הלכות חזרה[32], כשרבינו כותב את הצורך להזהר בתנאי החזרה, הוא מקדים שמדובר ב"כירה.. (ש)נטל הקדרה מעליה (בין מבעוד יום, בין) משחשכה", כלומר, שגם קדרה שנטלה מהכירה משחשכה - צריך ליזהר בה בתנאי חזרה. ורק אח"כ, באחד הסעיפים המאוחרים[33] שלאח"ז, הוא מביא את הדעה המתירה בזה, וגם שם אופן הבאתה הוא בדרך אגב[34], וכמו שיראה למעיין שם היטב. וא"כ קשה מדוע לא הזהיר רבינו שלכתחילה לא יניחנה על גבי קרקע?
אך על פי מה שנתבאר לעיל יובן, כי רבינו סובר שמעיקר הדין, יש מקום להתיר חזרה על גבי קדרה ריקנית גם בלי תנאי חזרה, אף אם הורידה מבעוד יום והניחה אז על גבי קרקע. ומה שלא כתב כן בפירוש זהו רק מפני שלא היה ברור לו כן לגמרי, וכפי שנת"ל עפ"י דבריו בקונטרס אחרון. וכאן שמיירי שהסירה מעל הכירה בשבת, שהמנהג בזה בלאו הכי הוא, כדעה המקילה, להחזירה אפילו על גבי הכירה - בזה ס"ל שמותר להחזירה על גבי הקדרה הריקנית אף שהורידה על גבי קרקע. ויתכן שאף לכתחילה יכול להניחה על גבי קרקע, אם קשה לו באופן אחר. ולכן לא הזהיר רבינו על זה כלום.
מהאמור לעיל נמצא שרבינו רמז את היתה הקדרה הריקנית, לא רק בסוף דבריו (כדלעיל אות א), שההיתר העולה משם הוא רק בזה (1) שלא כתב את האיסור בפירוש, (2) וכלל בדבריו רמזים לצד ההיתר. אלא גם בתחילת דבריו כשמדבר על ההיתר (להניח קדרה ריקנית) - השמיט במכוון את מה שכתבו בעלי השו"ע ליזהר שלא ישים קדרתו על גבי קרקע. דהיינו, כתב את היתר הקדרה הריקנית באופן שישתמע ממנו במפורש שאין צריך ליזהר בה בתנאי חזרה.
ג. והנה באופן השלישי המבואר בקונטרס אחרון (את"ל הב'), מבאר רבינו את החשש של "נראה כמבשל", בדרך שונה ממה שביאר בשו"ע ובקונטרס אחרון עד כאן. דבשו"ע[35] הוא כותב: "כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם - הרי זה נראה כמבשל", ומזה מובן שבמקום שאין דרך לבשל שם - אין זה נראה כמבשל. ובלשון רבינו[36]: "כשמניחו על גבי הקדרה .. אינו נראה כמבשל, לפי שאין דרך בישול בכך". חזינן שהדבר הקובע את האיסור וההיתר הוא "דרך בישול". אך כאן (באת"ל הב') מגדיר רבינו את הענין אחרת, שהחשש של נראה כמבשל כשמעמידה על גבי הכירה הוא משום "שהכירה הוא מקום הראוי לבישול בתחילה", זאת אומרת, לא מפני שדרך לבשל שם לכן הוא נראה כמבשל, אלא משום שהוא מקום הראוי לבישול. משמע, אף שאין דרך בני אדם לבשל שם (כגון על גבי קדרה ריקנית), אם הוא מקום שיכול לבשל בתחילה (והיינו דבר חי[37]), הרי זה נראה כמבשל - ואסור.
וי"ל שחילוק ההגדרות "דרך לבשל" ו"ראוי לבישול" תלוי בב' אופנים בהסברת החשש של "נראה כמבשל לכתחילה". ההגדרה: "דרך לבשל שם" - מיוסדת על הסברא, שכיון שהחשש הוא לבני אדם - שלהם יהיה נראה שהוא מבשל - לכן במקום שדרך בני אדם לבשל שם אזי אסור אך במקום שאין דרך בני אדם לבשל שם, מובן שלא יעלה על דעתם שהוא מבשל, כי אין דרך לבשל שם ולכן מותר. אך בקונטרס אחרון (באת"ל הב') מחדש רבינו שהחשש של נראה כמבשל אינו רק מצד מה שלבני אדם נראה (- חשש חיצוני), אלא (הוא חשש פנימי) שפעולתו של האדם (מצד עצמה) נראית שהוא מבשל שם. דכיון שהוא מניח את הקדרה במקום הראוי לבישול, שהוא מקום שיכול לבשל, אף שאין דרך בני אדם לבשל שם, מכל מקום כיון שהמקום הוא ראוי לבישול, הרי במעשה ההנחה שלו הוא נראה כמבשל.
ד. והנה נת"ל שרבינו נסתפק בדין חזרה, אם מה שמותר להחזיר בלי תנאי חזרה - זהו גם למקום שאינו "דרך בישול" (לפי מה שכתוב בפנים השו"ע, ולב' הצדדים הראשונים של הדיון בקונטרס אחרון), או שמא ההיתר הוא דוקא למקום שאינו "ראוי לבישול" (לפי האת"ל הב' דהקונטרס אחרון), אבל אם המקום ראוי לבישול (אפילו שאינו דרך בישול) - אסור להחזיר עליו בלי תנאי חזרה.
ולפי"ז יש לדון במציאות המקובלת בימינו, שמניחים דבר המפסיק (טס) בין האש והקדרה[38]. דלכאורה, דין חזרה עליו (אם צריך תנאי חזרה, או לא צריך) - תלוי בספק זה.
דהנה זה ברור (מצד המציאות) שהטס המונח על האש, אם הוא דומה לקדרה המונחת על גבי האש, הרי הוא דומה לקדרה ריקנית (ולא למלאה), ונתבאר לעיל (אות א,ב) שרבינו מתיר להניח גם על קדרה ריקנית בלי תנאי חזרה. אך מה שיש לדון בהיתר הטס הוא, לפי גדרי ההלכה שעל פיהם נקבע ההיתר בקדרה - "דרך בישול" ו"מקום הראוי לבישול":
לפי הצד שהדבר הקובע הוא "דרך בישול", מכיון שעל הטס אין הדרך לבשל -אפשר שמותר להחזיר עליו בלי תנאי חזרה.
אבל לפי הצד (את"ל הב') שהדבר הקובע הוא "מקום הראוי לבישול", נראה שעל הטס - אסור להחזיר בלי תנאי חזרה, כי טס זה הוא מקום הראוי לבישול, למרות שאין דרך בישול בכך[39].
אולם כד דייקת שפיר יש לדחות, שגם אם נאמר שהדבר הקובע הוא "דרך בישול" – אי אפשר להתיר חזרה על גבי הטס בלא תנאי חזרה. כי יש מקום לומר, שענין כיסוי הכירה בטס פועל רק לענין, שהיא נהיית על ידי זה ככירה גרופה וקטומה (כדלעיל אות א). והרי גם הכירה עצמה כשהיא גרופה וקטומה - ברור שאין הדרך לבשל עליה כך, ואעפ"כ הדין הוא שאסור להחזיר עליה בלי תנאי חזרה. והטעם לאיסור הוא, מפני שענין זה דגרופה וקטומה (אף שהוא מועיל להסיר החשש דשמא יחתה, מ"מ) הוא רק פרט בכירה, אבל אינו משנה את כללותה: שהכירה (גם כשהיא גרופה וקטומה) היא מקום שדרך בישול בכך, ולכן אסור להחזיר עליה בלי תנאי חזרה. ועל דרך זה בלהבת הגז בזמננו, גם אם מכסים אותה בטס של מתכת, והיא נהיית כגרופה וקטומה, מ"מ כשמניחים עליה קדרה, אין אומרים שהניחוה על טס של מתכת, אלא אומרים שהניחוה על גבי האש (המכוסה), ועל האש ודאי דרך בישול הוא. ורק כשמניחים קדרה על גבי קדרה אזי אומרים שהניחוה על גבי קדרה (ולא על האש), כי הקדרה היא גוף בולט ונפרד בפני עצמו, בזה שייך לומר שאין דרך בישול בכך - ומותר להחזיר עליה בלי תנאי חזרה. אבל כשמניחים קדרה על אש המכוסה בטס, שפיר יש להחשיבה כמונחת על גבי האש, ואסור להחזירה לשם בלי תנאי חזרה.
ואין להקשות מהא דכתב רבינו להלן בסעיף זה "בתנור שלנו שיש עליו מעזיבה מותר ליתן על גבו בשבת.. כל מה שמותר ליתן על פי קדרה הטמונה .. כיון שהמעזיבה מפסקת בין האש להקדרה שהתבשיל בתוכה", ולכאורה נראה מזה שזה כשיש הפסק כלשהו בין האש לקדרה, זה לבד מועיל שאין צריך תנאי חזרה כמו שנותנה על גבי קדרה.
זה אינו קשה. דהא דאמרינן שכשיש דבר המפסיק בין האש להקדרה, אין צריך תנאי חזרה - זהו דוקא במעזיבה שהיא עבה, ועשויה מבנין. וכבר כתב רבינו כן בפירוש בסוף דבריו בקונטרס אחרון (שם): "על גבי תנור - פשיטא דאינו מקום הראוי לבישול כלל מתחילה", ולכן מותר בלי תנאי חזרה[40]. אך על טס דק של מתכת - אסור, גם להצד שהדבר הקובע הוא "דרך בישול"[41]
ה. ומה שיש לדון הוא, בפלטה חשמלית של שבת הבנויה כך שגופי החימום שלה מכוסים (בפח החיצוני של הפלטה). והיא מיועדת רק לשבת לשמור על חום המאכלים, ואין דרך לבשל על גבה מתחילה, ולכן לא שייך בה החשש דשמא יחתה, וגם לא שייך לומר שדרך בישול הוא בפלטה. ומה שיש לדון בה הוא - האם מותר להחזיר על גבה בשבת בלי תנאי חזרה. שזה ברור שהפלטה אין דינה רק ככירה הגרופה וקטומה, אלא עדיפה מינה. דכשמניח קדרה על גבי כירה גרופה וקטומה או על גבי אש המכוסה בפח - אמרינן שהניחה על גבי האש (שהיא מכוסה), כדלעיל, והרי זה נראה כמבשל לכתחילה בשבת. אבל בפלטה לא שייך לומר שאם מניחים עליה הרי זה נראה כמבשל - שהרי אין דרך לבשל עליה בחול לעולם.
ומה שיש לדון הוא לפי הצד (את"ל הב') שהדבר הקובע הוא "מקום הראוי לבישול בתחילה": האם היא נידונית כמקום "שאינו ראוי לבישול בתחילה" ומותר גם לפי צד זה, או שהיא נידונית רק כמקום "שאין דרך בישול בכך" אבל היא "מקום הראוי לבישול" - (כי תבשילים מסוימים שיונחו עליה זמן ממושך יתכן שיהיו רכים וראויים לאכילה, וכן הוכח בנסיון[42]) - ואסור[43] לפי סברא זו[44].
ויותר נראה שגם לפי סברא זו יהיה מותר להחזיר בשבת על פלטה בלי תנאי חזרה, כי גם אם הפלטה ראויה בעצם לבשל דברים מסויימים מתחילה, הרי כיון שאינה מיועדת לכך אינה דומה כלל לכירה, ולא גרע ממעזיבה שעל גבי התנור שגם שם היא ראויה לבשל עליה, אבל כיון שאינה מיועדת לכך, לכן מותר להניח על גבה שלא בתנאי חזרה .
ו. מכל האמור לעיל נראה, לכאורה, להלכה ע"פ שיטת אדה"ז, לענין החזרת קדרה בלי תנאי חזרה בשבת[45]:
(א) אם הורידה מהכירה מבעוד יום ובא להחזירה בשבת:
1. על גבי קדרה מלאה או מיחם - מותר להחזיר.
2. על גבי קדרה ריקנית (או אפילו בתוכה) - יש מקום להתיר, אך טוב להחמיר כדי לחשוש לצדדי האיסור (ב' האת"ל) שבקו"א.
3. על גבי טס המפסיק בין הקדרה לאש - צריך עיון אם היא נידונת כקדרה ריקנית, ויש להחמיר בזה.
4. על גבי פלטה של שבת (לפי ב' הצדדים הראשונים של הדיון בקו"א - ודאי מותר. ולפי האת"ל הב' - יש מקום להתיר (אפילו לכתחילה, וכ"ש כששכח והניחו על גבי קרקע שיהא מותר להחזירו על הפלטה בלא תנאי חזרה).
(ב) ואם הורידה משחשכה, וכבר הניחה על גבי קרקע (ולא הצטננה לגמרי[46]):
1. להחזירה על גבי הקדרה, בין מלאה ובין ריקנית - מותר.
2. על טס המפסיק בין האש לקדרה - צריך עיון, וטוב להחמיר שלא להחזירה.
3. על פלטה של שבת - מותר להחזירה.
[1] סימן רנג סעיף כו.
[2] שנתבארו למעלה (בסימן רנ"ג): תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום (ס"א וס"ח). או בשר חי סמוך לחשכה ממש (ס"ח). וכן פירות (וירקות) הנאכלין חיין (סימן רנד ס"ד).
[3] ואין בזה משום מתקן, כי אדרבה מקלקל הוא, ובפרט של מתכות, וכנראה בחוש. ולכן סתמו כל הפוסקים בסימן רנג ולא חילקו בין חרס למתכת (אגרות קודש חלק י' עמ' שלו).
[4] כן גורס הרא"ח ז"ל נאה בספרו קונטרס השלחן עמ' לב. (ולא כמ"ש בספר ברכת השבת (להר"א פישר. ברוקלין, תשמ"ח) עמ' לא - שחסרה איזה שורה). וראה בספר הערות וביאורים בשוע"ר (כולל צמח צדק. ירושלים, תשל"ז) חלק ה' עמ' פח שאף שהמכוון אמת, אבל יתכן שהלשון היתה אחרת (אבל לא יניח קדרה חדשה וכיו"ב).
[5] מטעם שיתבאר בסימן תקב ס"ט, דבקדרה חדשה של חרס, ע"י בישול הראשון הן מתחזקין ומתקשין ומחזיקין מים בטוב, וזהו גמר תיקון עשייתן, ואסור משום תולדת מכה בפטיש (שוע"ר שם). וזהו דוקא ככלי חרס, אבל של מתכת קילא טפי - ויש מקום להתיר אף בחדשה (אגרות קודש שם).
[6] ומכאן המקור למה שנהוג בזמננו להניח טס של מתכת על להבת הגז. כי הטס פועל להחשיב הכירה כגרופה וקטומה, בזה שהוא "סותם" את פיה, או שהוא "מפסיק" בין הקדרה לאש, או שיהיה לו "היכר" בזה ולא יבוא לחתות (להגדיל את האש). כפי חילוקי הלשונות בדברי רבינו בסעיף זה, עיין בדבריו בפנים.
את הטס נהוג להניח מערב שבת כדי להתיר את החזרה בשבת, אבל אפשר להניחו גם בשבת. ואף שהאש יכולה ללבן את המתכת - אין בזה איסור לא משום מבשל (ראה סימן שיח ס"ז), ולא משום מבעיר (ראה סימן תצה קונטרס אחרון סק"ב), דכל זמן שלא נעשה גחלת אין בזה איסור. ולא חוששים שמא תעשה גחלת ויתחייב. ראה בקצות השלחן סימן קלד עמ' מב-מג באורך (ודלא כמ"ש בספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורת תשל"ט) עמ' ז בהערה).
ודברי החזו"א שהחמיר בזה (משום חצי שיעור דמלאכת מבשל) - כבר נדחו ע"י כמה וכמה (מלבד קצוה"ש הנ"ל). ראה שו"ת אגרות משה או"ח חלק א סימן צג ד"ה ומה. שמירת שבת כהלכתה פרק א הערה ס. שבתותי תשמורו (להרב עזרא שרים. ירושלים, תשמ"ט) פרק כ הערה יט.
[7] להעיר, שענין זה מועיל גם לשהיית התבשיל על גבי הכירה מערב שבת (במקום שלא היו בו אחד מדרכי ההיתר האחרים, המתירים את השהייה מערב שבת - ראה לעיל הערה 2. כי גם לענין שהיה מועיל כיסוי הלהבה בקדרה (או בטס כפי המנהג. ראה לעיל הערה 6, כיון שעל ידו נהיית הכירה "כגרופה וקטומה", ולפחות כקטומה לבד (ראה לקמן הערה 18). ואף שבקצות השלחן סימן עא בבדי השלחן סק"ד נסתפק אם כיסוי הלהבה בקדרה מועיל רק לחזרה או גם לשהייה, ראה מה שהשיבו עליו בספר הערות וביאורים (הנ"ל) חלק ו' עמ' עו-ח והוכיחו שגם לענין שהייה "הרי זה כגרופה וקטומה".
[8] וכן על מיחם שעל גבי האש (שו"ע אדה"ז סימן שיח סט"ז. וראה גם כאן קונטרס אחרון סק"י בסופו).
[9] נראה שהוספת "ואפילו פינהו מקדרה לקדרה", היא משום שבפינהו מקדרה לקדרה גרע טפי מהחסרונות דלעיל. שהחסרונות המנויים לעיל (שהסירה מבעוד יום, ואין דעתו להחזירה, והניחה על גבי קרקע) - כולם הם מצד האדם, שהאדם גרם את ביטול השהייה הקודמת, וכשמחזירה הוי ליה כמושיבה לכתחילה. אבל מצד הקדרה עצמה יש עדיין קשר ושייכות לשהייה הקודמת שהייתה מושהית על הכירה. משא"כ כשפינהו מקדרה לקדרה הוסיף בזה שגם מצד הקדרה ביטל את השהייה הקודמת.
[10] בנצטנן לגמרי גרע טפי משאר התנאים דלעיל, שבכולם ביטול השהייה הקודמת הייתה או מצד האדם או מצד הקדרה (כדלעיל הערה 8), אבל מצד התבשיל שבקדרה שעדיין חם קצת - עדיין יש קשר ושייכות להשהייה הקודמת שהייתה על הכירה. אך כשנצטנן לגמרי גרע בכך, שגם מצד התבשיל עצמו בטלה לה שהייה ראשונה (ראה לעיל בשוע"ר סימן רנג סי"ח) וזהו החידוש כאן, שעם כל החסרונות שיש בחזרה זו: שגם מצד האדם, מחשבת האדם (שלא היה בדעתו להחזירה) ומעשהו (שהניחה על גבי קרקע), גם מצד הקדרה (שפינה לקדרה אחרת), וגם מצד התבשיל (שנצטנן לגמרי) אין קשר לשהייה הקודמת והיא נתבטלה לגמרי, מ"מ כשמניחו על גבי הקדרה - מותר, וכמ"ש בפנים.
ויש להעיר מסעיפים אחרים בשוע"ר (בסימן רנג) שנזכרו תנאי חזרה - ובכל מקום בשינוי הסדר, ראה לדוגמא סעיף יט, כ, כא, כב ועוד. ואכ"מ.
[11] כמשנ"ת לעיל בשוע"ר סימן רנג סי"ח.
[12] כמשנ"ת לעיל בשוע"ר סימן רנג סי"ד (וסי"ח).
[13] וכן הבין בדברי רבינו (לאסור) בספר ברכת השבת (הנ"ל, עמ' לא). וראה ג"כ בתהלה לדוד סימן רנג ס"ק י"ח בסופו (והוא כתב רק שרבינו סתם ולא התיר).
[14] ובפרט שבהמשך הסעיף כותב רבינו בפירוש יותר, וז"ל: "ולפי"ז י"ל בתנור שיש עליו מעזיבה .. מותר ליתן ע"ג .. כל מה שמותר ליתן על פי קדרה הטמונה ע"ג הגחלים". ותמוה שדוקא כשמדבר על גוף ההיתר סתם הדברים, וכמ"ש בפנים. וראה לקמן בהערה 40.
[15] סימן רנג ס"ק י.
[16] כאן ס"ק ל"א.
[17] היינו שכשנותן את קדרת התבשיל לתוך הקדרה הריקנית, הרי קדרת התבשיל כחדא חשיבא עם הקדרה שעל האש, שכיון שהיא נמצאת בתוכה היא בטילה שם, והרי זה נחשב כאילו הקדרה (הריקנית) עם הקדרה (המלאה) והתבשיל שבתוכה - כולם הם על האש (ראה הערות וביאורים לשוע"ר (הנ"ל) ח"ה עמ' מב).
[18] ולהעיר דבגוף הסעיף בפנים כתב שהיא כ"גרופה וקטומה". ומהסברה - סתימת הקדרה את פי הכירה דומה יותר לקטומה מאשר לגרופה.
[19] כלומר, שכשמניחים את קדרת התבשיל על קדרה ריקנית הרי זה כאילו הניחוה על כירה, כי הקדרה הריקנית היא בעצמה נחשבת ככירה. דכי מה הוא ההבדל בין קדרה ריקנית חמה לכירה? הרי אף הכירה עצמה היא קדרה שמניחין בתוכה גחלים, ועי"ז היא נהיית מקום הראוי לבישול בתחילה, ה"ה קדרה ריקנית כיון שהיא מקום הראוי לבישול בתחילה - הרי היא (בעצמה) ככירה, או כחלק מן הכירה (הממשית) תיחשב. ולכן אסור להניח עליה בלי תנאי חזרה, מאחר שהיא עצמה ככירה (גרופה וקטומה). כן פירשו בהערות וביאורים (הנ"ל) חלק ה עמ' מג הערה 21. וראה גם שם בפנים באופן אחר.
[20] בהמאור הקטן פ"ג דשבת ד"ה ואם תשאל, בתו"ד, דף טז ע"ב.
[21] פ"ג דשבת בסימני הרי"ף סימן שלג ד"ה לא שנו.
[22] אלא א"כ נאמר שהעיקר להלכה הוא כה"אם תמצי לומר", כהכלל המפורסם ברמב"ם (ועוד) לפסוק כהאת"ל שבגמרא, שהוא פשיטות הספק. אבל ראה הדעות בשד"ח כללי הפוסקים סימן א אות 1 (אם כלל זה שייך גם בלשון "אפילו את"ל"), ואות ט (אם כלל זה שייך גם בדברי הפוסקים). ועפ"ז (ועוד) - צע"ג אם כלל זה שייך לכאן.
[23] אפילו להניח על גבה, וכ"ש להניח בתוכה.
[24] ועוד יש לדון בנפק"מ בין האופן השני והשלישי:
כשקדרת התבשיל מונחת על הקדרה הריקנית באופן שמיעוטה שוקעת בתוכה ורובה בולטת לחוץ. לאופן השני - אפשר שמותר בלי תנאי חזרה, ולאופן השלישי - ודאי בעי תנאי חזרה ככירה (ראה בשוע"ר סימו רנג סט"ז. ואכמ"ל).
כשהקדרה הריקנית מכוסה: לאופן השני - ודאי מותר בלי תנאי חזרה. ולאופן השלישי - יתכן שאסור (דעדיין אפשר דדמיא הקדרה המכוסה לכירה גרופה וקטומה).
ובקדרה ריקנית הפוכה - גם לאופן השלישי י"ל דלא דמיא לכירה ומותר.
[25] סימן רנג ס"ג.
[26] שם ס"ב.
[27] שם ס"ג.
[28] שם ס"ב.
[29] שבת לח,ב בשם הירושלמי.
[30] כמו שהביא רבינו לעיל סימן רנג סי"ט.
[31] שם.
[32] סימן רנג סעיף יד בתחילתו.
[33] סעיף יט.
[34] כלומר, שרבינו רצה בזה לרמז שלא ניחא ליה כ"כ בהיתר הר"ן. דמלבד מה שכתב להלן (בסי"ט) ש"טוב להחמיר לפי שרבו האומרים .. שאין חילוק בין נטלה מבע"י לנטלה משחשכה", גם את כל דיני חזרה מתחילתם כתב באופן שיובן דלא כר"ן.
[35] סי"ד.
[36] סכ"ו. וראה גם קו"א סקי"א "על גבי תנור .. יש לומר דאין דרך בישול בכך כמו שכתב המגיד משנה לענין תבשיל על גבי קדרה שמשם למד המג"א להקל על גבי התנור".
[37] ולהעיר ממה שכתב רבינו במהדורא בתרא (השייך לסימן רנט, בהוצאת קה"ת עמ' 820) דמשמע שמבאר אחרת את הגדר ד"מקום הראוי לבישול בתחילה". בתחילה כתב דבדבר שלא שייך בו בישול (כגון בשמן, למ"ד שאין בו בישול) - לא חיישינן לנראה כמבשל. ובלשונו "שאין לאסור משום שנראה כמבשל - מאחר דשרי לבשלו". והקשה ע"ז א"כ מדוע בדבר שהוא מבושל כל צרכו חיישינן לנראה כמבשל? ומבאר וז"ל: "והיינו טעמא דמחזי כמבשל מתחילה, ולא נתבשל עדיין כל צרכו". פי' הדברים נראה, שבדבר שלא שייך בו בישול כלל - לא חיישינן לנראה כמבשל, כי הוא כלל לא שייך לאיסור בישול. אך בדבר ששייך בו [בעצם, איסור] בישול, אף שעכשיו הוא מבושל כל צרכו, ובפועל, אמנם, לא שייך לבשלו עוד, אך המרחק בין המציאות והחשש אינו גדול כל כך - והוא המרחק בין נתבשל כל צרכו ללא נתבשל כל צרכו. החילוק הוא בכמות ולא באיכות. ולכן חוששים בו, ואסור להניח תבשיל שנתבשל כל צרכו על גבי הכירה בלי תנאי חזרה, משום שהוא נראה כמבשל מתחילה, ו"תחילה" נקרא דבר שלא נתבשל כל צרכו. ע"כ תוכן דבריו.
ונמצא שלפי זה משתנית ההגדרה של "מקום הראוי לבישול בתחילה": שהוא מקום הראוי לבשל כל צרכו. כלומר, תבשיל שלא נתבשל כל צרכו - שיגיע לדרגת מבושל כל צרכו. ולכאורה קשה, שזה יכול להיות גם בקדרה מלאה או ע"ג מיחם. כי אף שקדרה מלאה או מיחם - אינם מתאימים לבשל עליהם את כל תהליך הבישול מתחילתו (בדבר חי), אבל לגמור את הבישול, כלומר, ליתן עליהם דבר שאינו מבושל כל צרכו שיהיה מבושל כל צרכו - לכאורה, הם יכולים. וא"כ כשמניח על גבי קדרה הרי זה נראה כמבשל לכתחילה, והיינו שמבשל כל צרכו. ולפי זה צריך להיות אסור להניח קדרה על גבי קדרה מלאה בלי תנאי חזרה - היפך המפורש בשו"ע רבינו (סכ"ו ובקונטרס אחרון) ובכל הפוסקים.
על כן נראה לומר שהפירוש מקום הראוי לבישול (גם לפי האת"ל הב'), אינו אם המקום עצמו ראוי לבישול, אלא האם המקום מיועד לבישול או לאו, ולכן גם במקום שהוא ראוי לבשל עליו מתחילה יהיה מותר להחזיר עליו אם אינו מיועד לבשל עליו מתחילה, כמו מעזיבה שעל גבי התנור וכן על גבי קדרת חמין שעל גבי הכירה. ולפי זה אתי שפיר גם למהדו"ב הנ"ל.
[38] כדלעיל הערה 5.
[39] ובאופן אחר: יש לקשר זה גם לחילוק (הפרטי) שבין ב' האת"ל.
דלאת"ל הא' שהחסרון בקדרת התבשיל הנכנסת לתוך הקדרה הריקנית הוא שהיא כחדא חשיבא עמה, דמכיון שהיא נמצאת בתוכה היא בטלה לגבה, כ"ז שייך רק בב' קדרות הנמצאות זו בתוך זו. משא"כ כשהקדרה מונחת על הטס, א"א לומר שהם כגוף אחד - ומותר.
אך לאת"ל הב', שהקדרה הריקנית היא בעצמה נחשבת ככירה ולכן אסור להחזיר עליה בלי תנאי חזרה - עד"ז כשמניחים קדרה ע"ג טס, עדיין י"ל שהוא דומה לכירה (ואכן, ראה בשוע"ר סימן רנג סעיף יז, שיש "כירות שאין להם תוך וחלל, אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד"), ואסור בלי תנאי חזרה.
[40] ולכן מדמה אותה לקדרת חמין דוקא ש"מותר ליתן ע"ג התנור כל מה שמותר ליתן על פי קדרה הטמונה (-מלאה) וכו'", אף שנת"ל דבפנים השו"ע ס"ל לרבינו להתיר גם בקדרה ריקנית - כי ע"ג התנור וע"פ קדרת חמין דינם שוה, אף לפי האת"ל הב' שבקונטרס אחרון, דשניהם אינם מקום הראוי לבישול מתחילה (שגם קדרת חמין אינה מקום הראוי לבישול מתחילה, כדמשמע בקונטרס אחרון גבי מיחם. עיי"ש). ובאופן זה מותר לפי כל הצדדים שבקונטרס אחרון, משא"כ בקדרה ריקנית.
[41] וכן כתבו מחברי זמננו לאסור להחזיר על אש מכוסה בלי תנאי חזרה: ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן צג ד"ה ובדבר. שמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף יח. ספר ברכת השבת (הנ"ל) עמ' ל-לא. וראה גם בספר שבתותי תשמורו (הנ"ל) פרק כ סעיף ח שגם הוא החמיר בזה. ושם בסוס"ק כא ובס"ק כד הביא מספר זרע אמת שהקיל, והעיד שכן הוא מנהג כמה מקומות כמו אצל יהודי סוריה שנהגו להקל בזה, ושיש מקום למנהגם. וראה גם בספר שם חדש (להרב חיים דניאל שלמה פינסו) חלק א (נח, סע"א). ובשו"ת עמק המלך סימן מח.
[42] תפוח אדמה (שהוא מקלי הבישול) ששהה כג' שעות על הפלטה נעשה בחלקו ראוי לאכילה.
[43] ראה לעיל הערה 39. ועד"ז י"ל גם כאן לענין פלטה, שיש להסתפק לפי האת"ל הב', האם הפלטה עצמה נחשבת לכירה, ואסור. או שמא כיון שהפלטה מיועדת רק לשבת ואינה מיועדת אלא לשמור על חום, ואינה ראויה לבשל על גבה, ממילא אינה דומה לכירה - ומותר.
[44] דעת מחברי זמננו בזה:
המתירים להניח על גבי אש המכוסה בפח בלי תנאי חזרה (ראה לעיל הערה 41) - ודאי יתירו על גבי פלטה.
והאוסרים - נחלקו בדעותיהם לגבי פלטה: בספר אז נדברו ח"א סימן כב - אסר בלי תנאי חזרה. וכן הוא בספר שמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף כה. ובספר כשרות ושבת במטבח המודרני (להרב לוי יצחק הלפרין. ירושלים, תשל"ט) ראה שם עמ' קפא-ב. ריא. ריג. רטו ואילך. רכד.
ויש שהראו פנים לכאן ולכאן: ראה שו"ת ישכיל עבדי (להרב עובדיה הדאיה) חלק ו (או"ח סימן סו). חלק ז (סימן כח אות ח). ושם (סימן מד שאלה טו אות ג). וראה בספר תולדות יצחק (להרב יצחק בן שושן. ראשל"צ, תשמ"ט) ח"ב סימן יב (עמ' צג).
ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן עד אות לה כתב "אם אי אפשר להתבשל שם - מותר" (וראה לעיל הערה 42 שלא פשוט כ"כ לקבוע שא"א להתבשל שם).
ולהעיר משו"ת אגרות משה הנ"ל, שעל השאלה: האם מותר להניח בשבת כו' ע"ג מכשירים שנועדו לחימום ולא לבישול, כפלטה חשמלית וכו' "דאין דרך בישול בכך". השיב, וז"ל: על פלטה חשמלית אם אי אפשר להתבשל שם - מותר.. ועל שלחן המחומם באדים, כמדומה, שאפשר להתבשל שם, ואם כן הוא ממילא דרך בישול [ואסור]. עכ"ד.
נראה דאף שהשאלה היתה מצד הגדר ד"דרך בישול" - לא התיר אלא אם "אי אפשר להתבשל שם", ודבר ש"אפשר להתבשל שם" קרא לו "דרך בישול" (והוא כאת"ל הב').
[45] כלומר, לקחת דבר יבש שאין בו רוטב (כגון פשטידא, קוגל) שנתבשל כל צרכו ומונח במקרר מערב שבת, ולהניחו בשבת ע"ג הכירה.
[46] כי בנצטנן לגמרי בטלה לה שהיה הראשונה, וחזר הדין, גם לדעת הר"ן, כהורידה מערב שבת ובא להחזירה בשבת, שהוא כמושיב לכתחילה בשבת, ואסור. ראה בקונטרס אחרון סק"י בתחילתו דכתב "כיון שנצטנן לגמרי, הרי זה כמושיב בתחילה [ואסור]". אך ראה לשון רבנו בפנים השו"ע (סי"ט): "והניחה ע"ג קרקע ושהתה שם הרבה", ולא כתב עד כמה הרבה. וכן בהמשך: "והתבשיל נתבשל כל צרכו, ולא נצטטן לגמרי", ולא פירש אי בתבשיל לח מיירי - ומטעם בישול, או אפילו בתבשיל יבש - ומטעם נראה כמבשל.