סעיף טז-יח - 750

מצות אכילת כורך

הרב אברהם הרץ

ר"מ בישיבה

הנה בשו"ע אדה"ז סי' תעה סעי' טז-יח מבואר דצריך לאכול כורך כדי לקיים מצות מרור בזה"ז לדעת הלל, דתקנו חכמים לאכול מרור זכר למקדש (דמה"ת אין חיוב מרור אלא בזמן שמקריבין פסח), ולדעת הלל הי' אוכל המרור בכריכה, ולכן אינו יוצא בזה"ז חיוב מרור אלא בכורך.

ולכן כתב אדה"ז דמדינא אין להסיח אחר ברכת מצה ומרור עד אחר אכילת כורך כיון שברכת מצה ומרור שייכת לאכילת כורך לדעת הלל. וראה בהגדה של פסח מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בסימן כורך, שמבאר שם בארוכה שיטת אדה"ז עיי"ש.

ויש להעיר דבזה"ז שאין אכילת פסח, הרי אין דומה עכשיו אכילת כורך לזמן שביהמ"ק קיים, שאז הי' כורך פסח מצה ומרור ואוכלן יחד.

ומטעם זה כתב הב"ח סי' תעה (ד"ה ומ"ש וכתב), דגם לדעת הלל מקיים בזה"ז מצות וחיוב מרור כשאוכל המרור לבד (בלא מצה), והכריכה אינה רק לזכר מקדש בעלמא.

ולכן כתב דמדינא מותר להסיח אחר אכילת מרור, שהרי כבר קיים המצוה גם לדעת הלל, ורק דמצוה מן המובחר שלא להסיח.

והפמ"ג סי' תעה במשב"ז סק"ז כתב, דלדעת הרמב"ם, דבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' כורך – לדעת הלל – רק המצה ומרור יחד בלא הפסח, והפסח הי' אוכל לבדו בלא כריכה, שפיר יש לומר דתקנו מרור בזה"ז זכר למקדש לאכלו עם המצה בכריכה.

אבל לדעת המפרשים, וכן פסק אדה"ז שם סעי' טז, דלהלל הי' כורך פסח מצה ומרור ואוכלן יחד; יש לומר שעכשיו בזה"ז שאין פסח, מקיים מצות אכילת מרור מדרבנן כשאוכלו לבדו גם לדעת הלל, דלכאורה מה ניתוסף באכילת הכורך, הרי אינו מקיים מעשה המצות כורך כמו שהי' בזמן ביהמ"ק שהי' כורך ג"כ פסח. והזכר למקדש לאכול מרור, סגי באכילת מרור לבד בלא כריכה.

ולכן כתב הפמ"ג שם להלכה, דיוצא מצות מרור לכו"ע באכילת מרור הא', והכריכה אינה רק זכר למקדש בעלמא.

וצריך הסברה בשיטת אדה"ז, שנקט להלכה דלדעת הלל אינו יוצא מצות מרור מדרבנן אלא בכורך, אע"פ שלפי שיטתו הי' כורך בזמן בהמ"ק פסח מצה ומרור.

ויש לבאר זה ע"פ המבואר בהגדה של פסח מכ"ק אדמו"ר, בסימן צפון; דבזמן בהמ"ק הי' מחוייב במרור מה"ת, גם באופן שאינו חייב מאיזה טעם באכילת פסח, דאין חיוב מרור מה"ת רק פרט במצות אכילת קרבן פסח, אלא דהוי גם חיוב בפ"ע.

ומציין שם לכמה מקומות בש"ס ובצ"פ על הרמב"ם. ואחת מן הראיות היא מפסחים צא, א דמבואר שם דלדיעה אחת נשים פטורות מפסח, ואעפ"כ חייבים במצה ומרור.

ולפי זה הוא הדין מי שהי' טמא או בדרך רחוקה, חייב לאכול מצה ומרור, אע"פ שאינו אוכל ק"פ (ראה פסחים קכ, א)1.

ולכאורה לדעת הלל הי' צריך לאכול המרור עם המצה בכריכה, ע"ד שיטת הרמב"ם דבכל פעם גם כשאוכל פסח הי' כורך רק המצה ומרור.

וא"כ שפיר כתב אדה"ז דתקנו מרור בזה"ז לדעת הלל (שעכשיו אין חיובו מה"ת כיון שאין מקריבין פסח, ודין מרור הוא רק בזמן ששייך קרבן פסח (ראה פסחים קכ)), זכר למקדש לאכול המרור עם המצה בכריכה, כיון שגם בזמן ביהמ"ק אם לא הי' אכילת פסח, מ"מ הי' חייב לאכול המצה עם המרור בכריכה.

וכן משמע עד"ז בלשון אדה"ז שם (סעי' יז) וז"ל: מ"מ אינו יוצא ידי חובת מרור לפי דעת הלל אא"כ נוטל עוד כזית מצה וכורכו עם כזית מרור ואוכלן ביחד שהרי מרור בזמן הזה תקנוהו חכמים זכר למקדש שהי' אז חיובו מן התורה ובזמן שבית המקדש קיים אינו יוצא ידי חובת מרור מן התורה לפי דעת הלל אא"כ כורכו עם המצה לפיכך גם עכשיו צריך לכורכו עם מצה. עכ"ל.

ולכאורה, מדוע כתב כאן שבזמן ביהמ"ק הי' כורך מרור עם מצה ולא הזכיר פסח, הרי בסעי' הקודם כתב דהי' כורך פסח מצה ומרור.

אלא דכוונתו לכאורה, דגדר אכילת מרור בזמן ביהמ"ק אינה רק לאוכלו בכריכה כשיש פסח, אלא דגם באופן שאין פסח כגון מי שהי' בדרך רחוקה וכיו"ב, מ"מ מחוייב הוא לאכול המרור עם המצה בכריכה. ולכן שפיר תקנו עד"ז בזה"ז שאין פסח כלל, לאכול מרור רק עם מצה2.

ובאופן אחר יש לבאר שיטת אדה"ז לפי המבואר בהגש"פ שם בסימן כורך, ליישב הנוסח כן עשה הלל . . הי' כורך פסח מצה ומרור; דאיך אומר כן הרי עכשיו אין פסח בידינו. ומבאר שם בב' אופנים. ובאופן הב' כתב וזלה"ק: או י"ל כן – כמו שאני כורך המרור ואיני אוכלו עתה בפ"ע, כן – עשה הלל, לכרוך המרור. – ובפרט שלשיטת אדה"ז הכורך עיקרו בא בשביל אכילת מרור. עכלה"ק.

ומבואר בדבריו, דנוסח האמירה כן עשה הלל . . מדגשת דקיום המצוה עכשיו דומה לזמן ביהמ"ק בזה שאינו אוכלו בפני עצמו אלא בכריכה.

ולפי זה מבואר ג"כ טעם שתקנו לדעת הלל החיוב מרור בזה"ז בכורך, דאע"פ שחסר אכילת הפסח ואינו מקיים מעשה המצוה בדומה לזמן שבהמ"ק הי' קיים כמו שהעיר הב"ח והפמ"ג הנ"ל –

מ"מ, אופן האכילה בכריכה דומה לזמן ביהמ"ק. וזהו גדר החיוב לאכול מרור באותו אופן זכר למקדש, ולכן לדעת הלל צריך לאכול המרור רק בכורך עם המצה.