סעיף טו - 799 [גליון]

מבצע נש"ק [גליון]

הרב שמואל זאיאנץ

ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאון

בגליון העבר (תשצח - ע' 86 ואילך) העיר הרב שלום דובער שי' לוין בענין מבצע נש"ק. וביאר שם בטוב טעם היסוד בזה שמברכים בנות ישראל בהדלקתן הנרות ושאי"ז בסתירה לפסק אדמה"ז בסי' רסג סט"ו, כיון דמיוסד בדברי אדמה"ז בקו"א שם בביאור שיטת ה'יש חולקים' (ש'כן נתפשט המנהג'), שמבואר שם איך יכולות להדליק ולברך בחדרים אחרים מחמת החיוב דערבות (ודלא כדברי ה'עולת שבת' וה'חק יעקב') וכן מהמבואר בס"י מובן שיכולות לברך גם כשמדליקין באותו חדר כיון שמוסיפים בשלום בית ושמחה יתירה, להנאת אורה בכל זוית.

אבל מעיר שם בהמשך, דלכאו' אי"ז מתאים לפסק הלכה אחר בסי' ריג דכשכמה עושים מצוה אחת שלימה לאדם א' "שכולן מוטלות עליו חובה, כגון שמפרישין חלה מעיסותיו ... אין רשאים לחלק אלא צריכין לעשות ביחד כדי שיברך א' לכולם, שכיון שלא יי"ח מצוה זו עד שיעשה כולם, הרי לא נגמר המצוה עד שיעשה כולם, ולכן די בברכה אחת ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה", דא"כ איך יכולות כ"א מהבנות לברך על הדלקת הנרות ולא יוצאות כ"א בשמיעת ברכת חברתה?

ומקשה עד"ז מהלכה בסי' תנז ס"ד, דפוסק שם שכאשר לשים עיסות גדולות משיעור חלה "נהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת ברכה לעצמה", (דבפשטות מדובר בבעה"ב א'), ואיך יכולים כל א' לברך בהפרשת החלה והרי פסק בעצמו בסי' ריג לענין הפרשת חלה מעיסות שצריכים לעשות ביחד כדי שיברך אחד לכולם?

ומתרץ לפי תי' הרב אשכנזי שליט"א בקושיא הב': שתלוי אם איש מפריש חלה או האשה, דבאשה כיון שחלה היא מהמצות המוטלות במיוחד על הנשים לכן כ"א רוצה לזכות בברכה על המצוה הזאת, וא"ז ברכה שא"צ (משא"כ באיש). וממילא יש לתרץ עד"ז לענין הדלקת נרות, דכיון שמוטל במיוחד על הנשים לכן אם רוצות כ"א לברך אי"ז ברכה שא"צ. ע"כ.

אך לפענ"ד הקלושה אין התי' מיישב כל צרכו: הא דמיוחד מצות אלו על הנשים הוא בעיסה שלהן (ובתור עקרת הבית שלהן)[1], דבעניינים אלו המצוה ניתנת במיוחד להאשה (ולא כל כך להאיש), אבל אי"ז שייך בהחיוב דערבות על אחר, לומר דבזה חיוב מיוחד על נשים אחרות יותר מאנשים אחרים ובמילא שייך לכלל דסי' ריג דכשממלא חוב המוטל על אדם א' שאין לחלק וצריכים לעשות באופן שיברך א' לכולם.

וההוא דהמ"ב והש"ך ביו"ד מדובר בענין העיסה של האשה עצמה שקונה מהנחתום ומברכים בעצמם (ולא הנחתום) דבזה שייך הא דמצות אלו מיוחדים ונמסרו להם משא"כ בענייננו כשעושות לאחרים אין זה מיוחד ונמסר להם במיוחד ושייך בזה בפשטות דלא יברכו כאו"א מהן.

ואוי"ל באו"א דלענין הדלקת נרות יש לפרש בב' אופנים: אופן א- דבדברי אדמה"ז בסי' ריג - הדיוק דהא דלא יחלקו הוא משום דכיון דאינו יי"ח עד שיעשה כולם הרי לא "נגמר המצוה עד שיעשה כולם", שלכן "די בברכה אחת". אבל אם נאמר שיצא י"ח ובמילא (לענין זה) "נגמר המצוה" אפשר שאין חסרון לחלק הברכות לאחרי שנגמר עיקר חובת המצוה בין המשך עשיות בהמצוה. ולכן: כיון שהאשה כבר גמרה עיקר חיובה בהדליקה נר א', שההוספה היא הוספה בכמות ואיכות המצוה (לשום בית ושמחה כו') אפשר לחלק בין כל העשיות וההדלקות הבאות לאחריהם ש(לענין זה) הם מעשים נפרדים ולכן אין בזה חסרון כשכל א' מברכת לעצמה משום ברכה שאין צריכה[2].

- ולאלו המדליקים בחדרים מיוחדים: אפשר דמצד העשייה קשה קצת להתחיל המצוה מיד לאחר שמיעת הברכה בכל חדר וחדר מהבית (ואינו דומה לבדיקת חמץ שיכולים להיזהר "שמיד אחר ששמעו הברכה יתחילו לבדוק בחדרים הסמוכים לבית ששמעו הברכה בתוכו", משא"כ בההליכה לתוך כל חדר וחדר שאין זה נעשית מיד לאחר הברכה).

או דיש לפרש באופן אחר: כיון דמדליקים הנרות בתורת חינוך לכן יש לחנכם גם בהברכה[3]. ובנוגע להגדולות: לפי סברת החכם א' ב'ציונים לתורה' דגם בגדול יש מצות חינוך "ואטו כשנעשה גדול בינתיים מיגרע גרע, ויופטר מחיוב דרבנן", ובמילא יש להם לברך משום זה ואין בזה משום ברכה שא"צ.

ובסתירה הב' שבסי' תנז, הנה (בנוסף לתי' ה'רב פעלים' ח"ב יו"ד ב שמחלק בין כשהעיסות מוכנות כולם ביחד לאחר לישה, די בברכה אחת, משא"כ בסי' תנ"ז מדובר כשגלגל עיסה א' ועדיין לא נתגלגלה השניה, ועד"ז תי' הרב אשכנזי שליט"א בתי' ב' לקושיא זו, - יש להוסיף בזה גופא, ד) בסי' תנו ותנז שם השקו"ט הוא בנוגע לשיעור העיסה כדי שלא תחמיץ, דבזה אמרו דאלו העושים בשיעור עיסה גדול משיעור חלה אין למחות בידם שיש להם על מי לסמוך, אבל בזה נחוץ יותר הזהירות ולכן אין לאשה לחכות ואפי' קצת לכשתגמור השניה גיבולה, ולכן תעשה מיד ההפרשה והברכה ולכן אין בזה משום ברכה שא"צ.

 

 

[1] וגם לטעם ד"היא כיבתה אורו של עולם" הרי החיוב ה"מיוחד" בפשטות הוא להאיר העולם בעיסה דידהו והדלקת בית שלהן וכו'.

[2] דא"ג: יש לתרץ קושיית התה"ל סי' רעג ס"ז, דכיון שזה הוספה בקיום ותוכן המצוה (שלום בית) ובמילא במעשה המצוה זה מועיל גם לאלו המדליקות לאחר (משום ערבות) שגם בזה יכולות לברך, ואי"ז כענין ברכה על "הידור" דשם עניינה קיום דהידור, משא"כ כאן הוא קיום עצם התקנה דחז"ל בהדלקת נרות, הדלקה המביאה להוספת שלום בית (ושמחה יתירה).

[3] וראה בקונטרס שנערך ע"י הרב שלום דובער שי' לוין שמביא שם ענין זה. ומבואר שם בענין זה ומתורץ כמה קושיות בדבר ושאין חסרון בזה דגם גדול פטור מהדלקה כשאין זה הבית שלו וכו' וכו' עיי"ש לזה ולעוד פרטים.