סעיף א - 937

"מלאכה" ו"הוצאה"

הרב שמואל זייאנץ

ר''מ בישיבת תות''ל-חובבי תורה

שו"ע אדמוה"ז סי' שא סעיף א: "אע"פ שנא' בתורה סתם לא תעשה כל מלאכה ולא נתפרש בה איזה עשייה נקראת מלאכה ואיזה עשייה אינה נקראת מלאכה".

יש להעיר מלשונו הק' ("איזה עשייה" ולא איזה מלאכה שלא יעשה או סתם "מה נקראת מלאכה . .") להשקו"ט בחיובי שבת האם הוא על הפועל, הפעולה או הנפעל (עיין בספרי הרגצובי. וראה גם בלקו"ש חי"א עמ' 248), ומשמעות הלשון כאן שהוא על הפעולה והעשייה.

"ומצד הסברא שההוצאה וההכנסה מרשות לרשות אינה נקראת בשם מלאכה כלל".

משמעותו הוא ע"ד מה שפי' הראשונים שהוצאה היא מלאכה גרועה, והכוונה בזה, שבלי חידוש התורה הייתי אומר שאינה מלאכה כלל, וע"ד מה שכתב האו"ז שאין בו שינוי כלל, "דמעיקרא חפץ והשתא חפץ".

(ודלא כפי שנתבאר בשיטת כמה הראשונים דהכוונה במלאכה גרועה היא: שהגם שאפשר לומר מסברא שהיא נחשבת מלאכה, אבל כיון שהתורה הגבילה תוקף איסורה רק לשינוי מרה"י לרה"ר הרי הגבילה וגרעה איסורה, אלא כמו שנתבאר בשיטת הר"ת שהוא ע"ד שיטת האו"ז, דמן הסברא לא היינו לומדים כלל שהוצאה מלאכה היא).

ועיין בההמשך שיוצא עוד יותר: שאפי' אם היינו מוצאים הוצאה במשכן, לא היתה נחשבת למלאכה חשובה, אי לאו גילוי התורה שאכן נחשבת למלאכה חשובה במשכן.

"ממה שסמכה תורה פרשת שבת לפרשת מלאכת המשכן, ללמוד שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת, מכאן אנו לומדין שכל מלאכה שהיתה חשובה במשכן נקראת מלאכה לענין שבת . .".

והנה לימוד זה היה אפשר לומר באו"א: הא דנסמכה שבת למשכן היא בכדי ללמוד הימנה דאלו מלאכות שבמשכן אסורים בשבת (ל' רש"י מ"ט: "אותן המנויין בפ' כלל גדול היו צריכין למשכן ופרשת שבת נלמדה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה" ואולי יש לפ' ברש"י כפי' אדמוה"ז). אבל אדמוה"ז לומד באו"א: דהסמיכות מלמד דאסור לעשות מלאכת המשכן בשבת ובמילא מובן שמלאכות האסורות בשבת הם אלו שנאסרו במלאכת המשכן.

וכן כותב בפתיחה לאג"ט ובביאור באות ח': שחז"ל למדו שכל מלאכות החשובות שהוצרכו למשכן הוא הנקרא אב, וב' הלימודים א' הם: דהסמיכות מלמדנו דכל מידי דמשכן אסור לעשותו בשבת ובמילא לומדים דמה שהוא במשכן נחשבת לאב. ומביא שכן הוא בבעלי התוס' פרשת כי תשא.

והא דמפרש דרק מה שהיה חשוב במשכן נחשב לאב נראה: דכיון דהלימוד הוא ממה שנאסר לבנות משכן בשבת, אפשר דאין הוכחה דנאסר בדברים דלא היו חשובים ונצרכים כ"כ (ואולי לא היה כונה מיוחדת עבור זה? ולא היו מלאכת מחשבת) ובמילא אין הם נחשבים לאב (גם כשנעשים עם מחשבה וכוונה).

ואולי יש לומר שבזה תלויים ב' הגירסאות בדף צו: "הך דהוה במשכן וחשיבא קרי ליה אב" (ועד"ז "הך דהוה במשכן חשיבא קרי ליה אב") שלגירסא זו אפשר דהיו תולדות במשכן (אלא כיון דלא חשיבא הוא ליה תולדות), והגירסא: "הך דהוה במשכן, חשיבא וקרי ליה אב" דהיינו דכל מה שהיה במשכן הוא חשוב בעצם ונחשב לאב (ובמילא לא היו תולדות במשכן (תוס' צו, ב ד"ה ולר"א):

באם לומדים דהסמיכות באה (בעיקר) ללמד (ממשכן לשבת) דמה שהיה במשכן אסור בשבת, במילא כל מה שהיה במשכן (ואפי' לא היה צורך כ"כ לזה, אבל היה במשכן) נחשב לאב. משא"כ באם (עיקר) לימוד הסמיכות היא ללמד (משבת למשכן) שאסור לבנות המשכן בשבת, יש מקום לומר דהאיסור לבנות בשבת היה רק על מה שחשוב (ונצרך) למשכן, אבל מה שאינו חשוב כ"כ (ולא היה מלאכת מחשבת כ"כ) לא נאסר בשבת ובמילא אינו נחשב לאב.

"וההוצאה היתה מלאכה חשובה במשכן שנאמ' איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא . . ".

והנה בגמ' שם יש ב' גירסאות: א) (וכן הוא גם ברש"י במשנה הראשונה דמכילתין) דהלמוד הוא מצד ג"ש "העברה העברה" דצווי זה היה בשבת. והיינו שהיה ציווי מיוחד ממשרע"ה לאסור הוצאה לנדבת המשכן, דהוצאה אסורה בשבת. ב) אין צורך לומר דהציווי היה ביום השבת, אלא שהלימוד הוא מזה דהתורה קראה להוצאה בשם מלאכה ("אל יעשו מלאכה עוד") ובמילא זה נכלל בהלאו ד"לא תעשה כל מלאכה''. והיא גירסת הר"ח. וכן הוא ברמב"ם פי"ב ה"ח מה"ש: " . . אל יעשו עוד מלאכה . . הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה".

והנה: לפי גירסא הראשונה צריך למצוא הסבר למה הוצאה נכלל בכלל הל"ט מלאכות (דאולי הוא לאו בשבת שנאסר במיוחד ע"י משרע"ה ואינה בכלל המלאכות). ועיין בראשונים ע"ז (רמב"ן ורשב"א בתחילת המסכתא). ולפי גירסא השניה מובן בפשטות דהוצאה היא בכלל כל המלאכות (דנקרא מלאכה).

והנה אדמוה"ז לומד כגירסא השניה דהלמוד הוא דהוצאה נקראת מלאכה. אלא שהוסיף: "מלאכה חשובה". והוא כנ"ל, שלומד כהגירסא דאב מלאכה נקרא מה שהיה חשוב במשכן. והיינו דהלימוד הוא: דכיון דהתורה קראה לזה מלאכה (ואפשר עוד: ד"לתרומת הקדש" מוסיף בחשיבות המלאכה) הרי"ז משום שהיא מלאכה חשובה.

והנה הראשונים נתחבטו במלאכת הוצאה וא' הקושיות היא: למה צריך קרא הרי היתה במשכן (וכפי שהובא בגמ' מ"ט "הם העלו קרשים . . הם הורידו קרשים"). ותירצו דכיון שהיא מלאכה גרועה לא הייתי יודע שהיא מלאכה למרות שהיתה במשכן (תוס' שבועות ב, א, תוס' צו, ב ד"ה הוצאה).

וכן נראה גם כוונת אדמוה"ז דכיון דהוצאה לא היה נחשב מצד הסברא למלאכה כלל לא היינו אומרים שהיא אב מלאכה ואע"פ שהיתה במשכן, אבל כיון שאין זה מלאכה, הו"א דאין זה "מלאכת המשכן".

ויש להוסיף: דאולי יש לחלק קצת בין הלימוד המובא ברמב"ם (וכן בר"ח בתוס') ואדמוה"ז: להרמב"ם הפסוק מלמד "שההבאה מלאכה היא", ז.א. כל הבאה היא מלאכה, ובמילא נכלל בל"ת כל מלאכה. ואדמוה"ז כתב: "הא למדת שהבאה שהיו מביאין . . נקראת הבאה זו מלאכה", והיינו דהלמוד מגלה דבמשכן היתה הוצאה מלאכה חשובה, ובמילא כל מה שהי' במשכן מלאכה חשובה, נלמד ע"י הסמיכות פרשיות, שהיא אסורה בשבת.

וי"ל דנפק"מ בין שניהם האם הכנסה אב או תולדה: אם נלמד דהפסוק מגלה דהוצאה בכלל נקראת מלאכה, הרי כיון דהכנסה דומה ממש להוצאה, וכיון דשניהם היו במשכן (הם העלו הם הורידו) והפסוק הוא רק גילוי מילתא דהעברת הפץ מרשות לרשות היא מלאכה, הרי הכנסה היא כמו הוצאה ונחשבת לאב.

אבל אם נלמד דהלימוד של הפסוק הוא רק שבמשכן היתה איזה הוצאה שהיתה מלאכה חשובה, (ואין הלימוד מגלה שכל הוצאה נקרא מלאכה, אלא שהיתה במשכן איזה הוצאה חשובה שהיתה מלאכה), ובמילא נלמד בסמיכות שכל הוצאות אסורים, שמה שהיה במשכן חשוב אסור בשבת), יש לומר שרק מה שהיה במשכן חשיבא נכלל בפסוק לא תעשה כל מלאכה, וכיון דהכנסה לא היתה במשכן אינה נכללת באבות מלאכות (אלא שהיא תולדה).

(ואמנם הרמב"ם (פי"ב ה"ח לכמה נוסחאות שם) סובר דהכנסה היא אב ובאדמוה"ז כאן בהמשך הסעיף מפורש שהוא רק תולדה).

"והן הנקראות אבות מלאכות, שיש עוד תולדות שלמדו מפי השמועה שלא אותן המלאכות בלבד שהיו במשכן נקראו מלאכות אלא כל מלאכה הדומה למלאכה שהיתה במשכן היא נקראת ג"כ מלאכה כמותה, והרי היא בכלל לא תעשה כל מלאכה . .".

הנה בשבת ק"ג יליף תולדות מדרשא " . . מהנה תולדות . . ". והנה האחרונים דנים ביסוד ענין תולדות: האם כל ענין התולדה הוא משום הדמיון להאב (וכביאור המ"מ פ"ז) והיינו שיש בתולדה אב שבתולדה. או דהפי' הוא דכיון דדומה לאב הרי יש לו חשיבות עצמי והוא ענין מלאכה מצד עצמו.

ואולי יש לומר נפק"מ; באם יש תולדה לתולדה (עיין שקו"ט בזה באחרונים ותוצאות חיים סי' ו' אות ח' ועוד):

באם יסוד התולדה הוא היותו דומה להאב, מסתבר יותר לומר דרק התולדה דדומה לאב נחשבת לתולדה ואין תולדתו של התולדה נחשב לתולדה (ומלאכה).

אבל באם נאמר דיסוד ענין התולדה הוא חשיבות עצמי של התולדה שהיא מלאכה (דכשדומה להאב נחשב למלאכה בפ"ע) הרי כל מלאכה יש לה תולדות.

ונראה מאדמוה"ז ששיטתו היא כאופן הב': דהלימוד מפי השמועה היא דכל מלאכה הדומה למלאכה שהיתה במשכן, "היא (עצמה) נקראת מלאכה ג"כ", והיינו שישנו חשיבות ושם של מלאכה להתולדה עצמה.