היחס למנהג שהשמיט אדה"ז בשולחנו - 1062

*

הרב לוי יצחק ראסקין

דומ"צ בקהילת ליובאוויטש, לונדון

עת הקימה לאחר נפילת אפים

הזמין ה' לידי ספר הנדפס מחדש הנקרא 'על מנהגים ומקורותיהם', להרה"ג מוהרה"ח הר' טובי' בלוי שליט"א, מיקירי ירושלים עיה"ק. ושם (ע' קנא-ב) מעיר על מה שבסדור תהלת ה' החדיש הורה המו"ל שבפסוק "ואנחנו לא נדע" יש לעמוד באמירת "מה נעשה".

על זה טוען הרב הנ"ל, דמכיון שלא הביא אדה"ז דבר זה בשו"ע שלו (סימן קלא) מסתבר שחולק בזה על המגן אברהם (שהביא דבר זה בשם השל"ה).

[כינויו 'סדור תהלת ה' החדיש' אינו משקף בדיוק לאיזו מהדורה התכוין הכותב. הוראה הנ"ל מופיעה בה-Annotated Sidur, אשר הופיע לאחרונה במהדורה מתורגמת לעברית. ומכיון שזכיתי להיות מעורב בעריכת הסדור הנ"ל לדפוס, מרגיש אני קצת אחריות על ההוראה הנ"ל. ברם כעת ראיתי במהדורת קה"ת כפר חב"ד שציינו שכך נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע, ושוב ציינו לדברי המגן אברהם הנ"ל.]

היחס לדברים שהשמיט אדה"ז בשלחנו

יסוד טענת הרב הנ"ל הוא, שמכיון שמנהג זה כתבו המגן אברהם, ואדה"ז - בהעתיקו כללות הלכה זו - נמנע מלהביא מנהג זה, א"כ מוכח איפוא שאדה"ז אינו סובר שהמנהג הוא שיש לעמוד בעת אמירת התיבות "מה נעשה". נימוק לשלילת המנהג לא הציע הרב הנ"ל.

ברם לענ"ד חשוב מאד לצטט מענה כ"ק אדמו"ר זי"ע, וזה לשון קדשו:

".. והרי כמה וכמה מקומות שאין אדה"ז מביא חילוקי דינים שבט"ז ומג"א. וצע"ג הכללים והטעמים בזה".

מענה זה נכתב למו"ר בנימין כהן שליט"א, ר"י במעלבארן, בהיותו אברך כולל פה נ.י., ביחס לכתבו אודות עוגות שיש עליהן כתב, אם יש לחלק בין אותיות החקיקה לבין אותיות שנעשו מחומר אחר. את חילוק זה מזכיר המגן אברהם, ולאידך אדה"ז השמיטו. ורצה הרב כהן לדייק מכך שלדעת אדה"ז אין כל הבחנה בהלכה זו בין אותיות הכתיבה או החקיקה. ועל זה זכה למענה הרבי שאין להסיק מכך דבר ברור. [מענה זה פרסמו הרב כהן לפני שנים רבות באחת מקונטרסי 'ישמח ישראל' שהפיק, ובספרי נתיבים בשדה השליחות ח"ב ע' 225 העתקתי הדברים].

עכ"פ, מענה ק' זה עומד בניגוד לעמדת הרב בלוי לדייק למעשה מהשמטותיו של אדה"ז.

הש"ץ אומר התיבות 'שמע ישראל' בקול

בדומה להנ"ל יש להעיר בדבר הנהגת ש"ץ לומר 'שמע ישראל' בקול. הנהגה זו מרומזת במשנה בסוטה (כז ב,) והביאו המחבר בשו"ע או"ח (סי' סב ס"ה). אבל בשוע"ר שם לא הוזכר הדבר. ולאידך, כך נהג הרבי בהיותו ש"ץ, לומר שתי התיבות 'שמע ישראל' בקול.

שלדברי הרב הנ"ל, מכיון שאדה"ז נמנע מלהעתיק הדבר מוכח דלא ס"ל. ולפי המענה הק' הנ"ל יוצא להסתמך לבנות באופן מוחלט על יסוד מה שהשמיט אדה"ז להביא פסק של קודמיו. [ולהעיר שהשמטה זו היא של דברי המחבר, לא של הנו"כ]. ושוב בזה זכינו לראות שכן נהג הרבי, למרות שלא הובא בשוע"ר.

נימוקים נוספים בנדו"ד

ויש להוסיף לענין נדו"ד:

א) סימן קל"א אינו מובא בשלימות בשוע"ר. והרי מצינו לאדה"ז סגנון שעניני זוטרי שהובאו בנו"כ השו"ע, מביאם לא על סדר הופעתם במקורן, כי אם בסוף הסימן – (ראה לדוגמא בסימנים הראשונים של הלכות ראש השנה). ויתכן איפוא שמנהג זה כן העתיקו אדה"ז בסוף הסימן, בחלק הנאבד מאתנו. זאת למרות שעיקר דבר התחנון הישיבה ועמידה, וסיבת אמירת פסוק "ואנחנו לא נדע" כן הובא (בסעיף ב), שהם דברי הרמ"א ולמעלה בקודש, משא"כ הפרט הנידון אצלינו.

ב) את מנהג זה הביא הדרך החיים (סי' לח ס"ק יא), ובנתיב החיים לא העיר על כך כלום. אלא שלאידך, בקצות השלחן סי' כד ס"ג לא הזכיר מנהג זה.

ג) אילולא ההוראה הייתה הניתנת, היה נשאר אי-בהירות, אימתי על המתפלל לעמוד אחרי שהוא "התחנן קצת מיושב - כל מקום ומקום לפי מנהגו" (לשון שוע"ר שם). ומכיון ששומה עלינו להורות שיש לעמוד בסיום תחנון, מסתבר שעלינו לאמץ מה שהוא ברור בפוסקים קדומים.

נ"ב. ועוד יש להעיר: היאך אנו מקיימים ה"יתחנן מעט מיושב" בימי שני וחמישי, שהרי אנו מתכיפין את 'והוא רחום' לנפילת אפים, שצ"ל בעמידה דוקא - כמ"ש המחבר ר"ס קלד (משא"כ לנוסח אשכנז שנפילת אפים הוא באמצע ההמשך של 'והוא רחום', וא"כ יכול להמשיך באמירת תחנונים במיושב אחר קומו מנפילת אפים). ועצ"ע.