סעיף כד - 1056
שתיית רוב כוס בקידוש*
הרב משה מרדכי גינזבורג
ירושלים ת"ו
בשיחת כ"ק אדמו"ר ש"פ שמיני תשכ"ג (תו"מ ח"ב עמ' 352 ואילך) בדברו אודות "גזירת המשקה" כ' בין התקנות: "בנוגע לפועל . . גם כשמקדשים על יין - אין לשתות את כל הכוס, אלא רוב כוס בלבד (מלבד בארבע כוסות של פסח, שצריך לשתות את כל הכוס)".
וצ"ע מהו ענין שתיית רוב כוס, דמשמע דזה שמותר לשתות רוב כוס עכ"פ, הוא מפני שע"פ הלכה צריך לשתות בקידוש שיעור זה (וע"ד שבפסח צריך לשתות את כל הכוס) והרי לכאורה לא מצאנו שנדרש שיעור זה לצאת ידי קידוש, אלא רק שיעור רוב רביעית, (ורק בהלכות פסח מצאנו שיעור דרוב כוס). דז"ל אדה"ז בסי' רעא סכ"ד: "המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא לוגמיו ולא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו מסלקו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית באדם בינוני . . ", וכ"כ בהלכות פסח סי' תעב סי"ט: "י"א שלכתחלה מצוה לשתות כל הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות אף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות אפילו לכתחלה די בשתיית מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית מ"מ בד' כוסות של פסח החמירו חכמים לשתות כל הכוס לכתחלה ובדיעבד ששתה רוב הכוס יצא . . ".
ולכאורה הי' אפשר לתרץ דבאמת כוונתו כאן הוא לרוב רביעית, ונקט ל' ד"רוב כוס", ד"כיון שאין כוס של ברכה פחות מרביעית" (סי' רעא ס"כ) לכן נקט ל' זה, דכוונתו לשיעור שמעכב בכוס דהיינו רביעית. אמנם זהו דוחק גדול, דאמאי ישנה מהלשון המפורש בהלכה הנ"ל. ועוד דבשלמא אם עי"ז מתפרש הל' של ההלכה, מובנת טעם השינוי מהלשון הרגיל, אבל כאן אדרבה לא זו בלבד שאין תועלת בשינוי הלשון, אלא שכוונתו נהי' פחות מובן, דעי"ז אפשר להבין כוונתו לרוב כוס כפשוטו, (וכמו שהוא בהלכות פסח הנ"ל, שהרי רק שם מצאנו ל' זה), וא"כ אם הי' כוונתו לשיעור רביעית הי' לו לומר כן בפירוש, שהרי לא בא לסתום אלא לפרש (ראה של"ה כללי התלמוד (יא) כלל ה), וע"כ הכוונה ברוב כוס הוא כפשוטו.
ואולי י"ל דהטעם שהוזכר בשיחה רוב כוס הוא לא כדי לצאת ידי חובת קידוש אלא כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה. דהנה בשו"ע אדה"ז סי' רעג ס"א-ב כ': "אין קידוש אלא במקום סעודה שאם קידש בבית זה ואכל בבית אחר בין שהיה דעתו מתחלה לאכול בבית אחר . . לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון . . ואפי' בבית אחד מחדר לחדר, שקידש בבית אחד על דעת לאכול בחדר זה ואח"כ נמלך לאכול בחדר אחר . . צריך לחזור ולקדש במה דברים אמורים בנמלך אבל אם כשקידש היה דעתו לאכול בחדר אחר אין צריך לחזור ולקדש אם שני החדרים הם בבית אחד . . (ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לעשות כן שיש חולקים על זה) . . " ודעת היש חולקים הוא דעת הר"ן בפסחים (קא, ב) דלא מחלק בין מבית לבית למחדר לחדר, ובשניהם לא יוצא אף כשדעתו לאכול במקום אחר. ובהמשך הסוגיה שם (גבי שינוי מקום לברך ברכה ראשונה, ומשמע דה"ה גבי קידוש במקום סעודה, ראה ר"ן שם ד"ה אבל מפינה, דמקשה מהסוגיות אהדדי) כתב הר"ן (ד"ה הנ"ל) "ושנוי מקום דאמרינן צריך לברך היינו בין שהלך למקום אחר ולא חזר למקומו בין שהלך וחזר למקומו דהא והא שנוי מקום מיקרי וצריך לברך" והובא להלכה בשו"ע אדה"ז סי' קעח ס"א גבי הפסק בסעודה, וא"כ מה שנהוג בד"כ שיוצאים לחדר אחר ליטול ידים הוי הפסק בין הקידוש לסעודה אף אם היה דעתו לצאת בשעה שקידש לפי דעת הר"ן ואינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה, ויש לחשוש לזה לכתחלה כנ"ל בשו"ע אדה"ז.
וראה עוד בסי' רעג ס"ה: "צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש מאבל אם לא אכל עד לאחר זמן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקדש מקודם שיאכל ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך. במה דברים אמרים כשמתחלה כשקידש לא היה בדעתו לאכול מיד אבל אם היה בדעתו לאכול מיד אלא שאירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש כשאוכל במקום הקידוש והוא שלא יצא ממקום זה משקידש עד שיאכל אבל אם יצא בינתיים צריך לחזור ולקדש". והנה גם בזה כשיש הרבה אנשים בד"כ שוהים עד שכולם נוטלים ידיהם ואינם אוכלים לאלתר. ובודאי אי אפשר לומר דנחשב "שהיה בדעתו לאכול מיד אלא שאירעו אונס" כשכן הוא הסדר מדי שבת בשבתו. ואפי' בכה"ג שחשב לאכול מיד אלא שאירעו אונס, כתב דיוצא ידי חובתו בתנאי שלא יצא ממקומו אבל אם יצא ממקומו לא יצא וצריך לחזור ולקדש, וא"כ צ"ע על מה סומכים האידנא.
ובספר קיצור הלכות משו"ע אדה"ז דייק ממה שהצריך בס"ה לחזור ולקדש כשיצא בינתיים רק בצירוף החסרון שלא אכל עד לאחר זמן ומשמע דכשלא הי' הפסק זמן אין צריך לחזור ולקדש (וכמ"ש שם הערה 12) ומכח זה רצה לדייק (שם הערה 5) דמותר לצאת בינתיים כשחוזר מיד, אמנם באמת אין שום ראי' דמותר לכתחילה דשם מיירי שלא יצא בדיעבד וצריך לחזור ולקדש וע"ז משמע דהוא רק בתנאי שאוכל לאחר זמן אבל באוכל מיד יצא ואינו צריך לחזור ולקדש, אבל פשיטא דלכתחילה אסור לצאת בינתיים אף שאין הפסק בזמן בין הקידוש לסעודה וכנ"ל מהר"ן ומשו"ע אדה"ז סי' קעח ס"א (ואף ששם כתב אדה"ז דאם הי' בדעתו לשנות מקומו אין צריך לחזור ולברך מ"מ בהלכות שבת כתב שלא לעשות כן כדי לחשוש לשיטת הר"ן כנ"ל ומה שלא כתב כן בהלכות הפסק בסעודה, י"ל דאין לאסור עליו לאכול בחדר אחר מחמת דעת יחידים נגד רוב הפוסקים משא"כ בקידוש במקום סעודה דרק צריך לאכול כזית במקום הקידוש ואח"כ יכול להמשיך במקום אחר אם הי' בדעתו כן בתחלה וכמ"ש בס"ז, ובכה"ג שאין כ"כ טרחה, לכתחלה טוב לחשוש לדעת החולקים). עוד מביא שם בקיצור הלכות הערה 10 מקצוה"ש סי' פא סק"י דמסתבר דתוך כא"פ לא חשיב הפסק, אמנם פשט ל' אדה"ז דכתב דצריך לאכול לאלתר, וכן מדסתם וכתב דאף אם אכל לאחר זמן קצר צריך לחזור ולקדש, משמע דלא כקצוה"ש. ואף לפי דברי הקצוה"ש הרי כבר כ' הקצוה"ש בסי' לו סק"ה דשיעור כא"פ הוא שש דקות, ולפעמים שוהים יותר משיעור זה וא"כ בכה"ג לא יוצאים יד"ח קידוש.
אמנם יש פתרון לזה אם חוץ מהרוב רביעית שחייב לשתות מצד קידוש (כנ"ל בסי' רעא סכ"ד) ישתה עוד רביעית דיוצא עי"ז קידוש במקום סעודה לכו"ע (כמ"ש בסי' רעג ס"ז ולהמחבר ורמ"א סגי ברביעית אחת דיוצא בזה גם מקום סעודה ומש"כ בשוע"ר שם "מלבד כוס הקידוש" ר"ל מלבד השיעור שחייב מצד קידוש דהיינו רוב רביעית וכ"כ להדיא בעלי דעה זו, דז"ל הב"ח בס"ג: "מלבד מה ששתה מכוס של קידוש כמלא לוגמיו צריך עוד לשתות רביעית דהוה לי' קידוש במקום סעודה" וכ"כ הט"ז בסק"ד: "אחר שטעם כוס של קידוש כשיעור שותה פעם שנית כשיעור שחייב עליו ברכה אחרונה", וכ"מ בשוע"ר סי' רעד ס"ח: "שיקדש בלילה . . (ו)ישתה עוד רביעית יין").
שוב ראיתי שכ"כ בס' שלחן גבוה בסי' תעג ס"ק כז גבי ליל הסדר: "בהיותי מקביל פניו של מוהר"ר אברהם גאטינייו נר"ו בחולו של מועד שאול שאל ממני הא דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה וצריך לאכול מיד אחר הקידוש א"כ איך אנו מפסיקין בשני לילות הללו בטיבולא וסיפור ההגדה, ואמרתי לו שכיון שכל אחד שותה כוס אחד של קידוש המחזיק רביעית הרי זה במקום סעודה כמו שכתבו הגאונים והביאם הטור ורבינו ז"ל בסי' רע"ג . . ואח"כ מצאתי כן להרב גינת ורדים בחלק או"ח כלל ג סי' כ דכ' . . וא"כ הכא דשתה רביעית יין אין בזה קפידא". (ואף שמביא שם שהרב הנ"ל הקשה דהא צריך לשתות עוד רביעית חוץ מהרוב רביעית דקידוש, אין זה קושיא עליו דהוא נוקט כדעת המחבר ורמ"א וכן משמע ממש"כ אח"כ דמצא בלבוש כדעת הרב הנ"ל דמשמע דרק מצא סיעתא לדבריו אבל באמת ס"ל כהפוסקים דסגי ברביעית אחת). וה'גינת ורדים' הנזכר בתוך דבריו ס"ל דבלא שתה שיעור רביעית ושהה לא יחזור ויקדש אבל לכתחלה אסור לשהות, ע"ש דבריו באריכות.
וא"כ א"ש הטעם שהזכיר כ"ק אדמו"ר שתיית רוב כוס, דבדרך כלל יש ברוב כוס קצת יותר מרביעית וחצי ויוצא בזה גם קידוש במקום סעודה ואז אין את החששות הנ"ל אף אם ישהה ויצא מהחדר, ואף אם ברוב כוס יהי' רק רביעית בלבד, ראה שם בסי' רעג ס"ט דמביא י"א (דהיינו דעת המחבר ורמ"א) דסגי בכך וסומך ע"ז בשעת הדחק, וא"כ גם זה יועיל (עכ"פ במקצת) נגד החששות הנ"ל, וכ"כ בסי' רסט ס"ב (ולכן כתב שם דעדיף ליתן לקטן אם אפשר, כיון דמיירי שם שאינו רוצה לשתות יותר מרביעית, וע"ש בב"ח ודוק). אלא דכל זה מועיל רק למקדש, דכל היכא דאפשר לתקוני מתקנינן אבל לשאר בני הבית היוצאים ע"י המקדש, צריכים להזהר לא לצאת לחדר אחר ולא לשהות כנ"ל (אא"כ ישתו רביעית יין, ראה כה"ח סי' רעג ס"ק לח). ולפי הנ"ל רק בקידוש יש ענין לשתות רוב כוס, אבל בהבדלה ושאר כוס של ברכה דין צריך מקום סעודה אין ענין לשתות שיעור הנ"ל דרביעית ועוד רוב רביעית, אלא דעדיין "טוב לשתות רביעית לצאת מידי ברכה אחרונה" (שוע"ר סי' קצ ס"ו).