סעיף א - 1051 [גליון]

מסירה לכתפים (גליון)

הרב משה אהרן צבי ווייס

שליח כ"ק אדמו"ר - שערמאן אוקס קאליפורניא

הלשיטתי' דכ"ק אדה"ז במסירה לכתפים

נכתב אריכות גדולה עד למאוד לבנות בנין יסודי, עד שהכותב מתרעם על אלו המחברים והמלקטים שמעיזים ואינן מביאים "דעת" רבינו אדה"ז בענין מסירה לכתפים.

והוא על סמך ראיות חלושות מאוד וכו' לדעתי, וכמו שהארכתי אריכות יתירה.

וביותר מכן, והוא העיקר, שאם נאמר כדבריו שלדעת רבינו אדה"ז להלכה דלא מהני מסירה לכתפים בכלל להפסיק אנינות ולהתחיל אבילות ולגרום שהאבל יתפלל ויקרא ק"ש ולברך ברכות וכו' והוא על סמך דיוק בחסר ויתר דברי רבינו בשלחנו הל' ק"ש (דאכן מאריך שם בהרבה פרטים, ואכ"מ), יצא מזה דרבינו זי"ע בשנת תשי"ב בעת פטירת אחיו ז"ל, ובשנת תשכ"ה בעת פטירת אמו ע"ה, ובתשמ"ח בעת פטירת זוגתו הרבנית הצדקנית ע"ה – נהג בדוקא ובמפורש דלא כרבינו אדה"ז נבג"מ ח"ו, וישתקע הדבר ולא ייאמר.

ובפרט שבמכתב באג"ק (שעליו נבנה יסוד הכותב) מפורש כותב רבינו זי"ע שלבו נוקפו מדעת אדה"ז ומיישב הנהגתו הק' משני טעמים (וכמו שהארכתי): א', דיוק בלשון רבינו אדה"ז (שראוי להרחיב על זה מצד כללי השו"ע, ואכ"מ), דכ' "ונוהגין כסברא ראשונה". ועוד כותב רבינו זי"ע בעצמו, שזה אינו מספיק אלא מוסיף טעם ב', וזלה"ק מפני שנמסר הדבר לכתפאי במקום הנפטר, עכלה"ק. ואם לדעת רבינו הזקן לא מהני מסירה לכתפאי איך סמך רבינו על זה? וכמובן שמה שכתב הכותב שאין ה"הלכה" של מסירה לכתפאי, אלא הסגנון השגור בפי כל, אינו כדאי אפי' להשיב עליו.

ועוד אוסיף – שבתשכ"ה ובתשמ"ח לא היו הנפטרות ע"ה בעיר אחרת שאפשר לסמוך על טעם הראשון אלא רק על טעם ב', ועשה הבדלה וכו' כידוע.

וא"כ מאי אהני לי' שיטתי' להאריך ולבאר איזה שיטה כביכול דלדעת רבינו אדה"ז לא מהני מסירה לכתפים, הרי בזה גרם פחיתות הכבוד ח"ו לרבינו זי"ע שנהג וכתב מפורש אחרת, וישתקע הדבר לגמרי.

ובמקום לענות על כל זה, האריך על דברים צדדים ושוליים שאינם נוגעים לגוף העניין, אלא הם הלכות שכל בר בי רב שעוסק בהלכות אלו צריך לדעתם וכן בענין חברות בחברא קדישא שלו ושל רבינו אדה"ז מה זה נוגע לנו?

ובקובץ אור ישראל (מונסי) האחרון האריך הרב ב"צ וואזנער שי' בענין אנינות (אך לדעתי הרחיק מאד ללכת ע"ש), ובתוך דבריו כ' דענין אנינות אינו חובת הגוף ואין חיוב למשוך באנינות (וצע"ג ממש"כ רבינו ועוד דהוא מצד כבודו של מת), שעפי"ז אולי אפשר לבאר הא דרבינו זי"ע לא רצה להיות אסור במצוות ובברכות משך כמה זמן, אך אין מאתנו יודע עד מה ואנו אין לנו אלא מה שכתב רבינו מפורש במכתב לבאר הנהגתו הקדושה לאחרים.

סוף דבר, לכל נשמע מפורש, שאין שום ראי' מוצדקת בדיוק דברי רבינו הזקן בשולחנו דלא מהני מסירה לכתפים וכמפורש בשו"ע יו"ד הל' אבילות וכן מפורש מפשטות לשון רבינו זי"ע במכתבו שבפירוש סמך על זה שנמסר הדבר לכתפאי להפקיע עצמו ולגמור אנינות ולהתחיל אבילות, וכן נהג בתשכ"ה ובתשמ"ח והנהגתו הק' ומכתבו אור לנתיבותינו ונר לרגלינו, לנהוג בדיוק כפי אשר מסר לנו באג"ק ובדרך המלך נלך נס"ו.