כללי - 1108 [גליון]
בדין קטניות (המשך)
הרב שלום דוב בער שוחאט
דומ"צ בבד"ץ אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה
בגליון שיצא לרגל יום הבהיר י"א ניסן השתא (גליון א'קו) הבאתי את דברי אדה"ז בשו"ע בדיני קטניות, עם ביאור שיטתו. בהבא לקמן נדון בשיטת אדמו"ר הצמח צדק, כפי שהובא בשו"ת שלו או"ח סי' נו, בו דן בדין שמן ממיני קטניות (שומשומין), והאם יש מקום להתירם או לא.
סיכום דברי הצמח צדק
בתחילת התשובה מאריך לפרוך דעות הסוברים דאיסור קטניות הוא משום שקמח קטניות מסויימות יכול לבוא לידי חימוץ, ומבאר דזה אינו, אלא שכל קטניות (אפי' קמח העשוי מהם), אינו בא לידי חימוץ, אלא רק לידי סירחון. ולכן הסיבה לגזירת קטניות הוא רק משום שאנשים יטעו ויחשבו שמאחר ובכל השנה מבשלים חמשת מיני דגן בקדירה, וגם מבשלים קטניות בקדירה, אזי יתבלבלו בפסח ויאכלו תבשיל של חמשת מיני דגן – כי רואים תבשיל של קטניות [וזהו כמ"ש אדמו"ר הזקן בשו"ע סי' תנ"ג סעיף ג'].
בהמשך דן האם בשעה"ד מועיל התרה לבטל גזירת קטניות, ומסיק דמאחר ונהגו איסור גמור במדינות אירופה, וכולם נהגו בזה, אזי לא מועיל התרה [ומבאר דאף הפר"ח שכותב דמהני התרה, הנה במדינות אירופה – אף לשיטתו לא יועיל התרה], ורק אם היה מנהג של בודדים אזי היה מקום לדון אי מהני התרה.
ובהמשך דן בגוף השאלה, האם אפשר להקל להשתמש בשמן קטניות בפסח בשעה"ד, ומסקנתו היא:
"אך מ"מ להקל על העניים בשעת הדחק יש להקל לעשות שמן ממיני קטנית באופן שיתנו הקטנית בתנורים חמים קודם הלתיתה, ושיהי' התנורים חם הרבה עד שיהיו כאפויים. וא"כ הוה להו כקימחא דאבישונא דה"ל אפוי ואינו בא לידי חימוץ מדינא אפי' בחמשה מינים כמ"ש רש"י (דל"ט סע"ב), וכ"ה בהרמב"ם פ"ה מהל' חמץ ה"ה כרמל כו' שמא כו', ובקטניות בכה"ג אין לגזור. ועי' תשו' מהר"מ בהגמי"י פ"ה אות ד'. וגם הלתיתה יהי' במים רותחין דה"ל כחלוט, או אף אם יהי' הלתיתה תחלה ברותחין ואח"כ האפייה דנראה שגם אחר הלתיתה אינו בא לידי חימוץ אף אם נתקרר בינתיים, כדמשמע במשנה ס"פ כל שעה אין שורין את המורסין לתרנגולים אבל חולטין, והרי יתקרר אח"כ קודם שתאכלנה התרנגולים. ש"מ דמשהוחלט אינו בא לידי חימוץ".
ביאור בדברי הצמח צדק
יוצא לנו מדברי הצמח צדק, דבכדי לצרוך שמן ממיני קטניות צריך ג' תנאים: (א) זה בשעת הדחק לעניים; (ב) צריך לעשות אפיית הקטניות בחום גבוה; (ג) צריך לעשות חליטת הקטניות ברותחין (ואין חילוק אם חלט ואח"כ אפה או אפה ואח"כ חלט).
ומבאר, שהסיבה מדוע מצריך אפיה וחליטה היא, כי מאחר ומדמין קטניות לחמץ, אזי האיסור הוא רק כשהוא אסור גם בחמשת מיני דגן, ואם בחמשת מיני דגן לא מחמיץ, אזי גם בקטניות לא נאסר. ולכן, הן חליטה ברותחין והן אפיה מונע חימוץ במיני דגן, ובמילא גם במיני קטניות לא נאסר לעשות אפיה וחליטה ברותחין.
ומאחר והמדובר כאן בשמן הנעשה ממיני קטניות שאי אפשר "לסחוט", אלא צריך אפיה ואח"כ שרייתו במים (או בישול ושרייה) בכדי להוציא ממנו שמנו, אזי אם היה רק שורהו – היה בזה איסור קטניות, כמו במיני דגן שמחמיץ בכה"ג, אבל אם עושה אפיה וחליטה ברותחין קודם השרייה, אזי יהיה מותר.
וזה מתאים להמבואר בשו"ע אדה"ז סעיף ה': "ואפילו במיני קטניות לא נהגו אלא איסור אכילה אם נפלו עליהם מים בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין", דהיינו שהאיסור של נפלו עליהם מים הוא רק באם נפילת המים היא באופן "שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור", דהיינו שרייה או פעולה אחרת בדגן שגורם חימוץ, ולא בחליטה או אפיה שאז "שכיוצא בזה בה' מיני דגן" לא יהי' אסור. ואם היה נופל מים סתם והסירו המים מיד, וכל כיו"ב שאינו מחמיץ הדגן – אזי גם בקטניות לא יאסר.
ואם יקשה לך, דלפי זה מדוע לא נקט אדמו"ר הצ"צ את האפשרות שאם מתעסקים כל הזמן (או שפחות מח"י דקות) אזי אפילו בחמשת מיני דגן לא יחמיץ, ובמילא גם בקטניות לא יחמיץ, ואז אין צורך באפיה או חליטה, הנה הביאור לכך הוא בשניים: (א) אולי בכדי לסחוט השמן צריך שישרה במים זמן מסויים קודם הכתישה בכדי לרככו וכיו"ב, ואז אין לך "התעסקות"; (ב) הכתישה גורמת חימום הקטניות, ואז גם במיני דגן, החום גורם שיחמיץ יותר מהר (מח"י דקות) ואין לך התעסקות בכל הקטניות באותו רגע.
ואם יקשה לך מדוע התיר זאת רק בשעת הדחק ולא לכתחילה? הרי חליטה ואפיה אינם מחמיצים דגן, ובמילא יהיו מותרים בקטניות אף לכתחילה. ואפשר לומר, דמאחר ולהלכה גזרו הגאונים לאסור כל חליטת דגן ברותחין (שו"ע אדה"ז סימן תנד, סעיפים ו-ז, ובכ"מ), הנה הגם שלא גזרו זאת על הקטניות, אבל למיחש מיבעי, ולכן רק בשעה"ד התיר שמן שנעשה באופן זה, ולא לכתחילה. ועפ"ז מובן גם מדוע הצריך אפיה בנוסף לחליטה, דהנה לענין אפיית דגן יבש, להלכה אינו מחמיץ (ולא גזרו בזה), ולכן אם ישנה אפיה בנוסף לחליטה (הנצרכת בלא"ה לעשיית השמן), אזי יש יותר מקום להקל.
מסקנת הדברים
היוצא מדברינו הנ"ל הוא:
(א) גזירת קטניות היא רק משום הדמיון לתבשיל של דגן, ולא משום קמח וכיו"ב (כמ"ש בשוע"ר סעי' ג').
(ב) כל פעולה שנעשית בדגן שגורמת חימוץ – אסורה גם בקטניות, וכל פעולה שנעשית בדגן שלא גורמת חימוץ – מותרת בקטניות (כמ"ש בשוע"ר סעי' ה).
(ג) מאחר ועשיית השמן מצריכה בישול ו/או שרייה, אזי זה נכלל בגזירת קטניות (כמ"ש בשוע"ר סעי' ה'), ובשעה"ד אפשר להתיר אם עושים חליטה ואפיה, ששניהם לא גורמים חימוץ בדגן.
(ד) חליטה עצמה נאסרה בדגן מגזירת הגאונים, אבל לא נאסרה בקטניות, ומ"מ למיחש מבעי, ולכן רק בשעה"ד נתיר קטניות שעברו חליטה (וגם אפיה).