שומע כעונה - 749 [גליון]

הרב אפרים הלל הלוי העלער

חבר הכולל שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

בגליון העבר העיר הר"א שי' הרץ בגדר שומע כעונה, והביא מדברי אדה"ז (סקי"א ס"י. סע"ב סק"ב), וז"ל: מ"מ כיון שהוא חייב לטעום א"כ כשחבירו טועם ונעשה כאילו הוא טועם וכו' עכ"ל. דאע"פ שבקידוש יש חיוב טעימה על כל אחד מ"מ יכול המדרש הטועם מהיין להוציא את השומעים גם מחיוב הטעימה. (ועיין בדברי נחמי', הובא בהוספות לסי' תרנא עמ' 1364 עיי"ש).

ויש להוסיף בזה מש"כ במחזור ויטרי אהא דאיתא בגמרא (ברכות מג, ב. שבת קיג, ב.), א"מ פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה להדרי' בקידושא דבי שמשי.

וכ' ע"ז שם סק"ו: "יעשה קידוש בביהכ"נ ובביהמ"ד, אף דאין קידוש אלא במקום סעודה אעפ"כ יקדשו על היין בבהכ"נ כי יין של קידוש של שבת רפואה היא, ומה שטועם הש"ץ נעשה כאילו טעמו כולם. עכ"ל.

ובאמת דבר זה דורש ביאור, דהרי הטעימה מהקידוש הוא בוודאי מצוה שבגופו, ולא שייך שליחות עליה, כמו שאין שייך שליחות על אכילת מצה וכיו"ב. ואף אם נאמר שגם אופני הדיבור מתייחסים אל השומע, הנה כל זה על הדיבור ואופניה, אך לכאורה לא נאמר בגדרי שומע כעונה דהמעשה הנעשה עם הדיבור גם הוא מתייחס אל השומע, ומהני כאן שליחות על דבר שבגופו. [ובוודאי ל"נ דחייבים השומעים בעל הגפן אם שתה המקדש שעור רביעית וכלשונם נעשה כאילו טעמו כולם]. ועצ"ע.