שומע כעונה - 750 [גליון]

הרב מאיר צירקינד

תושב השכונה

בגליון יב [תשמח] כתב הרב א. ה. שיחי' להעיר בדעת כ"ק אדה"ז בשומע כעונה, באם השמיעה עצמה נחשבת כאמירת הברכה, או שהשמיעה הוא רק סיבה שברכת חבירו תתייחס אליו. והביא דברי כ"ק אדה"ז בסי' ריג ס"ו "וכולם מקיימים וכו' וכאילו כולם מברכים ברכה א' היוצא מפי המברך שפיו כפיהם וכו'". וכתב, דמבואר מכאן דהוא כאילו השומע הוציא מפיו את הברכה.

ויש להוסיף לזה מש"כ כ"ק בסי' קד ס"ה "ויכוין למה שאמר הש"ץ ויהי' כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום".

ומ"ש באם יוצא הנשימה אחת בשמיעת עשרת בני המן מהש"ץ, יש להעיר מתקיעת שופר (בסי' תקצ ס"ט) באם צריך לתקוע השברים והתרועה (של סדר תשר"ת) בנשימה א' או בב' נשימות. ולכאורה יש להקשות, דאם מה שהש"ץ עושה בנשימה א' דוקא, יוצאים הקהל בזה חובתם ומצותם בלשימות, א"כ למה בי' בני המן אינם יוצאים מצות נשימה א' במה שהש"ץ עושה בנשימה א'? (אם נאמר דעיקר טעם המנהג הוא בשביל "מצות נשימה א'").

ומש"כ שבקידוש יש חיוב טעימה על כל אחד מהמסובין, זה אינו, כמבואר בסי' רעא סכ"ה, ובקו"א בסי' רעב סק"ב אינו מדובר בחיוב הטעימה שיש על כל אחד מהמסובין, אלא מדובר שם, באם אחד מברך ואחר טועם, דבזה אמרינן דהמברך יוצא (שלא יהא ברכתו לבטלה) במה שחבירו טועם. ומותר לעשותו מצד עריבות שיש להמברך (עיי"ש האריכות). (וכעין זה בסי' רסג קו"א ס"ק ב' וג').

(ועוד, אם תאמר שיש חיוב לכל א' לטעום, ואעפ"כ יכול א' לפטור את חבירו בטעימה, תקשה לך ממ"ש כ"ק בסי' תפה במי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח או שלא לשתות יין וכו', הא יכול חבירו לפוטרו?).

ועוד, בסי' רעד ס"ד איתא דאין המסובין יוצאים בלחם משנה שבירך עליו הבוצע אא"כ אכלו מאותו לחם משנה (אם אין להם לחם משנה בעצמם). ולמה לא יצאו במה שאכל הבוצע?

ומ"ש משו"ת מנחת אלעזר, דמסתפק אם יכולים לצאת זכירת עמלק בשומע כעונה, די"ל דאין זכירה אלא בפה. יש להעיר דכ"ק אדה"ז בסי' רפב סט"ז כתב ש"פרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל".