הכרזות טל וגשם - 1086

הרב לוי יצחק ראסקין

דומ"צ בקהילת ליובאוויטש, לונדון

בסדור רבינו הזקן, בשחרית של שלש רגלים, מופיע קטע אודות הכרזת 'משיב הרוח' וכו'. במהדורה חדשה של שוע"ר (ח"ד ע' שסז) אין שום ציון והערה על פיסקא זו. אך כעת עברתי על פרשה זו (כחלק מן המהדורה החדשה של 'סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות') ונתקשיתי בה, ושוב ראיתי בזה דברים חדשים, וכלשון רבינו בזה (ו' תשרי תש"ל): "הסידור, רובו ככולו הם חידושי דינים של רבינו הזקן". על כן אמרתי לשתף הדברים עם ידידיי שיחיו די בכל אתר.

וזה לשון אדה"ז: במוסף[1] של יו"ט הראשון של פסח[2] מתחילין לומר "מוריד הטל"[3] ובמוסף שמיני עצרת מתחילין לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". ואין הציבור רשאים להתחיל עד שישמעו מפי הש"ץ[4]. ונוהגין שהשמש[5] מכריז קודם התפלה[6]. לפיכך לא די כשיכריז "משיב הרוח" לבד אלא יאמר גם כן "מוריד הגשם"[7].

 


[1] בדפוסי שקלאוו תקס"ג וקאפוסט תקע"ו, הרי תחילת תפלת מוסף היא "ומפני חטאינו . . ", כך שתחלת תפלת מוסף נשענת על הפתיחה כאן. ומובן מה שבסדור ווילנא תרכ"ח, שם הדפיסו פתיחת תפלת מוסף בנפרד, העבירו הלכה זו לשם. וצ"ב מה שבסדור תורה־אור, שאף שם מופיעה תפלת מוסף בשלימות, הוחזרה הלכה זו לכאן והושמטה משם.

[2] שוע"ר סי' קיד ס"א (ושם נסמן), סי' תפח ס"ז. וראה שער הכולל פ"מ סק"א ואילך. פסקי הסידור, אותיות פא; קסג.

[3] כמנהג ספרד, הובא בטור סי' קיד, וראה הכוונה ע"פ סוד בפרי עץ חיים שער העמידה פי"ח, ובכ"מ. ביאור הלכתי לזה, וגם על ניקוד 'הַטָל' בקמץ – ראה בארוכה שחרית של חול הערות 197-199.

[4] ירושלמי ריש תענית: אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור", הובא בטור שם. ובדברי הפוסקים רואים ב' אופנים, אם הכוונה להזכרה ע"י הכרזה של הממונה על הצבור - וכך מפרש בשוע"ר שם (כהט"ז שם סק"ו): "שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ או השמש בקול רם". או שכוונת הירושלמי היא אל הזכרה של הש"ץ בתפלתו, ונראה שכך מפרש רבינו כאן. וכך פירש המגן אברהם שם סק"ב: "כלומר שיאמר הש"ץ בקול רם 'משיב הרוח' בתוך התפלה". אלא שלדעת המחבר שם צ"ל הכוונה שהש"ץ ירים קולו במלים אלו בתפלת לחש, כי לולא כן לא יתחילו הקהל להזכיר עד תפלת מנחה - ע"ש במחצית השקל וביד אפרים. אבל בירושלמי גופא מסתבר לפרש דקאי בהזכרה שבחזרת הש"ץ.

[5] י"א שברמ"א שם. וש"נ למרדכי ריש תענית (רמז תרטו בסופו: "ויש נוהגין שלאחר קריאת התורה וקדיש, אומר מיד ש"ץ 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ואז מתפללין הקהל ומזכירין"). ובשער הכולל (שם סק"ג) ציין לשבלי הלקט סי' קכא, וכן הוא בדפוס ראשון, אבל במהדורת ווילנא תרמ"ז הוא בסימן שעב ("שמכריז החזן בפני הקהל קודם תפלת המוסף 'משיב הרוח', והצבור עונין 'לברכה'"). ושם ציין גם לפרדס לרש"י סי' קפט. ובמהדורת בודאפעסט תרפ"ד הוא בעמ' רמא, סמוך לפני מנהג שמיני עצרת ("ומנהג שבאישפירא שמזכיר שליח צבור לקהל משיב הרוח (ביורד) [כשיורד ה]אחרון לפני התיבה, כמו שעושין לראשי חדשים, כשנכנם ראש חודש, מזכיר שליח צבור לקהל"). וכן כתב הרא"ש (תענית פ"א ס"ב): "פירוש, שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם: משיב הרוח ומוריד הגשם". [ברם להלן שם מביא לשון הראבי"ה: "עד שיזכיר שליח צבור בין בלחש בין בקול רם". אלא שהקרבן נתנאל שם העמיס שהכוונה אל קודם התפלה בלחש].

[6] בשער הכולל שם סק"ג העיר מדברי הראב"ד שבטור סי' קיד, שיש להכריז גם 'מוריד הטל' [בא' דפסח]. שהרי לפי מנהגנו כמנהג ספרד, אין הבדל בזה בין יום א' דפסח לשמיני־עצרת. אבל למנהג אשכנז שאין אומרים 'מוריד הטל' בימות החמה, אין מכריזים ביום א' דפסח – ראה שוע"ר שם ס"ב ובסי' תפח שם.

[7] תוכחה זו כתבה גם החיי אדם (ד"ר: ווילנא תק"ע) כלל כד ס"ד, ושם נימק: "שזה לא נקרא הכרזה, שהרי ביש מקומות אומרים גם בימות החמה 'משיב הרוח'". אך לשון רבינו 'לפיכך' משמע שהצורך באזהרה זו נוצר בגלל ההזכרה באופן של הכרזה לפני התפלה.

ולכן נראה לפרש כוונת רבינו, שלפי האופן הב' הנ"ל הערה 4, הרי העיקר הוא שלא יקדים היחיד לש"ץ, וא"כ אפילו אם הש"ץ ירים קולו בתפלת לחש והקהל ישמעו ממנו התיבות 'משיב הרוח', רשאים שוב הצבור לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". אבל לאופן הא' דבעינן הכרזה, ולשון המשנה ריש תענית "מאימתי מזכירין גבורות גשמים" היינו הכרזה (ע"ש בתוספת יו"ט), א"כ בהכרזה של "משיב הרוח" לא הושג כלום, וצריך איפוא לדייק שיכריז [גם] "מוריד הגשם".