זמן צאת הכוכבים לענין יציאת השבת - 1061

הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

בסדר הכנסת שבת, אחרי שמבאר זמן יציאת ג' כוכבים בינונים, מוסיף וכותב: "ולפי שאין אנו בקיאים בהם [=בכוכבים הבינונים], לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה, ובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על הקדש".

והיינו שיש כאן ג' זמנים: א) כוכבים בינונים – מעיקר הדין. ב) כוכבים קטנים – לקריאת שמע של ערבית. ג) יציאת השבת, להוסיף מחול על הקודש.

המקור להאמור לעיל שמעיקר הדין סגי בכוכבים בינונים, מבואר בגמרא (לה, ב): "אמר רבי יוסי בר אבין לא כוכבים גדולים . . ולא כוכבים קטנים . . אלא בינונים". וכן הוא בשוע"ר (סי' רסא ס"א): "צאת ג' כוכבים בינונים". וזהו עיקר זמן צאת הכוכבים מדינא.

אמנם למעשה מבואר בשוע"ר (סי' רצג ס"א): "נוהגים שמאחרים תפלת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מחול על הקודש, אבל עיקר יציאת השבת הוא משעת צאת ג' כוכבים קטנים, שאין אנו בקיאים בבינונים, ומיד שיצאו ג' כוכבים קטנים היה מותר בעשיית מלאכה, אלא שצריך להמתין עד שיהיו ג' כוכבים עומדים רצופים במקום אחד ולא מפוזרים שזהו השיעור שצריך להוסיף מחול על הקודש ביציאת השבת".

והמקור לדין לזה מובא ברבינו יונה (ברכות א, ב ד"ה והא): "אין הכל בקיאין בין גדולים לבינונים, צריך ליזהר עד שיראו הקטנים, וכן במוצאי שבת צריך ליזהר ג"כ שלא לעשות שם מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים" (ראה לקמן הערה Error! Bookmark not defined. שהוא מר"י בעל התוס'. וכעין זה מבואר בתוס' פסחים ב, א ד"ה והא קיי"ל בשם ר"י: "דאין אנו בקיאין בצאת הכוכבים").

ולענין הוספה מחול על הקדש במוצאי שבת, נתבאר ברמב"ן (פסחים נד, ב) ובר"ן (שבת טו, א סד"א אמר רבה): "איזו שעה יהא מוסיף והולך, י"ל כענין שאמרו בירושלמי דברכות דגרסינן התם ובלבד דיתחמן תלתא כוכבים דדמיין כחדא כוכבתא, כלומר רצופין במקום אחד, היו מפוזרין אסור בעשיית מלאכה משום תוספת".

ועל פי זה כתב כאן את שלושת הזמנים, וההלכות הקשורות בהם: "ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה, ובמוצאי שבת להוסיף אחר כך מעט מחול על הקודש".

ואף שלא הזכיר כאן את הכוכבים הקטנים והרצופים, מכל מקום חילק כן בין שלושת הזמנים האלה לענין ההלכות הקשורות בהם:

א) כוכבים בינונים – מעיקר הדין. ונתבאר לעיל (בגליון הקודם), דסגי בזה לתפלת ערבית. ויש אומרים ("בין השמשות" ע' סח-פב) דכן הוא גם לכל הדינים שהם מדברי סופרים, כמו: (א) סיום הצומות (חוץ מיום הכיפורים) אחרי צאת הכוכבים. (ב) ספירת העומר בלילה. (ג) מוך דחוק בהפסק טהרה עד אחרי צאת הכוכבים. (ד) טבילת נדה בלילה.

ב) כוכבים קטנים לענין קריאת שמע של ערבית – לפי שאין אנו בקיאים בהם (בבינונים). ויש אומרים (מנחת כהן מאמר שני פ"ה) שצריך לחכות לכוכבים קטנים אף לענין ברית מילה לתינוק שנולד בליל שבת, וכן נראית לכאורה דעת רבינו, בהמשך דבריו כאן (ואכ"מ להאריך בזה).

ג) תוספת שבת.

ולענין חשבון הזמנים שבכוכבים הקטנים, כותב רבינו בתחלה: "והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה, יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית". ולא פירש כמה הוא "לאחר זמן מה".

אמנם אחר כך כשבא לבאר זמנים אלו במדינותינו, מוסיף ומפרט: "בקיץ . . עד שעה שלימה אחר השקיעה", שעל פי זה יש לקבוע לכאורה:

א) כוכבים בינונים – מעיקר הדין, כשמרכז השמש יורד לערך 5°50' תחת האופק ההנדסי, כדמוכח מחשבון האמור לעיל "בשליש שעה משעות השוות אחר השקיעה האמיתית הוא . . זמן צאת ג' כוכבים בינונים . . ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בערך חצי שעה בקירוב אחר שקיעה האמיתית, שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר שקיעה הנראית". וכפי שבארתי בקונטרס נש"ק ח"ב הערות 7-8.

ב) כוכבים קטנים – לענין קריאת שמע של ערבית, כשמרכז השמש יורד עוד מעלה אחת – לערך 6°50' תחת האופק ההנדסי, כדמוכח מהחשבון האמור כאן "בקיץ . . עד שעה שלימה אחר השקיעה".

ג) יציאת השבת – כדאי לקבוע הוספה של ארבע דקות אחרי צאת הכוכבים הקטנים הנ"ל (לקריאת שמע), כמבואר בקצות השלחן (בדי השלחן סי' צג ס"ק ב), שכיון שבתחלת השבת הצריך רבינו להוסיף מחול על הקודש 4 דקות, לכן מסתבר שגם בסוף השבת יש להוסיף 4 דקות.

והנה לפני כמאה שנה בדק וראה הגרי"מ טוקצינסקי, שהכוכבים הקטנים נראים בירושלים בימים השוים כ-10 דקות אחרי הכוכבים הבינונים, ואשר זהו זמן יציאת השבת (שכולל גם את ההוספה מחול על הקודש). ולפי זה חישבו הספרים הדנים בזה (ראה ראה זמנים כהלכה ע' מ, הזמנים בהלכה ע' תקכח), שלדעתו יציאת השבת היא כאשר השמש 8°30' תחת האופק.

אמנם בספר "הזמנים בהלכה" (ע' תקכ ואילך) הביא כמה שיטות בזה, ומסכם: "באופן כללי ניתן לומר, שברוב קהלות ארצות אירופה נע שיעור זמן מוצ"ש (ג' כוכבים קטנים ורצופים) כשמצב השמש בין 7.5 ל-8.5 מעלות תחת האופק" (וגם זה מיירי ביציאת השבת, וכולל גם את ההוספה מחול אל הקודש "ג' כוכבים קטנים ורצופים").

והנה ההפרש בין זמן יציאת השבת שנתבאר לעיל כאן, ובין השיעור הגדול הנ"ל של 8°30' הוא במקומותינו כמה דקות, כפי שאנו רואים בטבלה זו לעיר נ.י. שבימים השוים ההפרש ביניהם הוא כ-4 דקות, ובאמצע הקיץ – כ-6 דקות.

אמנם במקומות הצפוניות יותר גדל שיעור ההפרש ביניהם, כפי שאנו רואים בטבלה זו לעיר מוסקבה, שבימים השוים ההפרש ביניהם הוא כ-7 דקות, ובאמצע הקיץ – כ-22 דקות.

 

 

מקום

תאריך

חצות היום והלילה

שקיעת החמה שבלוחות

צה"כ מעיקר הדין 5°50'

צה"כ לק"ש ערבית 6°50'

יציאת השבת הוספת 4 דקות

מוצאי שבת 8°30'

נ.י.

מרץ 20

1:03

7:08

7:35

7:40

7:44

7:48

נ.י.

יוני 21

12:58

8:31

9:04

9:10

9:14

9:20

מוסקבה

מרץ 20

1:37

7:45

8:20

8:27

8:31

8:38

מוסקבה

יוני 21

1:31

10:18

11:18

11:33

11:37

11:59

 

 

ומובא באגרות קודש (חי"ז אגרת ו'ערב): "מה שראיתי נוהגים כאן, בנ.י. הוא לחכות לערך חמשים רגעים לאחרי השקיעה, אבל מובן שאיני אחראי בזה". והיינו כפי שרואים בטבלה זו, שלפי הלוחות המאחרות עד 8°30' תהי' יציאת השבת באמצע הקיץ כ-50 דקות אחרי השקיעה. ועל זה כותב, שאינו אחראי לומר שצריך להחמיר כשיטה זו, אבל גם לא שלל שיטה זו.

ובכן למעשה יש מאנ"ש המחמירים היום כשיטה זו, ויש אצל אנ"ש גם לוחות המקדימים בכמה דקות.

וכל זה הוא במקומותינו, משא"כ במדינות הצפוניות, כמו מוסקבה, פטרבורג, הלסינקי שטוקהולם וכיו"ב, לכאורה אין סיבה להחמיר יותר מהמבואר כאן לשיטת רבינו, שהרי:

א) אין שם מנהג להחמיר בזה.

ב) חומרה זו גורמת שם לאחר את יציאת השבת קרוב לחצי שעה.

ג) יציאת השבת שם היא בסמיכות לחצות הלילה, וכל חומרה בזה היא דוחק גדול.