סעיף כ - 1039

נטילת ידים לפירות וירקות שטופים

הרב אברהם אלאשוילי

מעורכי המהדוה"ח של שוע"ר

בסדר נטילת ידים לסעודה ס"כ כתב אדה"ז: "כל מאכל שטיבולו במשקה, בין שמטבלו עכשיו כשאוכלו, בין שהיה מטובל ומלוחלח מקודם ולא נתנגב עדיין, כגון פירות כבושים או שלוקים ומבושלים, או בשר מבושל, צריך נטילת ידים כהלכתה עד הפרק ולא יברך".

וכתב הבדי השלחן בסי' לו סקי"א, שמהדוגמאות שהביא אדה"ז לדבר שטיבולו במשקה משמע לכאורה, שרק אם המשקה הוא לתועלת הפרי עצמו, ע"י שטבל בו, או שנכבשו בו, או שנתבשלו בו, צריך נטילת ידים, אבל על רחיצת הפרי במים בשביל להסיר האבק אן הלכלוך מהפרי, אין צריך נטילת ידים, כיון שהמים אינם מועילים לגוף הפרי עצמו, לכן לא נקרא דבר שטיבולו במשקה (עכת"ד בתוספת ביאור).

אלא שהוא עצמו נשאר בדבר זה בצ"ע, שכן בשוע"ר סי' קנח ס"ג כתב ש"הצריכו נטילת ידים לכל דבר שמלוחלח במשקה". ומפורש יותר שם ס"י: שאם "הודח הבשר קודם הצליה", הוי טיבולו במשקה, אם לא נתייבשה הלחלוחית מעליו עדיין. וכן כתב ב"שערי תשובה" סי' קנח סק"ד, שירקות רחוצים שלא נתנגבו הוי טיבולם במשקה.

ויש להוסיף שכן מוכח גם מהדין המובא בשוע"ר שם סי"א: "הנוטל ידיו לפירות נגובים . . הרי זה מגסי הרוח", שמזה מובן שאם הפירות אינם נגובים אלא רטובים מכל סיבה שהיא – צריך ליטול ידים. וכן מפורש בתורת הבית להרשב"א (הובא בט"ז שם סק"ט) "ומיהו דוקא פירות נגובים . . אבל כל שיש בהם משקה או שמטבל אותם במשקה – צריכים נטילה".

ואם כן ברור הדבר שפירות רחוצים שלא נתייבשו עדיין מרטיבותם צריכים נטילת ידים בשביל לאכלם. ובהכרח לומר שזו גם דעת אדה"ז בסידורו, ואף שלכאורה הדבר אינו מפורש בדבריו, הרי כשמדייקים היטב בלשונו הזהב רואים שאדה"ז הבליע דין זה במתק לשונו, והכוונה למה שכתב שם: "בין שהיה מטובל ומלוחלח מקודם ולא נתנגב עדיין", שבתיבות "מטובל ומלוחלח" כוונתו לומר, בין שהפרי היה מטובל במשקה, ובין שהיה מלוחלח ורטוב בשטיפה במים (לשם נקיון), צריכים נטילה כל עוד ש"לא נתנגב עדיין".