סעיף א - 1077

הערות וביאורים בשוע"ר סי' תרמג ס"א

הרב אברהם אלאשוילי

מעורכי המהדו"ח של שוע"ר

 

סדר הקידוש בליל א'[1] של סוכות: בתחלה מברך על היין[2], ואח"כ אומר קידוש היום[3], ואח"כ יברך "לישב בסוכה", שהרי[4] על כרחך צריך היום להתקדש תחלה קודם שיתחייב בסוכה[5], ואח"כ מברך "שהחיינו" באחרונה[6], לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום[7] ועל מצות סוכה[8], כמו שנתבאר בסי' תרמ"א[9] ע"ש[10].

 


[1]) משא"כ בליל ב' (זמן ואח"כ סוכה) כמבואר ברמ"א סי' תרסא. אך סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.

[2]) מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר, וגם ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם (דעת בית הלל בברייתא פסחים קיד, א).

ואם הקדים הקידוש לברכת היין – צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו (שוע"ר סי' תעג ס"ו בחצע"ג).

ברכת הקידוש פותחת בברוך אף על פי שהיא סמוכה לברכת היין, לפי שלפעמים אין צריך לברך על היין, כגון שיושב בסעודה מבעוד יום, לכך הצריכו לעולם לפתוח הקידוש בברכה, שלא לחלק בברכה אחת (שוע"ר סי' קפח סי"א).

[3]) הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים, ואעפ"כ יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר (שוע"ר סי' רעא ס"ד). גם נשים חייבות בקידוש היום ביו"ט (שם ס"ה).

[4]) כאן מביא טעם למה הקדימו ברכת קידוש היום לברכת "לישב בסוכה", אבל בעצם יש בטעם זה גם טעם למה בכלל תיקנו ברכת "לישב בסוכה" בקידוש היום (ולא בתחילת אכילת הפת שהיא "עיקר המצוה שעליה מברכים"). וטעם זה מבאר אדה"ז לקמן בס"ג: "בליל יו"ט או בליל שבת שיש בהן קידוש היום, לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום", כלומר כיון שקידוש היום של יו"ט הוא המחייב אותו לאכול בסוכה, לכן מברכים בשעת הקידוש את ברכת "לישב בסוכה". וכן כיון שקידוש היום של ליל שבת מחייב אותו לאכול פת יותר מכביצה לכבוד שבת (כלדעיל סי' תרלט סי"ז), לכן תיקנו לברך בזמן הקידוש את ברכת "לישב בסוכה", כיון שבגללה התקדשות השבת התחייב לאכול פת יותר מכביצה, מה שמחייב אותו לאוכלה בסוכה דוקא.

אמנם מנהגינו לברך לישב בסוכה גם בקידוש הבקר של שבת ויו"ט, וכנראה הטעם הוא משום שיש בקידוש חשיבות מצד עצמו שמצריכה לברך על יין הקידוש "לישב בסוכה", עוד לפני הפת. ובפרט שהקידוש הוא לצורך הסעודה שלאחריה.

[5]) ועשיית הסוכה לבדה אינה מחייבת אותו עדיין במצות הישיבה בסוכה.

ומזה הטעם יש לומר, שאם התקדש היום מבעוד יום, ע"י שהתפלל אז ערבית של יו"ט – חלה עליו חובת הישיבה בסוכה מבעוד יום (אלא שחובת אכילת כזית פת חלה עליו רק בלילה), כמבואר באריכות בהעו"ב א'כג ע' 59 ואילך.

[6]) אחר ברכת "לישב בסוכה".

[7]) בשביל מצות קידוש היום, שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן (שוע"ר סי' תרמא סוס"א).

[8]) כוונתו בעיקר למצות הישיבה בסוכה, שעליה בירך עתה "לישב בסוכה", וכלשון אדה"ז בסי' תרמא ס"ב: "בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה".

אמנם ברכה זו עולה גם על מצות עשיית הסוכה, כמבואר שם סוס"א בטעם שאין מברכים "שהחיינו" בשעת עשיית הסוכה: "לפי שאנו סומכין על ברכת שהחיינו שאומרים בקידוש היום שבליל יו"ט . . וברכה אחת עולה לכאן ולכאן". אלא שאין צריך לכוין עליה, כיון שעשיית הסוכה כבר הייתה, והיא גם טפילה למצות הישיבה בסוכה שהיא עיקר המצוה (ע"פ אג"ק חט"ו ע' מ).

[9]) סוס"א: "וברכה אחת עולה לכאן ולכאן".

[10]) ולפי זה צריך לומר שהשומעים את הקידוש צריכים לצאת ידי חובת ברכת "לישב בסוכה" בשמיעה מהמקדש (או שיברכו אותה ביחד עמו בשעת הקידוש), שהרי גם להם ברכת "שהחיינו" מוסבת הן על קידוש היום והן על מצות הישיבה בסוכה, וממילא גם הם צריכים לברך "לישב בסוכה" לפני ברכת "שהחיינו", כדי שברכת שהחיינו תפטור את מצות הישיבה בסוכה.

ואם כן יש לתמוה על המנהג המקובל שהשומעים מברכים "לישב בסוכה" רק בשעת ברכת "המוציא" ואינם יוצאים בברכה זו מהמקדש. והרי: א) אם יוצאים בברכת "שהחיינו" בהכרח צריכים הם לצאת בברכת "לישב בסוכה". ב) ברכת "לישב בסוכה" נקבעה לאמרה בשעת הקידוש דוקא (ולא בשעת המוציא שלאחריה), מפני שקידוש היום הוא המחייב אותו לאכול בסוכה, כמבואר לעיל. ג) נמצא שעד ברכת "המוציא" שוהים השומעים בסוכה זמן מה וגם טועמים מכוס הקידוש מבלי לברך כלל "לישב בסוכה". ד) גם תמוה שבברכת הקידוש ו"שהחיינו" יוצאים בברכת המקדש, ואילו בברכת "לישב בסוכה" לא יוצאים, מנין לנו לחלק ולומר שאומרים "שומע כעונה" רק בקידוש ו"שהחיינו" ולא בברכת "לישב בסוכה".

ועל כן על צד היותר טוב נראה שראוי שכל אחד מעל גיל בר מצוה יעשה קידוש לעצמו, וממילא יאמר כל הברכות לפי הסדר המובא כאן בשוע"ר, ובזה יצאו ידי כל ספק.