סעיף טו - 1012

חיוב אכילה בסוכה במקום עבודה

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

שו"ע או"ח סי' תר"מ סעיף א' "הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. הגהה: ודוקא כשיוכלו למצוא סוכה אבל אם אינם מוצאים סוכה יוכלו לילך לדרכם אף שלא ישבו גם לא יום ולא לילה כשאר ימות השנה שאינו מניח דרכו משום ביתו ואע"פ שאינו הולך רק ביום פטור אף בלילה דאין לעשות לו שם דירה, וההולכים לכפרם לתבוע חובותיהם כו' יחמירו על עצמם לשוב לבתיהם כו'.

ובשו"ע רבינו סעיף ט"ו "המהלך בדרך בימי הסוכות אם הוא אוכל וישן על פני השדה במקום שאין שם ישוב כלל אינו צריך לטרוח ולעשות לו סוכה אפילו הוא יושב כל החג במקום אחר בשדה ויש לו סיפוק לעשות לו סוכה במקום הזה אעפ"כ אינו צריך לטרוח בשביל כך אלא אם יש שם במקום חנייתו סוכה מוכנת עשויה לשם צל הרי זה יושב בה ואם לאו אוכל ושותה וישן על פני השדה לפי שהסוכה היא כעין דירת ביתו בכל השנה ואין אדם קובע דירתו במקום שאין שם ישוב כלל."ובסעי' ט"ז: "אבל כשהגיע למקום ישוב אפילו הוא ישוב גוים ורוצה לאכול או לישן שם חייב לעשות לו סוכה ויכנס לתוכה לאכול ולישן. במה דברים אמורים כשיש לו פנאי לעשות סוכה משעה שהגיע לישוב עד שעת האכילה והשינה של עוברי דרכים כיוצא בו דהיינו שאם הוא מהלך ביום ולן בלילה בישוב ויש פנאי לעשות סוכה משהגיע עד עת האכילה והשינה של עוברי דרכים המהלכים ביום ולנין בישוב וממהרין לאכול ולישן בתחילת הלילה בענין שיוכלו לקום השכמה לילך לדרכם אבל אם הגיע לישוב סמוך לעת האוכל או לעת השינה של עוברי דרכים כיוצא בו בענין שאם יטריח לעשות סוכה קודם עת האכילה והשינה של עוברי דרכים כיוצא בו יהיה לו עיכוב בדרכו שלא יוכל לילך למחר בהשכמה לדרכו אינו צריך לטרוח ולעשות סוכה ומותר לו לאכול ולישן בבית".

ושם סעיף י"ז: אותן ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ולנים שם בכפר כיון שמן הדין הם חייבים לעשות שם סוכה כיון שהם שוהים ומתעכבים הרבה בכל כפר וכפר לכן אם אינן עושים שם סוכה אסור להם לאכול ולישן שם וצריכין הם לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול ולישן בסוכה.

והנה בדין זה, מחולקים האחרונים בפירושו. דעת הלבוש דמה שאמרו "פטורין ביום" היינו שאף להמתין מלאכול עד שיגיע לסוכה למה אין צריך ומה שאמרו "וחייבין בלילה" היינו כשבא ללון במקום ישוב מחוייב לחפש סביבותיו אולי יש שם סוכה לאכול ולישן שם אמנם אם נזדמן לו שלן שם בין הנכרים שאין שם סוכה וסביבותיו אין יהודים פטור מלעשות שם סוכה וזהו ג"כ מה שכתב הרמ"א בסוף דבריו "ואע"ג דיש להקל" ר"ל דמה שאמרו "וחייבין בלילה" היינו דוקא כשמצא סוכה במקומו. הביאור בהלכה הנ"ל הולכי דרכים ביום נקט כדעת הלבוש וכן הוא דעת הגר"א והחי אדם ועוד אחרונים. אבל רבנו הזקן נקט כדעת המ"א דמה שאמרו פטורין מן הסוכה ביום היינו אף כשהגיע למלון פטור לטרוח לעשות שם סוכה בעת האוכל כיון שדעתו לילך לאלתר ומה שכתוב "וחייבים בלילה" היינו שחייבין לעשות שם סוכה כיון שלן שם. רבנו נקט כדעת המ"א שמה שצריך לעשות לו סוכה הוא מ"דינא".

ונראה לבאר דעת רבינו שמן הסברא אין שום חילוק בין החיוב של טרחה במצוה ובין החיוב לשלם כדי לקיים מצוה. ואם יש חיוב לטרוח כדי לאכול בסוכה כמו כן יש חיוב להשיג סוכה על יד בנין או קניה (אם ההוצאה אינה ביותר מחומש מנכסיו).

והנה בסעי' ט"ו כותב רבינו "המהלך בדרך בימי הסוכות אם הוא אוכל וישן על פני השדה במקום שאין שם ישוב כלל אין צריך לטרוח לעשות לו סוכה אפילו הוא יושב כל החג במקום אחד בשדה כו' לפי שהסוכה היא כעין דירת ביתו בכל השנה ואין אדם קובע דירתו במקום שאין שם ישוב כלל." עכ"ל.

רואים מכאן שדעת רבינו הוא שאינו פטור כי אם בשדה שאין אדם קובע דירתו שם. ויש לעיין אם מעיקר הדין מותר לאכול במקום עבודתו במקום שאין שם סוכה בסיביבות מקום עבודתו שלכאורה לדעת הלבוש, הגר"א והמ"ב (ולפי דעת המ"ב זהו גם דעת הרמ"א) אין צריך לעשות שם סוכה משא"כ לדעת רבינו יש חיוב לעשות שם סוכה ואע"פ שקיי"ל שתשבו כעין תדורו שהסוכה היא כעין דירת ביתו בכל השנה ואין אדם קובע דירתו במקום עבודתו מ"מ יש סברה גדולה לומר שמקום עבודתו נקרא דירתו כיון שהוא אוכל שם בקביעות במשך השנה ולא מצינו שרבינו יפטור אדם מאכילה בסוכה כי אם בשוכן על פני השדה ולא במקום שהוא נמצא בתוך בנין של מקום עבודה או משרדים אחרים משא"כ לדעת המ"ב והגר"א והמ"א יהיה פטור מאכילה בסוכה אם אין שם סוכה בסביביו.