סעיף א - 1093

הערה בשו"ע הלכות יום הכיפורים

הרב וו. ראזענבלום

תושב השכונה

איתא בשו"ע אדמו"ר הזקן הלכות יום הכיפורים בתחילת סימן תרד, וז"ל:

"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו' וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי . . אלא ענין הכתוב הכינו עצמיכם בתשע לעינוי העשירי שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי . . שהאוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו הי' מתענה בו".

וממשיך רבינו שם, וז"ל:

"דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדים שאר יו"ט צריך לכבוד ביום שלפניו. לפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום . . מכל מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר אין להתענות בו . .", עכ"ל.

בהשקפה ראשונה לכאורה משמע, שמה שכתב רבינו: "דכיון", שכוונתו להוסיף עוד טעם לזה שמצוה להרבות באכילה ערב יום הכיפורים.

אבל צריך עיון אם אכן זוהי כוונתו, מצד שני ענינים:

א) אם זה הוא טעם אחר הי' לכאורה מתאים יותר הלשון "ועוד שיום הכיפורים" או: "ועוד דכיון שיום הכיפורים".

ב) לפי"ז לא מובן מה שכותב בהמשך לזה שטעם האיסור להתענות ערב יום הכיפורים הוא מפני שהאכילה נחשבת כעינוי.

ואדרבה, מצד טעם השני הי' מותר להתענות, כמו שמותר בשבת ויו"ט. וממה שרבינו כותב "לפיכך" משמע שזהו טעם האיסור להתענות.

ואולי אפשר לומר שבאמת יש רק טעם אחד למה שצריך להרבות באכילה, ובתיבת דכיון התחלף וי"ו בדלי"ת, דהיינו שצריך להיות וכיון, ולא דכיוון.

ורבינו בא לומר ולהוסיף בזה ש(לא רק שצריך להרבות באכילה סתם, אלא) שצריכה להיות באופן של כיבוד כמו סעודת שבת ויו"ט.

ולאחר שרבינו מסיים בנוגע לעצם עניין האכילה בערב יום הכיפורים ובאיזה אופן צריך להיות האכילה ממשיך רבינו (בהמשך לכל הנ"ל) "לפיכך . . ".