סעיף א - 1063

דיוקי לשונות בשו"ע אדה"ז

הרב דוד לייב גראסבוים

משיב בתומכי תמימים - 770

בשו"ע אדה"ז סי' תקי"א בסעיף א' קרוב לתחלתו כתב וז"ל "וכ"ז בחמין שהוחמו מערב יו"ט, אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין שהוחמו מערב יו"ט, וכן אסור לרחוץ כל גופו אפילו חוץ למרחץ בחמין שהוחמו ביו"ט", עכ"ל. והנה תיבות "אבל כל גופו", אינם מובנות. ויותר היה מובן הדברים אם היינו משמיטין תיבות "כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין שהוחמו מערב יום טוב", שאז היה כתוב כך "וכל גופו אפילו חוץ למרחץ במים שהוחמו ביו"ט".

והנה כל הנ"ל נראה לומר רק מצד הלשון, אבל לכאורה גם מצד הדין נראה שמוכרחים לומר כן. כי הנה כפי הנוסח הנדפס בשו"ע אדה"ז יוצא הדין כהדעה הראשונה שהיא דעת הרי"ף בשם גאון, שהתיר רחיצה ביו"ט במים שהוחמו מערב יו"ט, מ"מ אסור אם רוחץ כל גופו בבת אחת, ואינו מותר אלא אבר אבר, ולדעה השניה (שהיא דעת התוס') שאוסר רחיצה ביו"ט במים שהוחמו מעיו"ט מ"מ מותר אם רוחץ אבר אבר. ונמצא שאין כאן מחלוקת בין הדעות, ולכו"ע אסור אם רוחץ כל גופו בבת אחת ולכו"ע מותר אם רוחץ אבר אבר.

ולכן נראה שיש כאן טעות הדפוס ומשום כך נראה שמוכח וצריך להשמיט תיבות שציינתי לעיל. ויותר מוכח הנ"ל כשלומדים הדין בטור ושו"ע בית יוסף. הטור בסימן תקי"א הביא שני הדעות, מתחילה כתב דעת הרי"ף שמותר לרחוץ ביו"ט במים שהוחמו מעיו"ט, ואח"כ מביא דעת הר"י שאסור, ולזה הסכים אביו הרא"ש.

ובשו"ע בית יוסף ס"ב מביא דעת הרי"ף שמותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד, ובלבד שיהיה חוץ למרחץ, אבל בתוך המרחץ אסור. ועל זה כתב בהגהת רמ"א ויש אוסרין בכל ענין וכן נוהגין. ויש לומר כוונתו בתיבות "בכל ענין" הוא שאסור לרחוץ כל גופו בין בתוך המרחץ ובין חוץ למרחץ, והיינו שהרמ"א חושש לדעת התוס' ואוסר לרחוץ ביו"ט במים שהוחמו מערב יו"ט.

והנה הר"ן במסכת שבת (מ, א ד"ה אתמר) כתב שלשה דינים, מתחלה מדייק מהברייתא שמותר לרחוץ אבר אבר ביו"ט במים שהוחמו מעיו"ט, ואחר כך כתב דעת הרי"ף שמותר לרחוץ כל גופו ביו"ט במים שהוחמו מערב יו"ט, ואחר כך כתב דעת התוס' שאסור לרחוץ כל גופו ביו"ט במים שהוחמו מערב יו"ט. ויש לומר שכוונתו בדין הראשון הוא לפי שיטת התוס' שאוסרים לרחוץ כל גופו ביו"ט במים שהוחמו מערב יו"ט מכל מקום אם רוחץ כל גופו אבר אבר מותר אפילו לדעת התוס'. וכן כתב אדה"ז בסי' תקי"א סוס"א, שגם לדעת האוסרים (תוס') אם רוחץ אבר אבר מותר. אבל לדעת הרי"ף אין צריך לכל זה, כי לדעת הרי"ף בלאו הכי מותר לרחוץ כל גופו אפילו בבת אחת במים שהוחמו מערב יו"ט, ולכן נראה שנפל כאן טעות דמוכח בדעה הראשונה, כנ"ל.

וטעם מחלוקת הרי"ף והתוס' היא: דלתוס' מים שהוחמו ביו"ט לצורך רחיצת כל הגוף אסור מן התורה, כמובר בתוס' (שבת לט, ב ד"ה וב"ה מתירין), ולכן גזרו שלא לרחוץ ביו"ט בחמים שהוחמו מערב יו"ט אטו חמים שהוחמו ביו"ט שהוא אסור מן התורה, כמו שגזרו בשבת שלא לרחוץ במים שהוחמו מערב שבת.

משא"כ להרי"ף מים שהוחמו ביו"ט לצורך רחיצת כל הגוף אינו אסור אלא מדרבנן, ולכן לא גזרו על מים שהוחמו מערב יו"ט.

וראיתי מקשים לדעת הרי"ף למה לא אסרו חכמים לרחוץ במים שהוחמו ביו"ט, שהרי לדעת הרי"ף הוי צורך כל אדם ומותר מן התורה לרחוץ ביו"ט וא"כ מאיזה טעם אסרו חכמים.

ומבואר הטעם ברמב"ם שהוא סובר כדעת הרי"ף שמותר לרחוץ בחמים שהוחמו מערב יו"ט ומ"מ אסור בחמים שהוחמו ביו"ט. וכתב הרמב"ם הל' יו"ט פ"א הלכה ט"ז, וז"ל "לפיכך מחממים חמים ביו"ט ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל כל גופו אסור משום גזרת מרחץ". והיינו שאסרו חכמים לרחוץ במרחץ ביו"ט. ואיסור רחיצה במרחץ הוי אפילו במים שהוחמו מערב יו"ט כמבואר בשבת מ, א ובשו"ע תקיא הובא לעיל.

ונראה לי שהטעם שאסרו במרחץ הוא משום זלזול יו"ט ואוושא מילתא, ולכן אסרו כל רחיצה אפילו רחיצה שחוץ למרחץ גזרה משום מרחץ, וכל במים שהוחמו ביו"ט, אבל מים שהוחמו מערב יו"ט מותר לרחוץ בהם כל גופו בבת אחת לדעת הרי"ף והרמב"ם, ובלבד שהוא חוץ למרחץ.