כללי - 754

בגדר דין בורר

הרב שמואל זייאנץ

ר"מ בישיבת תות"ל - חובבי תורה

בהמשך למה שכתבתי בגליון תשנג לבאר דין בורר מין א' ובורר ב' מינים לדעת אדה"ז, הנני להמשיך בזה.

הנה באדה"ז מוצאים אנו בסי' שיט דהדגיש דהעיקר שבורר פסולת ואוכל (והיינו לא הענין דב' מינים, אלא דתקון האוכל ע"י דחיית הפסולת). ועיין בל' ס"ה שמסביר ע"ד התוס', ובס"ד מסביר דהא דאין אומרים כן במין א' הוא משום דאין לקרותו אותו שאינו רוצה פסולת (לכ', דרוצה דוגמתו מאותו מין "ראוי לאכילה") ועיין גם בס"ו. ובל' בסעיף כא בהא דאינו נחשב לבורר בהפרדת החלבון וחלמון " . . אינו נראה כבורר אוכל מתוך הפסולת מפני שהחלבון והחלמון שניהם אוכלין הם . . אינו נראה כבורר פמ"א כיון שבאמת שניהם מין א' הם" (דמשמע קצת דב' מינים הוא להשוותו פמ"א). ועיין בל' בסע' כה בהלכה דמחבץ חייב חטאת " . . ואע"פ שהקום והחלב שניהם מין אוכל א' ואין כאן פסולת כלל . . יש בזה משום בורר כמו במפריד אמה"פ" ויש לדחות ראיה מל' זה.

אבל בל' בסי' ת"ק סי"ח נראה כאופן הב', מסביר הא דאין במנקר משום בורר " . . אע"פ שהוא בורר ומפריד אוכל מאוכל אין בכך כלום, כיון שהכל מין א' אלא שהתורה אסרתו באכילה. ואין איסור בורר שייך אלא בבורר ומפריד ב' מינים זמ"ז או פמ"א שהם כעין ב' מינים . . ", דנראה מזה דעיקר ההדגשה של המלאכה היא הפרדת ב' מינים והא דחייב בפסולת מאוכל הוא משום שעי"ז נחשב כב' מינים.

ובכדי לתווך ב' הל' דאדה"ז אולי י"ל דשניהם אמת: דיש ב' עניינים בבורר הפסולת מתוך הסממנים במשכן: א) שהיה בו הפרדת ב' דברים, ב) דהיה שם תיקון הסממנים ע"י הסרת הפסולת מתוכו.

ולשניהם, באוכל מאוכל בעי ב' מינים כדי להחשיבו כבורר: א) אינו נחשב כהפרדה אא"כ הם ב' מינים שמעורבבים ואז הוא מפרידן אבל כששניהם מין (וענין) א' אינו נחשב כ"מפריד" ב' דברים דנתערבבו1.

ב) לענין תקון האוכל ע"י הסרת הפסולת, רק בב' מינים אפשר להחשיב ההוא דאינו רוצה לגבי ההוא דרוצה כפסולת, אבל במין א' א"א להחשיבו "פסולת" (גם כשאינו רוצה עכשיו) כיון שרוצה אחר שהוא מינו.

ואולי יש לומר שיש אופנים היכי שענין הא' הוא בהדגשה, ואופנים היכי שענין הב' הוא בהדגשה:

בברירת ב' מיני אוכלים המעורבים זב"ז באופן שאין צריך "להפריד" א' מהשני אלא לברור א' מהמעורב בו, אין בו הענין הא' דהפרדת ב' מינים, כיון שלא היו מעורבים באופן שצריך להפרידם. אבל שייך הענין הב' דתקון האוכל, דכיון שאינו רוצה המין השני, הרי בזה שבוררו ולוקחו לזורקו או אפי' להניחו לאח"ז הרי זה כבורר פסולת מאוכל ומתקן ההוא שרוצה לאכול.

וזהו תוכן הדברים דס"ד-ו שם בדברים "המעורבים" אבל אין צורך "להפרידן" ובזה ההדגשה היא תיקון האוכל. (ובנוגע לחלבון וחלמון שבסכ"א אואפ"ל: שאין מעורבין כ"כ זה בזה שיש צורך ל"הפרידן". אלא שהם מעורבים ומחוברים ויש צורך ל"בוררן". ובנוגע למחבץ, אואפ"ל בכוונת אדה"ז שכיון שהוא "דבר לח" "המתערב יפה" הרי הערבוב הוא חזק יותר ונחשב הדבר המעורבב (גם אם הוא מאותו מין) כפסולת, ולכן נחשב הסרתו ממנו כתקון האוכל, כמו שיש תיקון האוכל בהסרת הפסולת).

והיינו דיש ערבוב שאינו מעורב יפה, ובזה נחשב כמתקן האוכל רק כשבורר פסולת ממש. אבל כשהם מעורבים יפה, הרי גם דבר שהוא אוכל נחשב לגבי השני "כפסולת". ואולי זהו כוונתו: " . . הם מתערבים יפה והוא מפרידן יש בזה משום בורר כמו במפריד אמ"פ".

ולאידך אוי"ל דזה (ששייך לומר בורר באוכל מאוכל כבורר פסולת הוא), רק כשרוצה לאכול א' לאלתר והשני אינו רוצה לאכול כלל או אפי' שרוצה להניח לאכול לאח"ז. והוא כמבואר באדה"ז ס"ה " . . ורוצה לברור לאכול א' מהם לאלתר ולהניח השני לאכלו לאח"ז, הרי אותו המין שרוצה לאכול לאלתר נקרא אוכל והשני חשוב פסולת . . ". והוא כהדגשת ל' הרא"ש בפ' כג. (ודלא כשיטת הפרמ"ג וכדיוקו מתוס' שגם כשאינו רוצה לאכול לאלתר גם נחשב אוכל, והב' שאינו רוצה לאכלו או שרוצה לאכלו לאח"ז מהאחר, נחשב כפסולת).

וא"כ י"ל דמה שמבואר בסי' שיט דנחשב בב' מינים כפמ"א, הוא דוקא כשרוצה לאכול הב' לאלתר (כמבואר בס"ה). ולפ"ז מה שהו"א שמסנן החרדל ובורר החלמון מחלבון כבורר אמ"פ הוא משום דרוצה לאכול מיד החרדל עם החלמון. (ובמחבץ, אולי אפשר לומר שמיד שמתחיל להעשות חביצה יאכל לאלתר. או באו"א כנ"ל, דערבוב דברים לחים ש"מתערבים יפה" מחשיבו לפסולת).

וזהו הטעם דלא הזכיר "הפרדת ב' מינין" בסשי"ט: שאופנים המדוברים כאן, אינם מעורבבים באופן שצריך "להפרידן". ובמחבץ (דמשמעות הל' נראה קצת דהחיוב הוא משום פמ"א ולא משום הפרדה), אואפ"ל, כיון דקודם הפירוד היה ענין א' ממש לא שייך ע"ז מלאכת הפרדה שהוא דוקא כשהיה ב' עניינים. ודוחק (במיוחד בההלכה דהפרשת הקום ומי חלב). ואואפ"ל להיפך, דהחיוב שם הוא משום "הפרדת המינים", וכל' " . . והוא מפרידן . . כמו במפריד אמ"פ". ונצטרך לבאר מה כוונת הדמיון ("כמו") למפריד" פמ"א" (ולא ב' מינים)).

אבל בסי' תק מדובר בענין ערבוב דגיד ובשר, שהם אותו מין (בשר) ואין הו"א שיהיה נחשב כבירור פמ"א/אמ"פ דהיינו כתקון האוכל כיון דלא יאכל הבשר לאלתר לאחר הניקור, ובפרט דעדיין דורש תיקון, אין הבשר נחשב "לאוכל" ואין הגיד נחשב "לפסולת" (כנ"ל בדיוק ל' אדמה"ז שבב' מיני אוכלים נחשב לפמ"א רק כשרוצה לאכול מין א' לאלתר)2. וגם אינו "ערבוב דבר לח שנאמר ש"מתערב יפה" שהפרדתו ייחשב כתיקון המבורר.

אלא שהו"א (דהגם דלענין "תיקון האוכל", לא ייחשב הב' שאינו רוצה כ"פסולת" כשהוא מאותו המין דההוא שרוצה) שיש בזה בורר משום הפרדת ב' דברים המעורבים יחד עד שצריך להפרידם, גם בב' דברים מאותו המין. וע"ז מבאר בסי' ת"ק: שאיסור זה אינו שייך אלא בבורר ומפריד ב' מינים. והיינו דמלאכת ההפרדה הוא דוקא במפריד שני עניינים (מינים) שהיו מעורבים אבל במין א' אין שייך האיסור.

סכום: לפ"ז ב' הסברים בהעדר מלאכת ברירה בברירת ב' דברים ממין א' בשיטת אדה"ז: א) שלילת תקון האוכל, משום שא"א להחשיב הב' שאינו רוצה "כפסולת" כיון שהוא מאותו מין מההוא שרוצה (דראוי לאכילה). ב) שאין גדר ברירה והפרדה שייך אלא בב' מינים שנתערבו אבל במין א' לא שייך "הפרדה".

 


1) ולהעיר משיטת אדה"ז במלאכת קורע: דהוא רק בב' דברים שנתפרו ונתחברו ומפרידן, אבל לא בקריעת ניירות שהם מדבר א' שלא שייך בהא תוכן מלאכת קריעה ופירוד דברים שנתחברו).

ועיין סברא מעין ודוגמא לזה באג"ט בורר ס"ק כד אות ד בהסבר שיטת ר"א דמתיר לכתחילה לשמר דסובר דאין ברירה אלא בשני גופין מעורבין ולא ביין שהוא גוף א' עם השמרים. ואין לסתור להמבואר בפנים משיטת חכמים (דסוברים ברירה אפי' בגוף א') דאפשר דהוא מצד ענין תקון האוכל דשייך אפי' בפסולת הנמצא בגוף א'. אבל גם אין זה ראיה לענייננו דהרי שם מדובר בענין גוף א'. ועד"ז ילה"ע משיטת מהרש"ל ביצה מ"ב, מובא בפס"ד צ"צ דאין בורר בקליפת פירות כו' דהם דבר א' עם הפרי ושומר לפרי. ואעפ"כ החולקים עליו סוברים ששייך בורר. ולפי המבואר בפנים הוא רק לענין תקון האוכל, ולא להפרדתם.

2) ולהעיר מדברי התוס' עד, ב בחילוק הא דיש טחינה רק בסילקא ולא בשאר ירקות: דהפי' בזה הוא, דיש טחינה רק בירקות ע"ד סילקא דאינם נאכלים כשהוא חי דאינם נחשבים לאוכל כיון שעדיין צריך תיקון,  משא"כ בירקות הנאכלים חי ואינו דורש בישול דנחשבים לאוכל.