הערות בהלכות ציצית - 749 [גליון]

הרב מאיר צירקינד

תושב השכונה

בגליון יב [תשמח] כתב הרב ל.י.ר. שיחי' להעיר בדברי כ"ק אדה"ז בסידורו הל' ציצית, והביא שם מביאור הרמ"ב על המרדכי (בהל' ציצית, סי' תתקמא) שכתב: ולענ"ד התוס' מיירי במיוחד ללבישה, אז חייב בציצית אפי' בהעלאה, ואין בו משום כלאים. אבל במיוחד להעלאה גם לתוס' פטור, וסדין מיוחד עיקרו להצעה ולא ללבישה. עכ"ל. וכתב הנ"ל: ואולי י"ל שהוכרח לומר כן, דאלת"ה תקשי לתוס' דברי הספרי דאימעוט כר וכסת מציצית. ע"כ.

להעיר דגם הערוך השלחן (בסימן יח ס"ח) כתב חילוק בין מיוחד ללבישה ובין מיוחד להעלאה, לדעת התוס'. אבל, לאידך גיסא, בספר עולת תמיד כתב על דברי הב"י, וז"ל: ואפשר דסמך [הב"י] על המרדכי שכתב דסדינין פטורין, דלא חייבי תורה רק דין מלבוש, מיהא מדברי תוס' וכו' ד"ה תכלת משמע דאין לחלק [ – היינו דלא ס"ל כפי' הרמ"ב והעה"ש בדעת התוס'] וכן איתא בספרי [פר' בשלח פיסקא קטו] ע"ש. עכ"ל. וכן העיטור (הל' ציצית דף עג, ד) כתב בשם הספרי דחייבת בציצית. ועיין שם בשער החדש ס"ק קע, (ובמס' ציצית משמע כהר"ש).

אבל מש"כ שהוכרח לומר כן (בפי' הרמ"ב) תמוה הוא, דהא הר"ש כתב "משמע בספרי" וגם רבו לא הודה לו, א"כ איך קשה לתוס'?

וגם צ"ע ע"ד הרמ"ב "וסדין מיוחד עיקרו להצעה ולא ללבישה" מהא דאיתא במנחות (מא, א) "דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא", (ובסמ"ג מ"ע כו תרגמו שהי' לבוש סדין בלא ציצית), וכן בפיה"מ להרמב"ם (עדיות פ"ד מ"י) כתב "וסדין, שלמת פשתים יתעטף בו האיש". וכן בש"ג (על הרי"ף בהל' ציצית יג, ב) כתב וז"ל: לשון ריא"ז, אע"פ שהתירה תורה להטיל חוטי תכלת של צמר בסדין של פשתן, חכמים אסרו, גזירה משום כסות לילה, שמא ילבש סדין אחר חשיכה כמו שלובשו כל היום וכו'. עכ"ל.

וממשיך הרב הנ"ל, דבספר אלי' רבה (או"ח סי"ח סק"ד) כתב וז"ל: שוב מצאתי בגליון שו"ע וז"ל הואיל ואין התחלת תשמישו ביום, לא מיקרי תשמיש יום כלל אפי' לרמב"ם. ע"כ. ונכון הוא. עכ"ל. ופירושו הוא, דתלוי בעת הלבישה. וכתב שם בשולי הגליון וז"ל: וע"פ הנ"ל י"ל כי לדעת הרמב"ם דכסות יום פטור מציצית בלילה, למה לא חששו על המשך לבישתו בגד של יום בלילה, והו"ל כלאים שלא במקום מצוה? אלא עכצ"ל דס"ל דהלבישה בלילה בהמשך ללבישת יום, בכלל כסות יום איקרי, ומקיים בזה מצות ציצית. והחשש הוא רק על לבישה חדשה בלילה – "שמא יתכסה בה בלילה". וא"כ ה"ה איפכא, לבישת יום שבא בהמשך ללבישת לילה, דאימעוט מציצית כנ"ל. עכ"ל.

והנה יש להקשות על הסברא דתלוי בעת הלבישה, ממה שכתב הרמב"ם בהל' כלאים פ"י ה"ל, וז"ל: אבל אם התרו בו ואמרו פשוט פשוט, והוא לבוש בו, ושהה כדי לפשוט וללבוש אחר שהתרו בו ה"ז חייב על כל שהיי' ושהיי' שהתרו בו עלי', ואע"פ שלא פשט. עכ"ל. ולמה יהא חייב על כל שהיי', הא כל שהיי' בא בהמשך לבישתו בתחילה. ועוד, לפ"ז הי' צריך להתרות בו ( – בכלל, בכל התראה של כלאים) קודם שלבשו בכדי לחייבו מלקות.

ועוד קשה משם הלכה לב דכתב: כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה, אפי' במקדש, לוקין, מפני האבנט שהוא כלאים, ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית. עכ"ל. ולא חילק בין קודם העבודה ללאחר העבודה שהוא המשך להעבודה. ועוד דא"כ הי' להמפרשים לתרץ הרמב"ם מהשגת הראב"ד, ששם (ביומא) מדובר לאחר עבודה, וכאן מדובר קודם עבודה. (כמ"ש בתוס' יומא סט, א בד"ה בגדי, "לכתחלה ללובשן אסור דבזה אפשר להזהר").

ועוד קשה ממה דאיתא ביומא (שם) במעשה של שמעון הצדיק, דתירצה הגמרא "אב"א ראויין לבגדי כהונה, ואב"א עת לעשות וגו'". למה לא תירצו שלבשם במקדש, ואח"כ יצא בהן למדינה, והוא המשך ממה שלבשם במקדש? (וראה עוד בכף החיים סי"ח סקי"ז מה שהקשה על הא"ר).

ומ"ש למה לא חששו על המשך לבישתו בגד של יום בלילה וכו', אדרבה, חששו לזה, והוא מש"כ שמא יתכסה בה בלילה, דהיינו המשך מהיום ללילה, דאם תמצא לומר ש"שמא יתכסה" הוא תחילת לבישה הו"ל לכתוב "שמא ילבוש אותו בלילה", כמ"ש בהלכה ח "מותר אדם ללבוש ציצית בלילה [ – והיינו התחלת לבישה, כמו שממשיך] ובלבד שלא יברך", (והברכה היא בתחילת לבישה כמו שממשיך "מברך עליה קודם שיתעטף").ולהעיר דבפירושו על המשנה בעדיות (שם) כתוב, דהגזירה היא "ואם לבשו בלילה וכו'", אלא שאין להביא ראי' מלשון בפיה"מ, שכנודע, הרמב"ם לא כתבו בלה"ק, ואינו אלא תרגום לשונו.

ומ"ש הערה"ש בסעיף ו מבגדי כהונה, צע"ג, דהא הרמב"ם לא סב"ל כן בספ"י דכלאים, עיי"ש במפרש הרמב"ם. ועוד, דאפי' לשיטתו כתבו התוס' (קידושין סו, א ד"ה הקם) "דמיד שהיו יכולין להפשיטן שהיו זקוקין להפשיטן". א"כ גם בציצית, נהי דאין צריך לבהל להפשיטו בביה"ש, מ"מ כשיהי' לו פנאי צריך להפשיטו. ואינו מותר לילך בה כל הלילה. וכן בשו"ת שאגת ארי' (בביאור שיטת הרמב"ם והראב"ד, בסי' ל בד"ה ונחזור) כתב דבכלאים דציצית איפשר להזהר שלא ללבשן אלא בזמן מצותן, משא"כ בכלאים דכהונה.