סעיף יח - 749 [גליון]

דעת אדה"ז בפתיחת מיני קענס וקופסאות וכדומה בשבת [גליון]

הרב מאיר צירקינד

תושב השכונה

בגליון יב [תשמח] כתב הרב א.י.ס. שיחי' עמ"ש על דבריו בגליון יא, דמהו ההכרח שחותלות (שבסי' שיד סי"ח) הוה בנין גרוע משום שאינם עשויים להתקיים הרבה, אפשר איפכא מסתברא, שאינם עשויים להתקיים משום דהוה בנין גרוע? ותירץ, דממוסקי (סעיף א) מבואר שאע"פ שהוא בנין גרוע מ"מ הוא עשוי להתקיים למשך זמן, וא"כ אינו מסתבר לומר שאינו עשוי להתקיים משום שהוא בנין גרוע.

והנה בסעיף א לא כתב אדה"ז דמוסקי עשוי להתקיים משך זמן יותר ממה שחותלות עשויות להתקיים. (ונראה דהוא סובר ד"עשוי להתקיים" היינו לאחר השבירה, וזה אינו, אלא פירושו קודם השבירה (וראה בסעיף יא)).

עוד כתב: אם השו"ע בא לומר שההיתר הוא רק מחמת שאינו כלי גמור, א"כ אין צריך להזכיר הענין של קליפות שקדים?

ונהפוך הוא! דהא המקור להלכה שמותר לחתוך גופן של חותלות הוא ה"כל בו", ושם כתב וז"ל: חותלות של תמרים מתיר הקשרים ומפקע כל החבלים אפי' בסכין, ואפי' גופן של חותלות, לפי שכל זה כמי ששובר אגוז או שקד בשביל האוכל שבהן או שובר העצם להוציא מוחו. עכ"ל (וכ"כ בארחות חיים). והקשו האחרונים, למה באמת מותר, והא הוא כלי? ותירצו שהוא כלי גרוע. הרי לפניך שכתבו הענין דקליפות שקדים משום שהוא הטעם הנזכר במקור ההלכה.

עוד כתב "ובפתח כזה מבואר מדברי אדה"ז שלא נקרא פתח אם אינו עשוי להתקיים כלל". להעיר שבגליון י כתב "ולכאורה יש מקום גדול לומר שהחכמים גזרו רק בכלי גמור אבל לא בחותלות וכדומה, כיון שאינם עשויים להתקיים הרבה". היינו מ"לכאורה יש מקום גדול" נעשה "מבואר מדברי אדה"ז". ועוד שם כתב דב"קענס" אינן עשויים להתקיים הרבה (ואחר הקושיות שלי) משנהו בגליון יב כאילו כתב (בגליון י) מתקיים כלל. ולהעיר דאדה"ז כתב הרבה.

עוד כתב "ומה שהקשה ממיני פותחות של עץ ושל מתכת (בסעיף יז), אינו קשה כלל, כיון שהפותחות עשויות להתקיים למשך זמן רב". – מה יתרץ להמשך הדין "וכן אסור להסיר החשוקים מחבית של עץ וכו'". הא כשמסיר החשוקים נתבטל החבית לגמרי ואינו מתקיים כלל.

ולפלא שלא תירץ כלום על עיקר יסודתי ממה שמבואר בסי' תקטו ס"ו דבשבת אסור לפתוח אגרת משום איסור סתירת כלים. והא אינו עשוי להתקיים יותר מקופסאות ו"קענס"? ולמה אינו "בנין גרוע"?