סעיף טו - 748

כח גברא בנט"י

הרב אליהו נתן הכהן סילבערבערג

ר"מ במתיבתא ליובאוויטש שיקאגא

כתב כ"ק אדה"ז בסדר נט"י לסעודה סט"ו: נט"י מן הכלי צריך שיבאו המים על ידו מכח גברא דוקא כו' ואפי' אם הוא קטן כו'. אבל אם המים באין מאליהם, כגון חבית שיש בו ברזא והסיר את הברזא וקירב ידיו לקילוח המים המקלחים מנקב הברזא, המים הבאים מכח ראשון לבדו, דהיינו קילוח ראשון לבדו, נקראים באים מכח גברא, הואיל ובאים ע"י כח אדם שהסיר את הברזא. ואפי' הי' עכו"ם. אבל מים המקלחים אח"כ, אינן נקראים באים מכח גברא אלא מאליהם הם מקלחים ופסולים לנט"י וכו'.

והנה זש"כ "ואפי' הי' עכו"ם", הרי כוונתו בפשטות הוא להוציא מהשיטה (הובא גם בב"י) דאין עכו"ם נק' אדם, ושלכן אין הנטילה נק' מכח גברא כשהוא ע"י עכו"ם (וכן כתב במ"מ וציונים שע"י הרב ביסטריצקי שי'). אלא דצ"ע לכאו' למה כתבו בהמשך להדין דנוטל מקילוח הראשון אחר הסרת הברזא וכו', והרי לכאו' מקומו בראש ההלכה בעיקר הדין שצריכים כח גברא (וע"ד שכתב שם שגם ע"י קטן נק' כח גברא)?

והנה מדיוק "לשונו הזהב" נראה, דבחבית שיש בו ברזא והסירו, הרי המים שיוצאים ממנו (אפי' הקילוח ראשון) – הן "מים הבאין מאליהם"; אלא דכשקירב ידו לקילוח ראשון, אז "נקראים באים מכח גברא", משא"כ המים שנמשכים אח"כ "אינן נקראים באים מכח גברא" וכו'.

ונמצא לכאו', דב' אופנים יש בכח גברא בנט"י: א) כשהמים באים מכח גברא במציאות. ב) [אף שבמציאות הרי המים נמשכים מאליהם, מ"מ –] בדין נחשבים כמו שבאו על ידיו מכח גברא.

[ויש לדייק בענין זה בדברי אדה"ז בשלחנו, שמביא כמקור להדין דכח גברא (סי' קנט סי"ד) הא דמצינו במי חטאת "והזה הטהור על הטמא" וכו'. ובהמשך הסימן (סי"ז) מביא ממה שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש דכתיב ורחצו ממנו ולא בתוכו, שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן, אבל חוצה לו רוחץ ע"י הסרת הברזא כו', וזה "נק' כח נותן כמו שית'". ועוד חזון למועד].

ויל"ע באם יש מקום בסברא לחלק בין ב' אופנים אלו בכח גברא – לענין נכרי המטיל לידים; די"ל, דזה שאין הנכרי נק' אדם, היינו במקום שצריכים ל"דין" אדם (ובעניננו – שצריכים שיהיו למים אלו דין כח גברא), משא"כ כשצריכים להמציאות דאדם (כמים הבאים מכח אדם במציאות), אולי אין בו חסרון.

ובאם כנים הדברים, יתבאר בטוב טעם מש"כ אדה"ז "ואפי' הי' עכו"ם", על הדין דכח גברא בקילוח ראשון אחר הסרת הברזא – דבא לשלול סברא זו, ולומר דאפי' כשצריכים ל"דין" כח גברא, מועיל לזה הפעולה של הנכרי. ועצ"ע.