הערות בהלכות ציצית - 748

הרב לוי יצחק רסקין

דיין ומו"צ, קהילת ליובאוויטש לונדון, אנגליא

לשון הלכות ציצית בסידור אדה"ז בסופו, בענין מה שיש לעגל קרן א' בבגדים שלנו ובמכסה שמתכסה בה ביום:

מלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות מלפניהם למטה וב' כנפות למעלה בבית הצואר, צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות כמו שנהגו מקרוב, ולא מרובעים כמקדם, כדי לפטרם מציצית לדברי הכל. וכן המכסה (שקורין קאלדר"א) שמכסין בו כשישן בו ביום, אף אם עיקרו מיוחד ללילה, יש לעשות קרן אחד עגולה, כדי לפטרו מציצית.

מלבושים שלנו . . לעשות הכנפות שלמעלה עגולות – בשוע"ר (ס"י סכ"ב) כתב בנודו"ד ש"נהגו להקל. אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות קרן א' עגולה", והוא עפ"ד המג"א (שם סקי"ג בסופו) בשם הב"י. ובדברי רבינו כאן בסידורו יש לדייק: א) שכתב לעגל כנפות, לשון רבים; ב) שיעגל הכנפות שלמעלה דוקא. וראיתי בב"י (שם ד"ה יש לדקדק) שכתב, "ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושים בה שתי קרנות עגולים". הרי לפנינו מקור לדיוק הא'. ומ"מ הטעם על כל זה – עצ"ע.

וכן המכסה – כעין הלכה זו כתב רבינו בשו"ע שלו (סי"ח ס"ה), אבל ישנם כמה שינויים (וכפי שכבר העיר ב'פסקי הסידור' אות מ). ולפרט:

א) בשו"ע (ע"פ מג"א שם ססק"ג) כתב רבינו להחמיר רק בסדין או כר שהיא של צמר. בסידור לא חילק רבינו במהות המכסה;

ב) בשו"ע הובא הדוגמא של כר (וסדין), והוא המוצע תחת השוכב (ראה 'ערוך' ע' כר הא'). ואילו הדוגמא בה'סידור' הוא "מכסה (שקורין קאלדר"א)" שהוא על גבי האדם;

ג) בשו"ע חשש למה שהאדם ישן בבוקר בבגדים הנ"ל של לילה, דלמ"ד הלובש כסות לילה ביום חייב בציצית, יצטרך להטיל ציצית בכרו ובסדינו. ב'סידור' חשש רבינו רק למה שהוא "ישן בו ביום".

והביאור בכ"ז:

א) אם יש להחמיר גם במכסה שאינו של צמר – אולי י"ל דסתם קאלדר"א נעשית מצמר, וע"כ לא נחית רבינו בזה לפרט, ודוחק הוא. ולהעיר, דבכל הלכות אלו לא נזכר אודות איכות בגד של צמר דוקא. ועצ"ע.

ב) האם החומרא היא דוקא במכסה, או גם בכר וסדין – הנה ג' אופנים יש בהשתמשות הבגד ע"י האדם: א) דרך מלבוש; ב) דרך כיסוי, על גבי גופו; ג) דרך הצעה, מתחת לגופו. ואיתא ב'ספרי' (דברים פכ"ב סוף אות פ"ה) "כסותך – פרט לסדין". וב'מרדכי' (הל' ציצית סי' תתקמא) הביא דברי הר"ש שרצה לפרש בזה דהיינו שהסדין הוא פטור לגמרי מה"ת. אמנם דעת רבו שם הוא שדברי הספרי הם אסמכתא (להא דקי"ל שאין להטיל ציצית בסדין של פשתן משום כסות לילה, והוי שלא במקום מצוה – מנחות דף מ ע"ש). וממשיך הר"ש: "ונ"ל שאין חייבין בציצית כלל אלא אותם שהם דרך לבישה, ו"אשר תכסה בה" משמע נמי דרך מלבוש. ואפילו דרך העלאה שחייב בכלאים, הדעת נוטה לפטור, דלא איתקש אלא ללבישה. וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מ"אשר תכסה בה". ולא הודה לי רבי". ע"כ.

ויל"פ כוונת דברי הר"ש האחרונים, שבא להוכיח שאין דברי הספרי אסמכתא, שהרי בכר וכסת לא מצינו בהו גזירה דרבנן לבטל מהן ציצית, וא"כ לימוד גמור הוא. ומוכח איפוא דבין דרך הצעה – כר וכסת, בין דרך עליו – סדין, ה"ה פטור מציצית. ואולי י"ל בפירוש דעת רבו של הר"ש, דאמנם כר וכסת פטורים לגמרי, לפי שהן דרך הצעה. אבל סדין שהיא דרך עליו ה"ה חייבת בציצית מה"ת, לבד בסדין של פשתן דגזור בי' רבנן, וע"ז באה האסמכתא בספרי. ואולי י"ל אליבי' דס"ל דהא דאיתקש ציצית לכלאים, אהני גם לחייב ציצית בכסות שהוא דרך העלאה, ראה – לענין שעטנז – רמב"ם הל' כלאים פ"י הי"ב, שו"ע יו"ד ר"ס שא.

וע"פ שיטה זו של הר"ש מיישב המג"א את דברי התוס' (מנחות שם סד"ה תכלת) שכתבו (בניגוד לדין כלאים) "אבל גבי ציצית דאין לחלק בין הצעה ללבישה". וע"פ דבריהם הורה המג"א להחמיר בסדין של צמר, לעגל קרן א', וכ"פ רבינו בשו"ע.

וראיתי בביאור הרמ"ב (על המרדכי שם) שכתב על דברי התוס': "ולענ"ד התוס' מיירי במיוחד ללבישה, אז חייב בציצית אפילו בהעלאה, ואין בו משום כלאים. אבל במיוחד להעלאה גם לתוס' פטור, וסדין מיוחד עיקרו להצעה ולא ללבישה". ואולי י"ל שהוכרח לומר כן, דאלת"ה תקשי לתוס' דברי הספרי, דאימעוט כר וכסת מציצית.

ועפ"ז אולי יש לפרש הכרעת רבינו כאן בסידורו, שלא הזכיר חומרא דידן רק במכסה, ולא בסדין. שהרי בדרך הצעה מתחתיו אין לחייב בציצית רק לדעת התוס', וגם אליבייהו הרי הוכיח הרמ"ב דהיינו דוקא במציע תחתיו מלבוש רגיל, ולא בכר וכסת, אמנם במכסה, שהוא לבוש 'דרך עליו' הכריע רבינו להחמיר ולעגל קרן א', בכדי לחשוש לדעת רבו של הר"ש דמחייב בכה"ג.

ג) חומרא זו היא דוקא במכסה שישן בו לכתחלה ביום – בס' 'אלי' רבה' (או"ח שם ס"ב) מצאתי חידוש גדול, וז"ל: "שוב מצאתי בגליון שו"ע וז"ל: הואיל ואין התחלת תשמישו ביום, לא מיקרי תשמיש יום כלל אפילו לרמב"ם. ע"כ. ונכון הוא".

הרי, דאף למאן דמחייב ציצית להלובש בגד המיוחד ללילה ביום, היינו רק כשלובשו בתחלה ביום, אבל מה שהוא לבוש בו בהמשך ללבישתו בו בלילה, כבר נתמעט מ"וראיתם אותו – פרט לכסות לילה", ומשמע דתלוי בעת הלבישה*.

ובזה יתיישב לנו (במקצת עכ"פ) העדר הזהירות בחומרא זו בזה"ז – ראה 'ציצית – הלכה למעשה' פי"א הע' 4 שנשאר בזה בצ"ע. די"ל דהיינו לפי שבמדינותינו (בימות החול עכ"פ) אין רגילות כ"כ לישן במשך היום. (ואולי לאלה שהם רגילים לערוך 'תיקון חצות', היו נאצלים לישן באופן קבוע במשך היום, וע"ע שו"ע או"ח ר"ס רלא). ולענין שבת, הרי יש מקום להקל – ראה שוע"ר (סי"ג ס"ו).