כללי - 747 [גליון]

הערה בדיני בורר בשו"ע אדה"ז

הרב דוב טברדוביץ

ראש מכון לסמיכה לרבנות - תות"ל כפ"ח

בגליון הקודם ביארנו עוד כמה סעיפים בשו"ע אדה"ז סשי"ט, ועתה נמשיך בזה.

בסעיף טז כותב רבינו, שכל משקה שמותר לסננו בסודר, מותר לסננו בכפיפה מצרית. פירוש כלי שעושין מן הגומא וממיני ערבה [רמ"א בסי"ב. ופירוש מצרית מלשון צורי דקל, שהם העלים וקליפות הדקל וכיו"ב, שעושין מהם סלים ושופכים המשקה לתוכם, ויוצא המשקה דרך הנקבים הדקים שבין האריגה של הסל, והפסולת נשאר במקומו בסל].

אבל כלי העשוי כנפה ומסננים בו, הואיל והוא מיוחד לכך, דינו כמשמרת שאין מסננין בה אלא משקה צלול שאין בו שמרים כמו שנתבאר.

והנה בסיום סעיף זה וכן בסעיף הקודם מביא רבינו, שיש היתר בדברים מסוימים לסנן שלא בכלי המיוחד לכך, וכמו שהביא בסעיף יג. ואף על פי שהביא שם שלכתחילה יש לחוש להמחמירים והאוסרים גם בשינוי, מכל מקום מביא רבינו שיטה המקילה כהלכה פשוטה, הואיל וכן עיקר להלכה, ורק שלכתחילה יש לחוש לחומרא. וממילא מובן שבשעת הצורך מקילים, ולכן מביא רבינו בפשטות שיש אופנים שמקילים לסנן בשינוי.

בסעיף יז מביא רבינו, שכלי שמריקין לתוכו יין מהחבית, לא יהדק בפיו קשין וקיסמין בחוזק, מפני שדומה למשמרת אע"פ שאינה משמרת ממש וכו'. כלומר, שאין חייבים עליה כי אין זה דרך סינון, מכל מקום דינה מדרבנן כמשמרת ממש, שאסור לסנן בה אפילו אם זה פסולת שאין מקפידים על זה בשעת הדחק ומותר לסננו בסודר, מכל מקום באופן זה אסור. ורק אם יש שם משקה שראוי לשתיה לרוב בני אדם בלי סינון, שאז מותר אפילו במשמרת, אז ודאי מותר גם בזה.

ורבינו שינה מלשון המחבר כאן בסעיף יג שכתב, שאין לך משמרת גדול מזה, מפני שכתבו הראשונים שאין כאן חיוב דאורייתא כמו במשמרת גמורה, ורק שמעכב היין מלעבור, עכ"פ הקיסמין והטינופות מלעבור, וכמו שכתב במשנה ברורה סקנ"ב. ורבינו נשמר מקושיתם וכתב ודומה למשמרת אע"פ שאינה משמרת גמורה, כלומר שאין חייבים עליה מן התורה מכל מקום מחמירים בה כמשמרת גמורה כנ"ל.

בסעיף יח מתיר רבינו לערות בנחת מכלי לחבירו, כדי שישארו השמרים והפסולת למטה, ובתנאי, שיפסיק קודם שיוצאים הניצוצות הקטנות מתוך הפסולת שאז זה נראה כבורר. פירוש, שכל זמן שנשאר עדיין קצת משקה עם השמרים, אינו נראה כבורר. ואף שיש איסור לברור חלק מהפסולת מתוך האוכל, אפילו שחלק נשאר מעורב, מכל מקום יש איסור, כי מתקן במקצת את המאכל, אבל כאן שאינו נראה כבורר אין לאסור, כי כשם שהותר בבורר בדרך אכילה כך מותר בכל ענין שאינו נראה כבורר. [כי בורר היא מלאכה גרועה, שהרי אינו משנה את עצם הדבר, ורק שמפריד ממנו את הפסולת, וכל שאינו נראה כמתקן לא אסרה תורה].

ולכן, מותר להוציא את השומן שצף על החלב, אם נשאר קצת ממנו עם החלב, שאז אינו נראה כבורר, ובתנאי שהוא לצורך השבת. כי אסור להכין משבת לחול, אבל לצורך השבת מותר, גם אם אינו צריך מיד לשומן זה, כי אם נצרך מיד לשומן זה – יכול אפילו להסיר את כל השומן מן החלב, וכמו שכתב רבינו, כאן בסוף הסעיף. שהרי מותר להוציא אוכל מן הפסולת סמוך לאכילה, ואפילו להוציא בכף מותר, ואין זה נקרא בורר בכלי, כי אין הכף עושה פעולת הברירה. ואינה כמו מסננת שיש בה נקבים שמסננים, אלא רק לוקחים בה, ולכן מותר כמו שכתבו האחרונים ובקצות השולחן, וכן משמע מדברי רבינו שכתב שאין נקרא בורר בכלי אלא כשמסנן בסודר או כפיפה וכיוצא בהן, משמע שרק כלי שבעצמו יש בו מה שמברר, זה דוקא נקרא בורר בכלי. אבל כף וכדומה שאינו מברר, אלא רק עשוי ליקח, אינו נקרא בורר בכלי.

בסוף הסעיף מתיר רבינו לערות מכלי לכלי אחר, אף שהוא מערה כל האוכל, מכל מקום מותר, כיון שרוצה לאוכלו לאלתר, ואינו מערה בכלי מיוחד לברירה. ובקצות השולחן כתב שלפי מה שכתב רבינו בסידורו, שמה שנשאר בידיו הוא הדבר שמתברר, אם כן אסור לשפוך את כל האוכל, כי אז נמצא שנשאר בידו רק פסולת, ונמצא שבירר את הפסולת וזה אסור.

בסעיף יט כותב רבינו שומן הצף ע"ג תבשיל אסור לערותו כולו כדי לאכול את התבשיל, כי נקרא בורר פסולת. והטעם ע"ז, כי השומן נחשב למין אחר, וכבר הזכרנו שכתב בקצות השולחן שלדברי רבינו בסידור, אסור אפילו לערות את כל השומן כדי לאוכלו ולהשאיר המרק שאינו רוצה לאוכלו, כיון שנשאר בידיו מה שאינו רוצה בו עכשיו, נמצא, שנטל הפסולת מן האוכל, ואסור. ולכן צריך להשאיר בידיו קצת מן התבשיל שרוצה לאכול לאלתר.

בסעיף כ מתיר רבינו להגביה חבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנה היין היטב. ואף שעל ידי זה יורד יין מתוך השמרים, אין איסור, כל זמן שאין יורדין הניצוצות מן השמרים, כנ"ל. והחידוש לכאורה כאן הוא, שאין זה נקרא כעין בורר בכלי במה שמשעין החבית על איזה דבר, כיון שאין הכלי עושה פעולת הבירור, וכנ"ל. וכבר הוזכר לעיל, שהקצות השולחן אומר שלפסק רבינו בסידורו אסור לערות כל היין מהכלי, גם אם רוצה לשתות לאלתר, כיון שנשאר בידיו הפסולת, נמצא, שבירר הפסולת מן האוכל. וכאן יש לדון כיון שאין מחזיק בידיו את החבית, אלא רק משעין על איזה דבר, לכאורה יהיה מותר באופן זה, גם אם מוציא כל היין מן החבית.

בסעיף כא כותב רבינו שאין מסננים את החרדל מהסובין שלו. שכיון שאין רוצה [וגם אין רגילים, כי אם רוב העולם רגילים לאוכלם גם אחר הסינון, אין זה נראה כפסולת] לאכול הסובים, נראה כבורר מדרבנן, מפני שמסננם כדי להשליכם. ואף שאינו אסור מן התורה, כי הכל ראוי לאכילה ונקרא מין אחד, מכל מקום אסור מדרבנן

אבל אם נתן חרדל [מעוך] מבעוד יום במסננת, מותר ליתן בה ביצה לתקן מראה החרדל. דהיינו, כדי שהחלמון [הצהוב], שהוא מתפרר במעיכתו ירד למטה ויצבע את החרדל לצבע צהוב [והלבן ישאר למעלה]. ואין כאן בורר, כי אין כוונתו לברור את החלמון מתוך החלבון [בכלי] אלא רוצה לצבוע את החרדל.