סעיף יח - 746

דעת אדמו"ר הזקן בענין פתיחת מיני "קענס"

וקופסאות וכדומה בשבת

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר וועסט בלומפילד, מישגען

הנה הענין של פתיחת קופסאות ו"קענס" וכדומה בשבת הוא ענין מסובך שכבר דשו בו רבים, וכדאי לברר דעת רבינו אדמו"ר הזקן בזה.

עיין בשו"ת אגרות משה שהוא דן בהקענס של טונה וכדומה, והוא רוצה לדמות זה להא דאיתא בברייתא שבת קמו, א בדין חותלות של גרוגרות ושל תמרים שמותר לחתוך ולהפקיע אפילו גוף החותלות, עיין שו"ע או"ח סי' שיד סעיף ח שמותר, משום שהוא דומה לשובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל מתוכם.

והנה דעת הגרמ"פ, שחותלות הם כלים העשוים רק לתמרים וגרוגרות אלו, שאחרי שאוכלין אותם זורקים הכלים להאשפה, ואין משמרים אותם להניח בהם תמרים וגרוגרות אחרים, או להשתמש בהם לדברים אחרים ולכן אינם בשם כלים, אלא הם בטלים להתמרים והגרוגרות שבהם. ונחשבו כמו קליפת אגוזים, כיון דשייכים רק להם ולא ישתמשו בהכלים עוד, ומה לי קליפה שבידי שמים או בידי אדם. וע"כ סובר האג"מ דיש למילף מזה שמותר גם לכל כלי שנעשה כה"ג כמו שיש בהרבה "קענס" ותיבות שפראטן שהכלים נעשים רק בשביל אוכלים אלו ואחרי שאוכלין אותן זורקים את ה"קענס" לאשפה. ולכאורה, לדברי האג"מ, במקום שהכלי אינו נעשה אלא לאוכל זה, לא שייך שום איסור של תיקון מנא, כיון שלא נקרא כלי. ולכאורה, לפי שיטתו לא שייך האיסור של קורע ומחתך, כיון שהוא בטל להאוכל (וצ"ע איך ליישב זה עם דברי האג"מ או"ח ח"ד סי' עח, עיין שם).

והנה בהחותלות של תמרים יש לכאורה שני חסרונות. א) שהוא בנין גרוע, ב) שאינו עשוי להתקיים הרבה, אלא זורקין אותם אחר בישול התמרים ופתיחת החותלות. ויש להסתפק בהא דמותר לחתוך גוף החותלות; אם הוא בעיקר משום שהוא בנין גרוע, או משום שאינו עשוי להתקיים, או משום שניהם יחד, ועיין בערוך השולחן סעיף יט שמלשונו משמע שהא דמותר לחתוך גוף החותלות היינו משום שבחותלות יש ב' "מעלות" שהוא בנין גרוע בפני עצמו וגם שאינו עשוי להתקיים.

אבל עיין בשו"ע רבינו בדין חותלות סעיף יח שכותב שמשום הכי מותר לחתוך החותלות "מפני שבנין כלים אלו העשוין מכפות תמרים הוא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם" ע"כ. רבינו אינו כותב שבנין כלים אלו הוא בנין גרוע ואינו עשוי להתקיים דהיה משמע שיש בו הב' "המעלות" של בנין גרוע ואינו מתקיים הרבה. מלשונו משמע שהוא בנין גרוע משום שאינו עשוי להתקיים הרבה.

ועיין במ"א ס"ק יג ד"ה ששובר אגוזים "משמע דוקא הני דלאו כלים גמורים דאינם עשוים אלא שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלי גמור פשיטא דאסור כן משמע בירושלמי דף י' ע"ב". והנה מדברי המ"א מבואר שחותלות אין להם דין של כלי גמור.

ועל זה בא רבינו לבאר שמשום הכי אין להם דין של כלים גמורים, כיון שאין עשוים להתקיים הרבה, "וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם".

ולכאורה הפירוש הוא, שכמו בשקדים ואגוזים שהקליפות מזומנות רק לאותו הפרי ולא לפרי שני, כמו כן בחותלות המיוחדות רק לאותם תמרים, ואחר בישולם הוא זורק אותם לאשפה. ומשום זה הוא יותר גרוע ממוסתקי שבשו"ע סעיף א'. דבמוסתקי אע"פ שהוא אינו "בנין גמור" וע"כ מותר לסותרו, שאין שייך בו הדין של בנין וסתירה, מ"מ כיון שהוא עשוי להתקיים למשך זמן ע"כ יש לו דין של כלי גמור וע"כ אם הוא עושה בו נקב יפה חייב משום מכה בפטיש, וכדברי רבינו בסעיף א'. משא"כ בחותלות ש(כדברי המ"א) אינם כלים גמורים, לא שייך בהם מכה בפטיש מן התורה.

ולכאורה לפי זה י"ל דהא שאסור לעשות שום נקב אפילו אם הוא להוציא או להכניס לבד "אעל"פ שמדאורייתא לא נקרא פתח אם אינו להוציא ולהכניס", היינו משום גזירת לול של תרנגולים שעשויה להוציא ולהכניס עיין שבת קמו, א, וכדברי רבינו כאן סעיף ג, וגזרו חכמים על כל נקב אפילו עשוי להוציא בלבד, או להכניס בלבד שמא יבא לעשות נקב שחייבים עליו (עיין שם בדברי רבינו סעיף ג').

ולכאורה יש מקום גדול לומר שהחכמים גזרו רק בכלי גמור אבל לא בחותלות וכדומה שאינם כלים גמורים, כיון שאינם עשוים להתקיים הרבה.

ובזה אתי שפיר שבדין חותלות שבסעיף ח' אינו מוזכר שיש לו הדין של מוסתקי. והיינו משום שבמוסתקי אע"פ שלא נקרא בנין גמור לגבי הדין של בונה וסותר מ"מ יש לו גדר של כלי גמור וע"כ אסור לעשות בו פתח יפה משא"כ בחותלות ודדמי לה שאין להם דין של כלים גמורים, מותר לעשות בהם פתח.

ועיין בספר שמירת שבת כהלכתה שמביא כמה אחרונים הסוברים שאסור לפתוח קופסא של חלב אם אינו שובר הקופסא דרך השחתה, אבל לפי דברינו אין צריך דרך השחתה בקופסא של חלב ודדמי לה בכלים שזורקים אותם אחר הסרת האוכל מתוכם.

המורם מכל זה שלדעת רבינו הזקן יש לומר שבחותלות או "קענס" שזורקים אותם לאשפה אחרי שלוקחים האוכל מהם אין שום איסור של עשיית נקב שכיון שאינם עשוים להתקיים הרבה ע"כ אין בהם הגדר של כלים גמורים ולא שייך הגזירה של "אטו לול של תרנגולים".