סעיף ו - 741

ידו של אדם למעלה מעשרה טפחים

הת' מ"מ זילבערשטיין

תלמיד בישיבה

בשו"ע אדה"ז סימן שמז סע' ו מביא שני דעות בנוגע לידו של אדם הנמצאת למעלה מי' טפחים ברה"ר, וז"ל: ואם הוא עומד ברה"י וחבירו בר"ה והניח החפץ ביד חבירו והיא גבוהה למעלה מעשרה שהוא מקום פטור שניהם פטורים שאף שלגבי חבירו עצמו אין יד שלו נחשבת לו מקום פטור לפי שנגררת אחר גופו העומד על קרקע רה"ר כמו שנתבאר [כוונתו למ"ש לעיל סע' ב שאפי' הוא עמד בר"ה וידו שהחפץ בתוכה היא למעלה מי"ט שהוא מקום פטור ה"ז חייב שכן הי' משא בני קהת שהיו נושאים הארון על כתפיהם והי' הארון כולו למעלה מי"ט מהארץ וכו'. הכותב.] מ"מ לגבי אדם אחר גם גופו הוא מקום פטור למעלה מעשרה . .  וי"א שם לגבי אחרים אין ידו או שאר גופו נחשבים מקום פטור כמו שאין נחשבים לגבי עצמו . .  עכ"ל.

והנה, בנוגע לשיטה הב' (שהיא שיטת התוס' רי"ד בשבת קב, א והריטב"א בעירובין לג, א, בשם הר"ם בר שניאור), מבואר הטעם, שכיון דאמר ר"א (שבת צב, א) שהמוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן הי' משא בני קהת, הנה למדים מזה דבאדם אין אומרים דלמעלה מי' הוה מקו"פ, אלא דכל כולו רה"ר הוה. ולכן כשהבעה"ב הניח ביד העני (אפי') בלמעלה מי', חייב.

אולם, בנוגע לשיטה הא', לכאו' צ"ב. דמאי שנא דלגבי האדם עצמו אין מחלקים בין למעלה ולמטה מי', משא"כ לגבי אחר, דלמעלה מי' הוי מקום פטור לגבי'.

והנה בס' תוצאות חיים להרב מנחם זעמבא הי"ד סימן יג אותיות ה-ו, מבאר שיטת הרשב"א [שבפשטות ס"ל כשיטה הא' בשו"ע שם (אבל עיין בחדושי כ"ק אדמו"ר הצ"צ על המשנה, דמבואר שם שחולקים, יעוי"ש)], ע"פ המבואר לקמן צט, ב גבי עקר חוליא והניח חוליא, דהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתי, ופטור. ומבואר בזה, דצריך שיהי' (על מקום ההנחה) תורת מקום חיוב, ולאח"ז הוי הנחה, אבל א"א שיבואו שניהם בב"א. ומבאר, דכן הוא בנדון דידן, דלהאדם שהחפץ מונח עליו (ובטל לגופו לפני הנחתו), הנה בהנחת גופו שפיר הוי הנחה של החפץ. אבל כשהניח על חבירו עדיין לא נתבטל החפץ לגופו, ולכן א"א להיות עכשיו הנחה, משום שא"א שיבואו כאחד (כנ"ל), ועיי"ש באריכות.

אבל לכאו' יש להקשות ע"ז, דזהו רק בנוגע למניח ע"ג חבירו, אבל לשיטה זו סב"ל, בפשטות, דגם בעקר חפץ מכתף חבירו למעלה מי' פטור. וכאן הרי נתבטל החפץ אל הגוף לפני העקירה.

ואולי אפשר לומר בזה, דהא דידו למעלה מי' הוי כמו למטה (גבי האדם עצמו) הוא משום שידו נגררת אחר גופו העומד על קרקע רה"ר. וזה שייך דוקא באדם עצמו, כי הוא ה"בעלים" והשולט על ידו, ויכול גם להורידו למטה מי', לכן נגררת אחר גופו דוקא. אבל אדם אחר, בגלל שאין לו שום שליטה על ידו, לכן כשמניחו על ידו למעלה מי' הנה מצדו הוה כאילו מניחו על כותל למעלה מי'.

ועדיין צריך עיון בכל זה.