סעיף יט - 743

דבר גוש שהיס"ב בכלי שני

הרב אברהם הערץ

ר"מ בישיבה

דבר גוש שאין בו רוטב בכלי שני האם יש לו דין ככלי ראשון לענין בישול בשבת.

הש"ך ביו"ד סימן צד סק"ל וסימן קה סק"ח כתב דדינו ככלי ראשון.

ומבאר הטעם ע"פ המבואר בתוס' בפ' כירה (מ, ב) ד"ה שמע מינה הטעם לחלק בין כלי ראשון לכלי שני דכלי ראשון כיון שעומד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה א"כ נראה דהכל תלוי בדפנות א"כ דבר גוש כיון דמקרי יבש לא שייך בו דפנות.

וכ"כ באו"ה כלל לז דבדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל לעולם כל זמן שהיס"ב.

אמנם בט"ז סי' צד סקי"ד כתב דדבר גוש בכלי שני דינו ככלי שני ואינו מבשל וכן כתב הרמ"א שם.

ויש לבאר סברת פלוגתתם ע"פ המבואר בתוס' שם בטעם לחלק בין כלי ראשון וכלי שני. דיש לפרש החילוק בב' אופנים. א) דכלי ראשון דופנותיו חמין ולכן מבשל אבל בכלי שני שאין בו מעלה זו אינו מבשל. ב) דבכלי שני דופנותיו קרים ויש חסרון דהולך ומקרר, ולכן אינו מבשל.

והנפק"מ בדבר גוש בכלי שני, שאין דופנותיו חמין, אבל אין בו גם החסרון שהדפנות מקררות, כיון דהדבר גוש אינו נוגע בכל הדפנות.

ונחלקו הש"ך והט"ז בזה, דהש"ך סבר דהטעם דכלי שני אינו מבשל הוא משום דהולך ומקרר ולכן בדבר גוש דלא שייך זה דינו ככלי ראשון. ומדוייק הלשון באו"ה הובא בש"ך שם דבדבר יבש ליכא דפנות המקררות.

אבל הרמ"א והט"ז סברי דהטעם דכלי שני אינו מבשל הוא משום דאין דופנותיו חמין כמו כלי ראשון לכן כלי שני שאין דופנותיו חמין אינו מבשל, אפי' בדבר גוש.

והנה יש שכתבו ראה פמ"ג שיח משב"ז סקכ"ד שו"ת משכנות יעקב סי' קה דדבר גוש בכלי שני אינו מבשל אבל מפליט ומבליע. והטעם דדבר גוש בכלי שני אין בו המעלה ככלי ראשון שדופנותיו חמין ולכן אינו מבשל, אבל מ"מ אינו דומה לכלי שני שיש בו רוטב כיון דאין בו החסרון דהולך ומקרר כמו כלי שני שמונח בו רוטב. ולכן מפליט ומבליע.

והנה בשו"ע אדה"ז סי' שיח סעי' יט כתב לבאר הטעם בין כלי ראשון וכלי שני לענין בישול בשבת וז"ל . . ואפי' להמחמירים בכ"ש לענין איסור והיתר שסוברים שיש בו כח להבליע ולהפליט כ"ז שהיס"ב מ"מ אין בו כח לבשל אע"פ שהיס"ב ואינו דומה לכלי ראשון שמבשל כ"ז שהיס"ב, לפי שכ"ר מתוך שעומד (אצל האש) על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו הרבה, ולכך נתנו בו שיעור כל זמן שהיס"ב משא"כ בכלי שני שאין דופותיו חמין והולך ומתקרר. עכ"ל.

והנה הלשון בשו"ע אדה"ז וכן בתוס' שם היא דבכלי שני הולך ומתקרר ולא כתב הולך ומקרר כלשון האו"ה.

ונראה דלדעת אדה"ז והתוס', הטעם דכלי שני אינו מבשל אינו משום דיש החסרון דדופנותיו קרים והולך ומקרר התבשיל, אלא שאין בו המעלה דכלי ראשון דדופנותיו חמין ולכן הולך ומתקרר (מעצמו). [ולהעיר דהש"ך שם הביא רק תחלת דברי התוס', ועפ"ז פסק דינו בדבר גוש].

וא"כ לכאורה לדעת אדה"ז ותוס', דבר גוש בכלי שני דינו ככלי שני שאינו מבשל כיון דאין כאן הטעם דדופנותיו חמין.

אמנם בשו"ע אדה"ז סרנ"ג בקו"א סוף אות יא משמע שמחמיר בדבר גוש בכלי שני ומציין לש"ך יו"ד סצ"ד.

וצריך ביאור דלכאורה לפי ההגדרה בסי' שיח בטעם החילוק בין כלי ראשון וכלי שני, מדוע מחמיר בדבר גוש בכלי שני, הרי אין כאן המעלה דדופנותיו חמין, והולך ומתקרר.

וראה בספר שבת כהלכתה, שהביא מכמה שדנו בשיטת אדה"ז, האם להלכה מחמיר בדבר גוש בכלי שני.

ולכאורה יש להוכיח מהנ"ל, דשיטת אדה"ז היא להקל בדבר גוש בכלי שני שאינו מבשל, וראה בשו"ת צ"צ יו"ד סי' ס"ה.