סעיף יט - 745 [גליון]

בדין בורר אוכל מתוך פסולת [גליון]

הרב ישראל באראן

חבר בכולל מנחם שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

יש להקדים שאסור לברור אוכל מתוך פסולת כ"א בג' תנאים. א) לאכלו לאלתר. ב) לברור האוכל מתוך הפסולת. ג) לא ע"י כלי המיוחד לכך.

בגליון ח [תשדמ] מקשה הרב מאיר צירקינד מהלכתא רבתא לשבתא על שו"ע סי' שי"ט סעי' יט.

שבהסידור כתב אדה"ז בנוגע לזבוב שנפל לכוס, שיש לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת מתוכו, ז.א. שהדבר שנמצא בידו הוי הדבר המתברר, ונמצא שכשהוא שופך הפסולת הוי בורר אוכל מתוך הפסולת, מפני שהכוס הוא עדיין בידו.

אבל בשו"ע שם כתב "אבל שומן הצף ע"ג התבשיל אסור לערות כולו  . .  וכשמערה השומן שאינו רוצה לאכלו ה"ז בורר פסולת מתוך אוכל", ז.א. שהדבר הנשפך לחוץ הוי הדבר המתברר.

והקשה הנ"ל מה חילוק יש בין השומן לזבוב.

והנה בס' קצות השלחן בסי' קכה סעי' ח מביא את ההלכה הנ"ל (בנוגע לזבוב) מסידור אדה"ז, שיש לשפוך מהכוס עד שתצא הפסולת.

ובסעיף יו"ד כתב וז"ל: אבל אם רוצה לשתות החלב לאלתר, מותר לערות כל השומן לכלי אחר, דהחלב הוי אוכל וכשמערה השומן הרי בורר אוכל מפסולת בידו דמותר כדי לאכול לאלתר. עכ"ל. והיינו, היפך הפסק של אדה"ז בסי' שיט סעי' יט.

ובבדי השולחן מסביר, שאיה"נ דברי אדה"ז סותרים אהדדי, וכשחזר אדה"ז בדין זבוב חזר ג"כ בדין שומן, לפי שזהו אותו סברא.

*

והנה בגליון הנ"ל כותב הר' טברדוביץ בסוף דבריו, דאדה"ז לא כתב דעתו בנוגע לקליפות תפוחים, (בסימן שיט וסו"ס שכא חסר). ומסתבר שרבינו סובר לחומרא כהמגן אברהם, (שמחמיר בתפוח ואומר דאין לברור הקליפה בכלי המיוחד לכך, דהיינו מקלף), שהרי זה דומה למחבץ, שכיון שמעורבבים יותר, שייך בזה בורר אף שאינו פסולת גמור. ולפי זה, אסור לקולפם במקלף אפילו סמוך לסעודה. דהנה בשמירת שבת כהלכתה פרק ג הלכה ל, מקל בתפוח לקלוף שלא בשעת אכילתו, וכן לקולפו במקלף, לשיטה הנ"ל שכיון שהוא נאכל אין בזה בורר. אבל לכאורה משמע מדברי רבינו שאינו מחלק בזה, שגם בזה יש בורר.

ולהעיר, דמנא לי' דסב"ל לאדה"ז כדעת המג"א שאין לקלוף תפוח במקלף, מדין מחבץ. הרי אדה"ז כתב בדין מחבץ וז"ל: ואע"פ שהקום והחלב שניהם מין אוכל א' ואין כאן פסולת כלל אעפ"כ הואיל והם דברים לחים שהם מתערבים יפה והוא מפרידן יש בזה משום בורר כמו במפריד אוכל מפסולת, עכ"ל. ז.א. בדברים לחים שמתערבים יפה, אבל מנין לו בתפוח עם קליפתו שזהו עירוב יפה.

דהנה בפשטות, העירוב של הקום והחלב הוא יותר מבתפוח, שבחלב כל פרט בהחלב יש מי חלב והקום; משא"כ בתפוח עם קליפתו שרק חיצוניות התפוח מתערב עם הקליפה, וגם שם ניכר היטיב ההבדל בין התפוח וקליפתו. ואין לומר דדומה למחבץ כי התפוח והקליפה דבוקים בחוזק כמו הקום והחלב, לפי שבפשטות אין שום סברא להבין זה בדברי רבינו שכותב "שמתערבים יפה". ומסופקני אם התיקון של התפוח הוי תיקון כ"כ כמו התיקון דמחבץ.

והאגלי טל כתב במלאכת בורר ס"ו "פירות שרוב העולם אוכלין אותן עם קליפתן אין בקילופן משום בורר כלל ומותר לקולפן אפי' בכלי' המיוחדת לקילוף ואפי' לאחר זמן".

והנה בדין זבוב הנ"ל כתב רבינו בהסידור וז"ל: שלא לסמוך על היתר הנהוג  . .  להוציאו ע"י כף ולשאוב קצת משקה עמו. עכ"ל. ובפשטות הסיבה לזה היא, לפי שהמשקה שיוצא עם הזבוב נעשה ג"כ פסולת כשמוציאו, ונמצא בורר פסולת מתוך האוכל.

ואולי י"ל כמו"כ בקילוף התפוח. שאף שבכלל אוכלים התפוח עם הקליפה והקליפה הוי אוכל, מ"מ כשקולפים אותה, נעשית הקליפה פסולת, כמו המשקה שמוציא ע"י כף עם הזבוב.

והאגלי טל מקשה כעין זה על הדין שלו, למה לא תיעשה הקליפה של הפרי פסולת כשקולפים אותה. ומתרץ, וז"ל: יש ללמוד מסוחט ענבים לתוך הקדרה דהוי מפרק אוכל מאוכל אף דקליפת ענבה אינה מאכל מ"מ כיון שנאכלת עם הזוג חשוב כולו אוכל ה"נ בתפוח כיון שרוב אוכלים התפוח עם הקליפה חשובה כולו אוכל, עכ"ל.

נמצא שיש כאן ג' מקרים. א. של זבוב שמוציאו ע"י כף, שזהו בורר פסולת מתוך האוכל. ב. של סוחט ענבים לתוך הקדרה, שאינו מפרק, שדינו כמו אוכל מתוך אוכל. ג. של קילוף תפוחים ושאר פירות שאוכלים אותם עם הקליפה.

ומסתמא יש לדמות המקרה האחרון לסוחט ענבים לתוך הקדרה, לפי שבמקרה של זבוב שמוציאו ע"י כף, הרי המשקה שמוציא עם הזבוב היה פסולת גם בהיותו בתוך המשקה בכוס; משא"כ הקליפה, בהיותה על הפרי היתה נקראת אוכל, ורק אח"כ נעשה פסולת.

ובנוגע לפועל, ראיתי שהרבה נזהרים – כדעת המג"א – שלא לקלוף פירות וירקות שרוב העולם אוכלים אותם עם קליפותיהן, במקלף המיוחד לכך.

והנה בדין קילוף שומים ובצלים, מקשה המנחת חינוך להיפך ממה שהקשה באגלי טל, למה לא יתחייב משום מפרק. ומתרץ באותו סגנון, שי"ל ששניהם אוכלים. אבל לפ"ז צ"ע איך יכולים לקלוף ביצה בשבת, דהרי היא ודאי אינה אוכל, ויתחייב משום מפרק?