סעיף ד - 1107 [גליון]
הטעם שאין שואלין ודורשין בהלכות היום בר"ה ויו"כ (גליון)
הרב חיים ליב זאקס
כפר חב"ד, ארץ הקודש
בשיחת פורים תשכ"ה ביאר רבינו ע"פ דיוק לשון אדה"ז בשו"ע[1] שמה שלא תיקן משה רבינו ע"ה לדרוש באגדה בעניינו של יום בר"ה ויוהכ"פ כמו שתיקן בג' רגלים, הוא משום שתקנתו היתה לדרוש לכל לראש בהלכות הרגל ורק כהמשך לדרשת ההלכות תיקן לדרוש גם באגדה. ולכן בר"ה ויוהכ"פ שלא תיקן לדרוש בהלכה ממילא לא תיקן גם לדרוש באגדה.
ובגליון א'קו[2] כתב הרב מ.מ. שי' להקשות בשם חכם א' על כך שהרי לקמן בסימן תקכ"ט בקו"א סק"א כתב אדה"ז להדיא שדרשת ההלכה ביו"ט היא לפני סעודת יו"ט ואילו דרשת האגדה היא לאחר הסעודה, וא"כ צ"ע על ביאור רבנו שדרשת האגדה היא טפלה ומסתעפת לדרשת האגדה בשעה שאדה"ז נוקט להדיא שב' הדרשות נאמרות בהפסק סעודה ביניהם (ויש להוסיף עוד בקושייתו שהרי לפי הבנת השואל בקו"א שדרשת ההלכה קודמת לדרשת האגדה ונאמרת לפניה, וא"כ איך אפ"ל שהיא מסתעפת מדרשת האגדה).
אך אחר העיון בקו"א נראה שלק"מ, ולא נתכוון אדה"ז לומר שהיו ב' דרשות שונות שנאמרות בזמנים שונים ביום, אלא כך הוא שיעור הדברים:
כתב הרש"ל ביש"ש שהדרשה ביו"ט (היינו הן דרשת האגדה והן דרשת ההלכה) צריכה להיאמר לפני הסעודה דייקא, כי היות שתיקן משה רבינו לדרוש הן באגדה והן בהלכה, ואחר סעודת יו"ט יש חשש שיכרות שאזי אסור להורות לכן יש לדרוש רק לפני הסעודה. (ומדוייק כך בלשונו שההלכה נאמר "תוך הדרשה" ולא שהדרשה שקודם הסעודה היא רק בהלכה).
וע"ז כתב המג"א בריש סימן תקכ"ט שכעת שאין דורשים בהלכה שהרי הכל כתוב בספרי ההלכה (כמבואר בסימן תכ"ט) ונותרה רק דרשת האגדה, עדיף טפי מטעם שמחת יו"ט להקדים הסעודה לדרשה שהרי כשאין גם דורשים הלכה בתוך הדרשה אין טעם להקדימה לסעודה.
ונמצא שלכתחילה התקנה היתה לדרוש בהלכה ואגב כך גם באגדה והיתה הדרשה רק קודם הסעודה, וכעת כשהכל כתוב בספר דורשים רק באגדה ודרשה זו היא אחר הסעודה.
ופשוט שגם כשבטלה דרשת ההלכה כי הכל כתוב בספר לא בטלה התקנה לדרוש באגדה, אף שמלכתחילה כל תקנת דרשת האגדה היא אגב דרשת ההלכה.
וכיון דאתינא יש להעיר שבהשקפ"ר לא ניכר מה מחדש אדה"ז בקו"א על המפורש במ"א, ויש לומר בזה בפשטות שהרי לשון אדה"ז כאן בענין סדר היום ביו"ט הוא מיוסד על לשון הרמב"ם בפ"ו מהלכות יו"ט, והרמב"ם כתב שלאחר הסעודה "קורין ושונין", ולכן מבאר אדה"ז שבפרט זה- "ששונין", שמשמעו לכאורה לימוד פסקי הלכות ששנו חכמים אינו נוקט כהרמב"ם, כי אחר הסעודה אין לדרוש בהלכה, ולכן במקום "ששונין" כתב רבנו "דורשין בהלכה."
ואגב יל"ע למה בענין "וקורין" שכתב הרמב"ם, פירש אדה"ז היינו "קוראין בנביאים" שמשמע לאפוקי חמשת חומשי תורה, ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.