סעיף יח - 1052

הברכה בעירובי חצירות

הרב ישראל נח רייטשיק

כולל שע"י בית חב"ד – מנהטן

בסי' שסו סי"ח כותב אדה"ז "מצוה לחזור אחר עירובי חצירות כדי שלא יבואו לטלטל באיסור, וצריך לברך עליו אקב"ו על מצות עירוב . . ואימתי מברך בשעה שמקבץ אותו מבתי החצר, או בשעה שמזכה להם, מפני שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן".

ובשו"ע בהוצאה החדשה עם מראי מקומות בהערה קסב כתבו "בסדור (סדר עירובי תבשילין): ומי שזוכה נוטל בידו ומגביהו טפח, וחוזר ונוטל מיד הזוכה והמזכה מברך, וראה לקמן סי' תקכז סי"ט שכן נוהגים, ואם ירצה לברך ולומר בדין יהא כו' בתחילה ולזכות העירוב אח"כ הרשות בידו".

ובסידור כותב אדה"ז "נהגו לקבץ קמח מכל בית ובית בערב פסח ועושין מצה אחת שלימה ומערבין בה לכל שבתות השנה . . ברוך כו' על מצות עירוב" ובשו"ע החדש בהערה קלח כתבו "בסידור באה הלכה זו בהמשך לסדר עירוב תבשילין, ושם: מי שזוכה נוטל בידו ומגביה טפח וחוזר ונוטל מיד הזוכה והמזכה מברך כו' . . וזמן אמירת הברכה – שם סי"ח. סי' תקכ"ז סי"ט", ע"כ.

והיינו שרוצים לדמות זמן אמירת הברכה של עירובי חצירות לעירוב תבשילין, דבעירובי חצירות כותב אדה"ז בשעה שמזכה, ואינו כותב בפירוש, אם הוא קודם הזיכוי או אחריו, ולכן יש ללמוד מעירובי תבשילין דשם מברכים אחר הזיכוי, כמו"כ בעירובי חצירות יש לברך אחר הזיכוי. ונראה מהמראי מקומות בפסקי הסידור שרצו להביא סמך לזה מזה שבסידור, עירובי חצירות בא מיד אחרי עירובי תבשילין, ובעירובי תבשילין כותב אדה"ז מתי מברכין, ובעירובי חצירות לא כותב כלום, ובפשטות סמך על מה שכתב לעיל בדיני עירובי תבשילין.

אבל לכאורה קשה לומר כן, דיש נפק"מ גדולה בין הזיכוי דעירובי חצירות להזיכוי דעירוב תבשילין, דבעירוב חצירות העירוב נעשה ע"י הזיכוי שעי"ז כולם מעורבים בפת, וזהו ענין עירוב חצירות שכולם יהיו מעורבים בפת. משא"כ בעירובי תבשילים הזיכוי רק פועל שיהי' לאחרים חלק בהעירוב, אבל העירוב עצמו הוא ע"י התבשיל, וכדלקמן. ולכן, הגם שבעירוב תבשילין הברכה היא אחר הזיכוי, מ"מ בעירוב חצירות הברכה צ"ל קודם הזיכוי בכדי שיהי' עובר לעשייתן.

ולהוסיף דזה מדוייק בלשון אדה"ז בשולחנו, דכתב בסי"ח "ואימתי מברך, בשעה שמקבץ אותו מבני החצר או בשעה שמזכה, מפני שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן". ומזה מוכח שצ"ל הברכה קודם הזיכוי בכדי שיהי' עובר לעשייתן.

והנה, בדיעבד אם בירך אחר הזיכוי, ג"כ יהי' נחשב עובר לעשייתן, וכמו שממשיך אדה"ז "ולמנהג מדינות אלו שהשמש עושה העירוב בחלה שאופה מהקמח שקיבץ אם אינו מזכה להם הרי הברכה היא אחר עשיית העירוב ממילא, כשנאפה החלה, ואעפ"כ היא עובר לעשייתן, מפני שכל שלא נכנס שבת, עדיין לא קנה עירוב, שקניית העירוב היא בין השמשות . . אבל העיקר הוא כמו שנתבאר למעלה . . ".

מ"מ, מובן שאופן זה הוא רק בדיעבד, דאם סומכים לכתחילה על כך שקניית העירוב הוא רק בבין השמשות למה כתב אדה"ז שיברך בשעה שמזכה מפני שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, דמזה משמע דיש לברך קודם עשיית העירוב, ובעירוב שנעשה ע"י זיכוי, קודם עשיית העירוב הוא קודם הזיכוי, וכמו שממשיך אדה"ז לגבי המנהג "אבל העיקר כמו שנתבאר למעלה שהשמש יזכה להם העירוב ויברך בשעה שמזכה או הוא או הזוכה להם", דהיינו שאם יש זיכוי יותר טוב לומר הברכה בשעה שמזכה, בכדי שיהי' עובר לעשייתן, כנ"ל[1].

והנה לגבי עירוב תבשילין יש מחלוקת מתי נעשה העירוב, יש אומרים שנעשה העירוב ע"י אמירת האדם בלשון של עירוב תבשילין "בדין יהא שרי כו'", אבל י"א (כלשון אדה"ז סי' תרכז ס"ז) "שלא הצריכו לפרט ולומר בדין יהא שריא כו' אלא למצוה מן המובחר, אבל בדיעבד אפי' לא אמר כלום אלא שעשה תבשיל מיוחד לשם עירוב תבשילין או שנטל תבשיל שנתבשל כבר, והפרישו לעשות בו עירוב תבשילין ולברך עליו, ואח"כ שכח או הזיד ולא בירך עליו ולא אמר כלום, הרי עליו שם עירוב תבשילין, ומותר לסמוך עליו לעשות כל המלאכות מיו"ט לשבת", דהיינו שנעשה העירוב ע"י הפרשת התבשיל, (עיין שם שמביא אדה"ז ב' הדעות).

והנה לשיטה ראשונה (דעת התוס'), שהעירוב נעשה ע"י אמירת האדם, ממילא גם בעירוב תבשילין הוי הברכה עובר לעשייתן, דתחילה אומרים הברכה, ואח"כ הלשון בדין יהא שרא, אבל לדעה השני' שהעירוב נעשה ע"י הפרשת התבשיל, ממילא נעשה העירוב קודם הברכה. ולכאורה קשה דאין הברכה עובר לעשייתן. והנה שאלה זו מקשה אדה"ז בסי' תקכז סק"ב, עיי"ש מה שתירץ, אבל לגבי עירובי חצירות א"א לומר כן שתהי' הברכה אחר עשיית העירוב דאדה"ז כותב מפורש דמברכין בשעת הזיכוי כדי שיהי' עובר לעשייתן.

והנה יש להעיר דלגבי עירובי חצירות, יש דיון דאולי יותר טוב לעשות הברכה אחר הזיכוי, דקודם הזיכוי אין על הפת שם עירוב כלל, וכשמברך קודם הזיכוי לכאורה הוי בכלל קודם דקודם, אבל מזה שאדה"ז כותב שמברך בשעת הזיכוי מפני שכל המצוות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן מוכח שכן מברכים קודם הזיכוי.

[ועיין במשנה ברורה בסי' תקכז בביאור הלכה ד"ה בשעה שמזכה שדעתו ליתן הפת לאחר וקודם שיגביה הפת יגיד המזכה הברכה ואז יגביה ויעשה הזיכוי, דלדעתו עי"ז אין קודם דקודם, וגם הוי עובר לעשייתן, ובספר נתיבות השבת מביא הרבה פוסקים שסוברים דאין בכלל חשש דקודם דקודם, ואולי כן הוא דעת אדה"ז מדלא הזכיר כלום מזה[2]).

למסקנא: נראה מפשטות לשון אדה"ז, שיש לעשות הברכה קודם הזיכוי.

 

 


[1]) והנה זה שכותב אדה"ז "אבל העיקר שהשמש יזכה", הוא מטעם דלכתחילה צריך השמש לעשות הזיכוי, ולא לסמוך ע"ז שאנו חושבים כאילו נותנים לו (להשמש) שיזכה בו בשביל כולם כמ"ש אדה"ז בס"י, אבל מזה שמוסיף אדה"ז "ויברך בשעה שמזכה", משמע כוונתו שיש מעלה גם מצד זה שהברכה נעשה בשעת הזיכוי.

[2]) ועיין דרישה ס' שצה שהקשה הקושיא דקודם דקודם רק על הרבה דקודם הקיבוץ ולא על הברכה דקודם הזיכוי, משמע דגם לדידי' שחושש כאן לקודם דקודם, הוא רק קודם דקיבוץ ולא במקרה שעושה העירוב ע"י זיכוי.