סעיף ו - 1066 [גליון]

ידו הפשוטה למעלה מעשרה (גליון)

הרב פנחס קארף

משפיע בישיבה

בקובץ הערות וביאורים גליון הקודם מקשה הרב א.נ.ה.ס עמ"ש אדה"ז בשלחנו סימן שמז ס"ו "ואם הוא עומד ברה"י וחבירו ברה"ר והניח החפץ ביד חבירו והיא גבוהה למעלה מעשרה . . ואם מוליכים דרך מעלה מעשרה לאיזו רה"י ה"ז חייב מן התורה שהרי לגבי עצמו אין ידו נחשבת לו מקום פטור שהיא נגררת אחר גופו וכשעקר גופו ללכת הרי עקר החפץ מרה"ר והניחו אחר כך ברה"י".

ומקשה הנ"ל שלמה צ"ל עקירת גופו למה לא מספיק הושטת היד לרה"י.

ומתרץ, כי אף כשמונח ביד נחשב כמונח ברה"ר, אבל צ"ל מעשה עקירה, ובשביל עקירה צ"ל עקירת הגוף, ולא מספיק עקירת היד בלבד.

ואח"כ מביא ראי' לזה מסעיף ב' "הי' עומד באחת משתי הרשויות ופשט ידו לרשות חבירו ונטל החפץ מידו והוציאו לרשות שעומד בו, אפילו לא הניחו בארץ, הואיל והוא מונח בידו הרי הוא כמונח בארץ, שהיד נגררת אחר הגוף והגוף הוא עומד בארץ".

והוא מבאר אח"כ, שלכאו' מדוע נוגע דבר זה שהחפץ הרי הוא כמונח בארץ?

אלא דאין הכי נמי שהחפץ שמונח בתוך ידו נחשב למונח באותה רשות, אבל מ"מ חסר במעשה ההנחה, לזאת מבאר אדה"ז שאכן נחשב כאילו כבר יצא מהיד והונח על הארץ. ונתקיימה עי"ז מעשה ההנחה. עכ"ד.

ואני בער ולא אדע מה החילוק בין ההנחה והעקירה, הלא בההנחה אמרינן שאף שהחפץ מונח בידו, ולא עשה הנחת הגוף, אעפ"כ מאחר שהיד נגררת אחר הגוף, הרי הוא כמונח בארץ, וא"כ למה לא נאמר כן גם לגבי העקירה שאף שהחפץ מונח בידו ולא עשה עקירת הגוף, אעפ"כ מאחר שהיד נגררת אחר הגוף, ה"ז כמונח בארץ, א"כ כשהוא עוקר היד ה"ה עוקרו ממקום המונח.

ובאמת הלשון בשו"ע ס"ו גופא אינו מובן, כי בתחילה כותב "ואם מוליכים דרך מעלה מעשרה לאיזו רשות היחיד הרי זה חייב מן התורה", ואינו מזכיר שצ"ל עקירת הגוף, רק כשמסביר הטעם הוא כותב "וכשעקר ללכת".

ועוד, שהרי בסי' ש"נ סעי' ג' הרק מרה"י לרה"ר חייב, ולא כתב שם שצ"ל עקירת גופו כדי להיות חייב, אלא ודאי שמפני שהוא עומד על הארץ, הרי הרוק כמונח בארץ, ולכן ה"ז עקירה ממקום המונח וחייב.

וכן במשנתנו פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב העני חייב ולא כתוב תנאים בזה איך בא החפץ לידו של עני אם הוא עקר החפץ מהקרקע או שעשה עקירת הגוף.

והרי הוא בעצמו כותב כן בסוף אות ג' "אלא דכשידו נמצא באותו רשות כמו גופו, הרי כשמונח בידו נחשב הוא למונח על הקרקע, ושוב הרי גם עקירה ממצב כזה, וגם הנחה במצב כזה, מהני לחייב אותו, מאחר שנחשב כאילו נעקר מן הארץ והונח בארץ ע"י ידו". הרי כתב כאן מפורש שאם זה נחשב כמונח על הארץ ה"ז עקירה. וה"ז בסתירה למ"ש בתחילה שכדי שתהי' עקירה אינו מספיק מה שזה כמונח בארץ וצריך עקירת הגוף.